וַיְבִאֶ֣הָ יִצְחָ֗ק הָאֹ֙הֱלָה֙ שָׂרָ֣ה אִמּ֔וֹ וַיִּקַּ֧ח אֶת־רִבְקָ֛ה וַתְּהִי־ל֥וֹ לְאִשָּׁ֖ה וַיֶּאֱהָבֶ֑הָ וַיִּנָּחֵ֥ם יִצְחָ֖ק אַחֲרֵ֥י אִמּֽוֹ׃ (פ)
מאור ושמש
ויבאה יצחק האהלה שרה אמו כו' ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו ופרש"י ז"ל ויבאה האהלה ונעשית דוגמת שרה אמו כלומר והרי היא שרה אמו שכל זמן ששרה קיימת הי' נר דלוק מע"ש לע"ש וברכה מצוי' בעיסה וענן קשור על האהל ומשמתה פסקו וכשבאת רבקה חזרו. ויראה לרמוז בזה כי הנה ידוע אשר הש"י נתן לנו שבתות למנוחה ומועדים לשמחה המזכירין את ה' לעמו ישראל בכדי שיהי' עת פנוי לאיש ישראלי להמשיך עליו אור קדושה גם על ימי חול ולהכין לעצמו משבת לחבירו והנה בחג הסוכות אשר אדם יוצא מביתו ונכנס לסוכה ונעשה מוקף משבעה עננים והסוכה עילאה מקפת אותו מבחוץ ועי"ז מתמקין כל הגבורות שהם ממדת יצחק ומתגלין החסדים והה' חסדים נכללים בהיסוד ומתיחדין עם המלכות. וזהו ביאור מאמר חז"ל שהובא בפרש"י שכל זמן ששרה קיימת הי' נר דלוק מע"ש לע"ש רומז שהמשיכה אור קדושה משבת לחבירו וברכה מצוי' בעסה "עסה גימט' קל"ה רומז להה' חסדים שעולין ק"ל ומתיחדין עם המלכות שהיא הה' תתאה וענן קשור על האהל רומז לשם אהי' שהוא המקיף החיצון לבל יוכלו המסטינין להתקרב אל הכנסת ישראל וזו פי' הפסוק וינחם יצחק פי' שמדת יצחק שהיא גבורה נתהפך לחסד ונמתקו הגבורות.