וַתִּקַּ֣ח רִ֠בְקָה אֶת־בִּגְדֵ֨י עֵשָׂ֜ו בְּנָ֤הּ הַגָּדֹל֙ הַחֲמֻדֹ֔ת אֲשֶׁ֥ר אִתָּ֖הּ בַּבָּ֑יִת וַתַּלְבֵּ֥שׁ אֶֽת־יַעֲקֹ֖ב בְּנָ֥הּ הַקָּטָֽן׃
תפארת שלמה
א"י ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות אשר אתה בבית ותלבש את יעקב בנה הקטן. יל"ד מה אשמעינן בזה שהיא בעצמה הלבישה את יעקב הלא יעקב בעצמו היה יכול ללבוש הבגדים. הנ"ל לבאר ברמז הדברים הללו גודל מעלת מצות הנחת תפלין לפי המבואר בס' תקוני זוהר תקוני שתין ותשע. וז"ל בתר דהרהר תשובה אדם לתתא הדרא לבושא לגבי מוחא דאיהי קרקפתא דתפילי ואתחבר מוחא דאיהי חכמה באימא מיד (בראשית ג׳:כ״א) ויעש ה' אלקי' לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם ואינון תפלין דאיהי מעור בההוא זמנא קמת תשובה דאיהי אימא קרקפתא דתפילי עם אדם לאגנאעליה ולאכסיא עליה דהוה ערום. בגוונא דאיהי כסי על מוחא עלאה וברי. כל מאן דאנח תפלין כאלו כסי על מוחא עלאה ובג"ד שכיגתא עלאה לא זזת מיניה ורזא דמלה אם עוונות תשמר י"ה אדני מי יעמוד מי יעמוד וודאי דאיהי אמא עלאה תשובה הא קמת באדם עלאה. ושכינתא דאיהי תפלה של יד באדם תתאה כו' ע"ש. וזהו ג"כ הרמז כי היא כסותה לבדה היא שמלתו לעורו. העולה מדברי קדשו הנ"ל כי מצות הנחת תפלין הוא התיקון לפגם אדה"ר וגם מצות ציצית רמוזים בפ' ויעש להם חגורות. וזה הרמז בפ' הנ"ל ותקח רבקה רמז לשכינ' הקדושה את בגדי עשו כו' החמודות כו' רמז לדרכי התשובה שיקח האדם מאותן התאוות וחמדת עוה"ז שהם בגדי עשו ובאותו חשק יהיה תשובת המשקל להפוך לטובה לעשות בהם המצות ואז השכינה הקדושה מלבשת את האדם וגם היא מתלבשת בתוך האדם ועי"ז סובב והולך כל ענין התפלה כמו שמתחילין קודם התפלה אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך. אדנ"י רמז לשכינה שפתי תפתח לדבר בדברי תפלה. וכבר בארנו מ"ש והטלית יפרוש כנפיו עליהם וכו' שמצות הללו הם אור המקיף ודרך הלבוש להנצל מן החיצונים להיות להם שמירה מעולה. ואחר הברכה על הטלית אומרים מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון. וז"פ ברכי נפשי את ה' ה' אלהי גדלת מאד. רומז למדת החסד כמ"ש לך ה' הגדולה כו' הוד והדר לבשת כו' שכל זה הוא בדרך לבוש להגן על האדם להיות בשמירה מעולה. וז"פ עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי. שמע כו' רומז לק"ש שעושה היחוד בכל יום בק"ש. וישמר משמרתי להיות בשמירה מעולה על ההשפעות היורדים מלמעלה על ידי היחודים לבל יבוזו זרים רק ילכו בדרך השוה לבנ"י זרע אברהם אוהבו. וכדרך שבארנו במ"א ענין הכהנים והלוים שהיו שומרים בבהמ"ק מפני כי משם היו יורדים כל השפעות טובות וצריכים שמירה לבל ילכו החוצה לידי זרים. וזה הרמז בפ' על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים תמיד לא יחשו המזכירים את ה' אל דמי לכם. ירושלים היא הנקודה אשר דרך שם תרד השפע משמים כמ"ש יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים. וזה שמסיים הפ' והמזכירים את ה' אל דמי לכם. מזכירים לשון זכרות רמז לצדיקים העושים יחודים בשם הוי' ב"ה ג"כ בבחי' שמירה מעולה באור המקיף כנ"ל. לבל יבוזו זרים ההשפעות טובות. נחזור לביאור הכתוב ותקח רבקה רמז לשכינה הקדושה היא מלבשת את האדם ע"י ציצית ותפלין בכל יום ועי"ז סובב והולך האדם בכל יום בתפלותיו להיות לו לעזר. אמן: