קישורים על בראשית כז:כח

ויתן לך האלהים וגו' ברכת יצחק אע"ה היה שיהיה האכילה בקדושה. ואמר בשם אלהים שזה היה מדרגתו שהיה מרכבה למדת גבורה. מטל השמים ומשמני הארץ שיהיה האכילה בקדושה. ורב דגן ותירש הוא לחם ויין. וכמו שהוציא מלכי צדק לאברהם. והנודר מהדגן אסור בחמשת המינים (כמ"ש נדרים נה.) וה' המינים קרוי לחם סתם לענין חלה ומצה. ואמר שזה יתן ה' שיהיה בקדושה ולא יזיק רוב דגן ותירש. וזש"נ אח"כ שאמר יצחק לעשו הן גביר שמתיו לך וגו' ודגן ותירש סמכתיו. והנה מה שאמר הן גביר וגו' אי' בב"ר ברכה שביעית ולמה הוא א"ל תחלה אלא כו' וברכותיך שלו הן כו' ע"ש אבל מה שא"ל ודגן ותירש סמכתיו יש להבין מה אמר לו. וכי אי אפשר לתת דגן ותירש לשניהם. אך לפי האמור היה זה תשובה שאם יאמר עשו והא הברכות נתונות ליעקב על תנאי וכמ"ש בפירש"י אם יהיה ראוי להם. וא"כ יש עוד תקוה שאם יקלקל מעשיו ח"ו יתגבר עליו. וע"ז א"ל ודגן ותירש סמכתיו. והיינו שסמכתיו שלא יזיקו לו רב דגן ותירש שיהי' אכילתו בקדושה. ועיקר קטרוג היצה"ר בא ע"י אכילות רשות. כמ"ש בספרי (עקב) שאין אדם מורד בהקב"ה אלא מתוך שביעה וכ"ה בגמ' (ברכות לב.) ועד שאדם מתפלל שיכנסו תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו וכמ"ש תוס' (כתובות קד.) בשם מדרש. וכעי"ז אי' בתדב"א (א"ר פ' כו). וכיון שיהיה אכילתו בקדושה אין לך תקנה רק לעבדו וברכותיך שלו הן. ואח"כ כשברכו לא הזכיר לו באמת רב דגן ותירש. וכמ"ש בזוה"ק (קמג ב) ההבדל בין הברכות שאמר ליעקב ובין הברכות של עשו. ביעקב כ' ויתן לך האלהים ובדא כ' יהיה ע"ש. והיינו שיהיה לצורך יעקב וכמ"ש ואת אחיך תעבוד וזה יהיה השלימות שלך. וכמ"ש במ"ר ועל חרבך תחיה עול חרבך ואת חיי. והיינו שהוקשה לו לשון תחיה שבכ"מ בתורה לשון חיים מורה על חיי עולם ואיך אמר ועל חרבך תחיה. וע"כ דרש עול חרבך ואת חיי שזה יהיה החיים שלך ואת אחיך תעבוד בזה משמני ארץ וגו' לצורך יעקב. שלא רצה ליתן לו דגן ותירש שמא יזיק לו האכילה. רק כשיהי' לו מטל השמים לצורך יעקב. ויעקב יתן לו לאכול כמו שנותנים לכל. ולכן לא הזכיר רב דגן ותירש שזה נתן ליעקב שלא יזיק לו וכמ"ש ודגן ותירש סמכתיו. והיה כאשר תריד לשון ירידה. ופרקת וגו' שאם תרצה לפרוק עלו יהיה לך ירידה. שזה החיות שלך ואת אחיך תעבוד:

ויתן לך האלהים מטל השמים וגו'. בב"ר מטל השמים זו מקרא ומשמני הארץ זו משנה דגן זו תלמוד תירוש זה אגדה. ובפשוטו אין מקרא יוצא מידי פשוטו דקאי על המאכלים בגשמיות. רק באמת גם האכילות ושתיות הגשמיות מה שהם נותנים חיות לנפש האדם וחיות הנפש הוא רק ע"י ד"ת כש"נ כי הוא חייכם וכ' ובחרת בחיים. וא' (ברכות סא:) ומה במקום חיותינו כו' ואף אנחנו כו' והיינו דד"ת מקום חיותנו כדגים במים וע"כ שיש בהם חיות ד"ת וכידוע ע"פ כי לא על הלחם וגו' כי על כל מוצא פי ה' וגו' דר"ל מוצא פי ה' שבלחם. וחט"ה בגימ' כ"ב שיש בה חיות מכ"ב אותיות התורה ועז"א לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי שהוא תושב"כ ותושבע"פ (כמ"ש זח"ג רע"א ב) וכל מיני אכילה ושתיה נקרא ע"ש לחם ויין וביצחק כ' ויעש להם משתה וכ' ויאכלו וגו' וביוסף כ' שימו לחם וכ' וישתו וישכרו עמו. וכל מיני דגן נקראו לחם כמ"ש (פ"א דחלה) הנודר מן הדגן אסור בה' המינים שחייב בחלה וקרוי לחם כמש"נ והיה באכלכם מלחם הארץ. וכל המשקים נקראים ע"ש היין כד"ש לך אכול בשמחה ושתה בלב טוב יינך וגו' ואמרו (עירובין סה.) ע"פ וברך את לחמך ואת מימיך מים שניקח בכסף מעשר ומ"נ יין וקא קרי ליה מים. והנה טל השמים ומשמני הארץ הם כמו אב ואם המולידים כל מיני מאכל כמ"ש (תענית ו.) מיטרא בעלה דארעא הוא שנ' כי וגו' והולידה והצמיחה וחיות האדם הוא מהמאכלים. וחיות הנפש שע"י האכילה נתוסף חיות והשגה בד"ת שהוא חיות אמיתי של ד"ת. עד"ש ר"נ (ב"ק עב.) דלא אמרי לך באורתא דלא אכלי בשרא דתורא ופי' בתוס' ששרוי בתענית היה ולכן לא עמד על טעמו של דבר. וכן אמר (עירובין סד.) כל כמה דלא שתינא רביעתא דחמרא לא צילאי דעתאי ע"ש. והוא ההתחדשות בד"ת דהקב"ה מחדש בכל יום תמיד מע"ב והוא ע"י התחדשות ד"ת שבכל יום תמיד וכן התחדשות המאכלים להחיות בנ"א הוא בכל יום (כמ"ש מכולתא בשלח ע"פ דבר יום ביומו) מי שברא יום ברא פרנסתו. והוא החיות הראוי לאותו יום בהתחדשות בד"ת שאמרו (ב"ר פ' מט) דהקב"ה מחדש בכל יום הלכה בב"ד של מעלה. ואב ואם המולידים התחדשות הד"ת הוא מקרא ומשנה שהם טל השמים ומשמני הארץ. וז"ש מטל השמים זו מקרא שהוא מן השמים מהקב"ה שנתן התורה ולא מצד יגיעת האדם וכמו כן משנה כתיבא ומנחא שכתבו בסדר ההלכות מכל התורה והדינים הכוללים כל המשפטים. ותלמוד היא ארוכה מארץ מדה שצריכים יגיעה להתחדשות רוב החכמה. ומצד התחדשות החכמה משיגים חיי עולם החכמה תחיה בעליה כדאי' (במד"ת נח) שצריכה צער ונדוד שינה ועליהם כ' העם ההולכים בחשך ראו אור גדול. וכדאי' בזוה"ק (ח"ב סא סע"ב) מזונא דחבריא אינון דמשתדלי באורייתא כו' החכמה תחיה בעליה. ומשתדלי היינו ביגיעה והם משיגים החיי עולם וע"ז מרמז ורב דגן שהוא הלחם המחיה האדם והיינו ריבוי חיים בחכמה שבמוח. ותירוש היינו יין שמרמז על ישרת הלב דכ' ויין ישמח לבב. והשמחה מתייחס ללב בכ"מ בפסוק ונא' לב יודע וגו' ובשמחתו לא יתערב זר ומהלב תוצאות חיים לכל הגוף מרביעית דם הנפש שבו. וכ' אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה ואמרו (תענית טו.) צדיקים לאורה וישרים לשמחה שהצדיק היינו שעדיין לא נתיישר לבו לגמרי ועדיין הלב כסיל לא מטוהר ומתאבק עמו. זה צריך לאורה שיאיר לו הש"י בחכמה ובשכל לכבוש את יצרו ואח"כ כשנתיישר לבו שגם הלב כסיל מנוקה ומטוהר מהרהורי שטות אז אור צדיקים ישמח וזה לישרי לב שמחה כי נעשה שלם לגמרי ומתדבק בהקב"ה ומזה בא השמחה בלבבות בנ"י שהוא רק בה' כמש"נ ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם ונא' שמחו צדיקים בה' ונא' ויספו ענוים בה' שמחה. כי בקבלת עול מלכותו הוא שמחתם. ועז"א (סא"ר פ' ג) אני יראתי מתוך שמחתי ושמחתי מתוך יראתי דזולת זה ולשמחה מה זה עושה ויין המשמח לב אמר שמביא יללה על האדם (ברכות מ.). ואינו טוב רק יין המשמח אלהים ואנשים והוא מ"ש (מגילה יב:) ביום השביעי כטוב לב המלך ביין כו' שבת היה שישראל אוכלין ושותין מתחילין בד"ת כו' והוא מצד שהיין משמח את הלב ומעורר הדבקות שבלב בחיי עולם. וע"ז מרמז ותירש זה אגדה דאי' (ספרי עקב פ' ולדבקה בו) דורשי רשומות אמרו רצונך שתכיר מי שאמר והיה העולם למוד הגדה שמתוך כך אתה מכיר את הקב"ה ומדבק בדרכיו. וכן אי' בגמ' (שבת פז.) ויגד משה דברים שמושכין לבו של אדם כאגדה ושם אגדה מלשון נגיד ונפיק בדניאל. והיינו שמושכות לבו של אדם להקב"ה שמתדבק בלבו לגמרי בדביקות גמור לחיי עולם שלא יפסוק לעולמי עד. וזה שבירך יצחק את יעקב ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ היינו שהחיים שמצד הקב"ה המוצא פי ה' שבמאכל ומשקה וכמ"ש בב"ר ויתן לך אלהותא. ומצד התורה החכמה תחיה בעלי' בחיי עולם שלא יפסוק וכמו שאז"ל (מ"ר ומד"ת מטות) ג' מתנות נבראו בעולם כו' חכמה גבורה ועושר כו' אימתי בזמן שהן מתנות שמים ובאות בכח התורה כו' אבל גבורתו ועושרו של בו"ד אינו כלום כו' ולעשו לא אמר בלשון ויתן לך האלהים שיהיה מתנת השי"ת ובכח התורה. ועי' בזוה"ק (קמג ב) וגם לא אמר בלשון ברכה כלל רק א"ל שיהיה מושבו במקומות שהם משמני הארץ וטל השמים ולא מצד מתנת אלהים וכח התורה ולא שהוא מברכו שברכתו הוא רק הנוגע לחיי עולם ולזה אין לו שייכות כלל וא"ל רק בלשון הנה משמני וגו' ר"ל שמגיד רק מה שרואה ברוה"ק שהמקום המוכן לישיבתו הוא משמני וגו'. וגם לא אמר לו דגן ותירוש כי אין לו שייכות לחיי עולם המרומז בהם שהוא המוצא פי ה' שבמאכל ומשקה. והענין הזה מרומז בג' סעודות שבת קדושת מאכלי ישראל כי סעודת ליל שבת נזכר בפסוק בפירוש אכלוהו היום שבזה נרמז הג"ס כמ"ש (שבת קיז:) והוא נגד ויתן לך האלהים מטל השמים. וסעודת יום שבת הוא מרמז על החיי עולם השגת אור אלהותו ית"ש. ומרומז בדגן שמורה על דעת כדאי' (ברכות מ.) שאין התינוק יודע לקרות או"א עד שיטעום טעם דגן. ודעת הוא התושבע"פ שנמשכה ע"י רוה"ק מטלא דעתיקא. וסעודה שלישית כנגד יעקב מרמז על הדביקות בה' במדת אמת הקיים לעד וזה כנגד תירש אגדה שמושכות לבו של אדם להדבק בה' ובדרכיו בדבקות לעולמי עד ושפת אמת תכון לעד:

ויתן לך האלהים מטל השמים כו' ארריך ארור ומברכיך ברוך איתא בזוה"ק יעקב נתברך לעילא לעילא ועשו לתתא לתתא עיי"ש בפ' זו יש לרמוז איך הוא מרומז בפסוקים אלו ויש לומר כי מנין התיבות של שני פסוקים אלו מן ויתן לך עד ברוך יש בהם כ"ו תיבות כמנין שם הויה ב"ה ואותיות של שני פסוקים אלו הם קי"ב מנין יב"ק שמות היחוד אהיה הויה א'ד'נ'י וגם יש לרמוז ר'ב ד'ג'ן גימטריא עם הכולל עשר הויות מנין ר'ס ו'ת'י'ר'ש בלא וי"ו גימ' עשר הויות עם עשר אדני הרי מרומז איך נתברך ביחודים גדולים ובברכת עשו מתחיל הברכה משמני הארץ כו' לא נמצא רק כ' תיבות והיא רומז לך' של מ'נ'צ'פ'ך שהיא גבורות ואותיותיהם הם ק"ד רמז למנין חצי השם של יצחק כי יצחק מרמז לגבורות וחצי יצחק נמתק בעקדה ולקח יעקב חצי השם הימיני הנמתק באברהם וחצי השני לקח עשו המרמז לגבורות קשות וזהו פי' הפסוק מי איפוא הוא הצד ציד כו' ר"ל הוא יעקב שצידד לקבל מנין צי"ד דהיינו ק"ד גימטריא ארבעה הויות הימינים מן יצחק גם ברוך יהיה ועשו נקרא ג"כ איש צ'י'ד שקיבל ארבעה הויות הגבורות צד שמאל של יצחק וזהו ג"כ הרמז שכתב הזו"הק על פסוק מי אפוא דקיימא שכינתא תמן כד בריך לי' יצחק ליעקב ועל דא אמר מי אפוא מאן הוא דקאים הכא ואודי על אינון ברכאין דברכות ליה וודאי גם ברוך יהיה דהא קב"ה אסתכם באינון ברכאן יש לרמוז ג"כ בתיבת איפוא ומחלק רש"י ז"ל התיבה לשנים איפוא א"י פ'ו'א ותיבת פ'ו'א גימטריא ל'ב'נ'ה היא מדת מלכות היא השכינה הקדושה שעומדת אצל יעקב בשעת הברכות והודה לברכות.