וַיְמַהֵ֧ר אַבְרָהָ֛ם הָאֹ֖הֱלָה אֶל־שָׂרָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר מַהֲרִ֞י שְׁלֹ֤שׁ סְאִים֙ קֶ֣מַח סֹ֔לֶת ל֖וּשִׁי וַעֲשִׂ֥י עֻגֽוֹת׃
תפארת שלמה
(בפ' וירא) וימהר אברהם האהלה כו' מהרי שלש סאים קמח סולת לושי ועשי עוגות ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב ולהלן אצל לוט כתיב ומצות אפה ויאכלו. יש להתבונן מה מודיענו הכתוב בזה שלקח בן בקר רך וטוב מה שבח בזה הבן בקר הזה שהוא רך וטוב. וכן יש להתבונן אמנם למה באמת אצל לוט לא אכלו רק מצות מכל המשתה שעשה להם כמ"ש ומצות אפה ויאכלו ועיין באוה"ח. אכן נודע דברי חכז"ל כי בפסח הי' לכן עשה אברהם עוגות מצות וכן לוט. אכן לבאר ענין מצות המצה שאנו אוכלים הנה מבואר בזוהר הקדוש שהוא מיכלא דאסוותא מיכלא דמהמנותא והענין הוא כי אמנם כבר נודע בספרים כי שורש המאכלים של אדם הוא לתקן העלאת הני"ק שהם מעורבים בתוכם מני חטא אדה"ר באכילת עץ הדעת. והנה מהניצוצות האלו יש שנתערבו בעובדי כוכבים ובפרט במצרים. והני"ק האלו שנתערבו במאכלים עליהם האדם רעב וצמא כידוע בשם הבעש"ט רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף. והנה אמנם זהו בכל המאכלים בכל השנה אבל אכילת מצה איננה צריכה בירור כלל ולא יש בה מתערובות טו"ר כלל רק הוא כולו טוב לבד והלא הדבר זה מבואר בזוהר הקדוש כי מצה לשון מריבה ומצה בגין דמברחת לכל סטרין בישין ועביד קטטה בהו כי המצה כולה קודש לד' בלי שום פסולת ולכך כל המנחות באות מצה כי היא מברחת כל החיצונים וז"ש ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות כי לא חמץ כי גורשו ממצרים. פי' המצות גרשו ממצרים כל הקליפות ותערובות טו"ר שהיו במצרים. וז"ש ושמרתם את המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מארמ"צ. ר"ל אתם תשמרו ע"י המצות להיות לכם כל טוב של הקדושה לבד כי כבר בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם הם צבאות הניצוצין שהם מארמ"צ כי כבר יהוציאו כל הני"ק ממצרים ועשאוה כמצולה שאין בו דגים ע"כ נשאר המצה בחי'סולת נקי' בלי שום פסולת טו"ר כלל. והנה כזה הי' ענין המן שנקרא לחם אבירים לחם המלאכים הוא כי לא הי' בו שום פסולת כלל ולכך נבלע ברמ"ח איברים כנודע. ולזה אמרו חכז"ל שאז באכילת מצה טעמו טעם מן כי כן הוא באמת ענין המצה דומה למן: