וַעֲשֵׂה־לִ֨י מַטְעַמִּ֜ים כַּאֲשֶׁ֥ר אָהַ֛בְתִּי וְהָבִ֥יאָה לִּ֖י וְאֹכֵ֑לָה בַּעֲב֛וּר תְּבָרֶכְךָ֥ נַפְשִׁ֖י בְּטֶ֥רֶם אָמֽוּת׃
פרי צדיק
יצחק אמר בעבור תברכך נפשי בטרם אמות וב' מלות אלו מיותרים דדי במה שאמר מקודם לא ידעתי יום מותי שהיה מתיירא שמא לפרק אמו מגיע ומה טעם לחזור אח"כ ולומר בטרם אמות כאלו יודע שהוא כן ובאמת חי עוד הרבה שנים אח"כ שחי עוד נ"ז שנה וגם למה חזרה רבקה ג"כ דבר זה ואמרה לפני מותי. וביותר מה שהוסיפה אח"כ עוד הפעם בעבור אשר יברכך לפני מותו כאלו היתה יודעת בודאי שימות תיכף. וגם יש להבין למה נכתבו הדברים האלה בתורה דברים שאינם אמת כי באמת חי אח"כ הרבה שנים ולשון לפני מותו שייך כשמת מיד כמו במשה רע"ה דכ' אשר ברך וגו' לפני מותו שהיה בשבת קודם מותו. ומצינו (מד"ת ר"פ זו) שלמדו שגדול השלום שדברה התורה דברי בדאי בשביל השלום ואיזה כה תאמרו ליוסף וגו' ע"ש ואף שהדברים שכ' בתורה הם דברי אמת שאמרו כן השבטים לומר ליוסף מ"מ כיון שיעקב לא צוה באמת. לולי שגדול השלום לא היה התורה כותבת דברי בדאי שאמרו השבטים. וכן בכאן שלא היה דברי אמת שלא היה לפני מותו ולמה נכתבו בתורה. אך הענין דמצינו (שבת קנג.) רא"א שוב יום א' לפני מיתתך שאלו תלמידיו את ר"א וכי אדם יודע איזהו יום ימות א"ל כ"ש ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה. ועדיין הלשון שאמר שוב יום א' לפני מיתתך צריך ביאור דמשמע הלשון שישוב יום א' לפני מיתתו ממש והול"ל קודם מותך שמא תמות למחר. אך יש הפרש בין השב מחמת פחדו שמא ימות ובין השב מחמת שבאמת נוטה למות. שהשב מפחד שמא ימות עדיין אין התשובה בתכלית השלימות שמרגיש עדיין בעצמו מצד גשמיות עוה"ז עניני עוה"ז ולא יוכל להיות בתכלית הזדככות. משא"כ מי ששב מחמת שבאמת נוטה למות שאז התשובה בתכלית השלימות כי אז אין לו שום שייכות להרגשת עניני גופניות והוא אז רק בעולם הנשמות. וכיוצא בו הוא ג"כ בשבת דאי' במכלתא (יתרו בחדש פ' ז') ששת ימים תעבוד וכי אפשר לו לאדם לעשות כל מלאכתו בששת ימים אלא שבות כאלו מלאכתך עשויה. ד"א שבות ממחשבת עבודה כו' ע"ש ובטור (או"ח ס"ס שו) והרהור בעסקיו מותר ומ"מ משום עונג שבת מצוה שלא יחשוב בהם כלל והביא דרשת המכלתא ע"ש ובאמת דבר זה הוא הד"א שבמכילתא שלא יהרהר. ומ"ש במכלתא שיהיה כאלו כל מלאכתך עשויה הוא כדאיתא בזוה"ק (ח"ב רה סע"א) האי יומא יומא דנשמתין איהו ולאו יומא דגופא ע"ש וממילא אין לו שום עסק במלאכות גופניות כמו הנפטר מהעולם שכל מלאכתו גמרה לגמרי ולא שייך לומר שלא השלים הכל כי הלא לא יכול לעשות יותר וכל מה שהי"ל לעשות עשה. וכן בשבת צריך לראות עצמו כאלו הוא בעולם הנשמות ומופשט מהגוף לגמרי ואין לו עסק בגופניות כלל ושפיר הוא כאלו כל מלאכתו עשויה. והנה האדם גם בהיותו חי בגוף יכול לראות עצמו כאלו אינו בגוף. וכן אדם יכול לראות עצמו כאלו נפשו מוכנת לצאת מגופו מיד ואז יסולק ממנו כל מחשבות הגשמיות. ויכין לבו רק להכין עצמו לילך לעולם הנשמות. ומי ששב מחמת שבאמת נדמה לו כמו שנפטר מהעולם זהו עושה תשובה בתכלית השלימות. וכמ"ש מבן הרב רבינו אלימלך זצוקללה"ה ששאלוהו מה צוה אביו לפני מותו והשיב שכל ימיו היה מצוה לפני מותו שהחזיק עצמו כל ימיו כנוטה למות ושהוא מוכן לילך לעולם הנשמות. וזה כונת ר' אליעזר שא' שוב יום אחד לפני מיתתך שיחזיק עצמו באמת לפני מותו שהוא מוכן לילך לעולם הנשמות ולא לשמא ימות ואז יהיה התשובה בשלימות שלא יהיה קשור כלל בעניני הגוף ועניני עולם הזה כאמור: