וְעָרֵ֣ל ׀ זָכָ֗ר אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יִמּוֹל֙ אֶת־בְּשַׂ֣ר עָרְלָת֔וֹ וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵעַמֶּ֑יהָ אֶת־בְּרִיתִ֖י הֵפַֽר׃ (ס)
תוספתא (ליברמן)
המשוך צריך שימול. ר' יהודה או' משוך לא ימול, מפני שהוא מסוכן. אמרו לו הרבה מלו בימי בן כוזבא והיו לו בנים ולא מתו, שנ' המול ימול אפי' מאה פעם, ואו' ואת בריתי הפר, לרבות את המשוך. ומי שנולד מהול, ומי שנתגייר מהול, ותינוק שעברה זמנו, ושאר כל הנמולין, אין מלין אותן אלא ביום. ר' לעזר בר' שמעון אומ' בזמנן אין מלין אותן אלא ביום. עיברה זמנן מלין אותן בין ביום בין בלילה. רבן שמעון בן גמליאל אומ' אם היה מסורבל בבשר, רואין אותן בשעה שמתקשה, אם נראה ערל מלין אותו, ואם לאו, אין מלין אותו. אמ' ר' יוסה מנין למילה שהיא ממקום פרי, שנ' וערלתם ערלתו את פריו, וכת' וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו, ממקום שהולד ניכר אם זכר אם נקבה משם מלין אותו. אמ' ר' שמעון בן לעזר לא נחלקו בית שמיי ובית הלל על מי שנולד מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית, מפני שהיא ערלה כבושה, על מה נחלקו, על גר שנתגייר כשהוא מהול, שבית שמיי או' צריך להטיף ממנו דם ברית, ובית הלל אומ' אין צריך להטיף ממנו דם ברית.