קישורים על בראשית כח:יא

עוד בפסוק הנ"ל פי' רש"י ז"ל עשאן כמין מרזב סביב לראשו שירא מפני חיות רעות התחילו מריבות זו את זו זאת אומרת כו' מיד עשאן הקב"ה אבן אחת וזהו שנאמר כו' ולכאורה יש לדקדק מה זה הצלה שעשאן כמין מרזב סביב לראשו האם לא יוכלו החיות לקפוץ ולדלג מעל למרזב וגם אף אם יציל את ראשו שאר הגוף לא פלט ונראה לפרש על דרך הרמז כי פירשו חכמז"ל על פסוק ויפגע במקום מלמד שתיקן יעקב תפלת ערבית. והנה ידוע שאברהם אבינו ע"ה תיקן תפלת שחרית כי היא מדתו היא מדת החסד והוא ממשיך מדת החסד על באי עולם ויצחק הוא מדת הפחד והיראה תיקן תפלת המנחה שאז הדינין גוברין בעולם והתקין בתפלתו להמתיק הגבורות בשרשן מעל בני ישראל והדינים יחולו על שונאי ישראל ויעקב הוא הבריח התיכון המחבר שתי הקצוות ומטה כלפי חסד להכלל הגבורות בחסדים ותיקן תפלת ערבית מדבק מדת יום בלילה שיוכללו הגבורות בחסדים למשוך השפעות רחמים בעולם וזה מרמז לנו הפסוק ופי' רש"י ז"ל ויקח מאבני המקום אבני לשון בנין הם אבות הקדושים אשר ע"י נבנה העולם המקום זה הקב"ה שהוא מקומו של עולם היינו שיעקב אבינו לקח את מדתם מדת החסד והיראה שהם הצינורות אשר על ידם נמשכים ההשפעות לעולם ולקחם הוא לכללם בו וזה שפי' רש"י ז"ל עשאן כמין מרזב ר"ל שהוא לשון צינר הממשיך ההשפעות לעולם סביב לראשו היינו שהם למעלה מראשו כידוע שמדריגתם הם קודמים אליו והתחילו האבנים מריבות זו את זו זאת אומרת עלי יניח כו' היינו שכל אחד מהמדות רצה להמשיך השפעתו ע"י יעקב היינו אברהם רצה להמשיך ע"י מדת החסד להטות כלפי חסד ויצחק רצה להטותו כלפי מדת הגבורה מיד עשאן הקב"ה אבן אחת היינו שיעקב כלול משניהם והיה כולל הגבורות והחסדים והוא הבריח התיכון מקצה אל קצה וד"ל ודו"ק.

ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש. במד"ר שהשקיע הקב"ה גלגל חמה שלא בעונתה כו' ר"פ כו' אמר שמע קולן של מ"ה אומרים בא השמש אתא שמשא כו' מי גילה לו ששמי שמש כו'. ויש להבין למה שדרשו כי בא השמש על יעקב שנקרא שמש מה זה טעם שלן שם כי בא השמש מפני ששמע שקראוהו שמש. ויתכן לפי מה שא' שהשקיע חמה שלא בעונתה ומש"ה היה מוכרח ללון שם. אבל לדרשא זו יש להבין פי' הכ' וילן שם כי בא השמש. אך במד"ר אח"כ אי' תרכוסא של ג' רגלים הראה לו כו' את הוא רגל שלישי כו' חבל נחלתו מה החבל הזה פחות מג' אין מפקיעין אותו כך האבות אין פחות מג'. והיינו שהראה לו שהוא כל המרכבה הקדושה וכש"נ והנה ה' נצב עליו והוא בתכלית השלימות בעולם שהוא המשפיע האור בעולם והיינו אור קדושתו ית"ש. ואי' בזוה"ק פ' זו (קסג ב) ות"ח יעקב תושבחא דאבהן ואיהו כללא דכלהו ובגין דאיהו כללא דכלא בג"כ איהו קאים לאנהרא לסיהרא דיעקב איהו קאים לאתקנא לתפלת ערבית. והוא כי תפלות אבות תקנום כמ"ש בגמ' ומד"ר אברהם תיקן תפלת שחרית שנ' אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה כו' ותפלתו הוא בבוקר באור היום שמרמז שלא היה לפניו שום חשכות מאור קדושתו ית' והיה כעומד לפני המלך ממש. וכמו כן יצחק תיקן תפלת מנחה ג"כ עדיין יום הוא ולמדו מדכ' ויצא יצחק לשוח בשדה ואין שיחה אלא תפלה. שהי' ג"כ בהיר לפניו אור קדושתו ית"ש ושפך לפניו שיחתו כמספר למלך ענין מצבו ומשיח לפניו כל לבו. אמנם יעקב אע"ה כיון שראה שהוא תכלית הבריאה בעולם והוא שורש המרכבה כולה. והיינו כששמע שקראוהו המלאכים שמש אתא שמשא ששמו כשמו של הקב"ה שנקרא שמש כמש"נ כי שמש ומגן ה' אלהים (וכמו"ש סוטה י.) וכן אמרו (מגילה יח.) שקראו הקב"ה ליעקב אל כו' ויקרא לו ליעקב אל. וכן נקרא שמש שמאיר לסיהרא קדישא שתאיר אף בחשכת הלילה. ולכן לן שם ותיקן תפלת ערבית כמו שדרשו ממש"נ ויפגע במקום. והיינו שאף שיהיה לאדם החשכות שלא יראה אור קדושתו מחמת החשך הגדול שמחשיך לו ג"כ תועיל לו תשובה ותפלה שיזכה לראות אור מתוך החושך. וזש"נ ויפגע במקום כי פגיעה הוא לשון התדבקות ממש שכן מורה לשון פגיעה ומצד שהתדבק עצמו בהקב"ה הוא ממש כביכול אורו של הקב"ה. וזש"נ וילן שם שתיקן תפלת ערבית לאנהרא לסיהרא כי בא השמש שהמלאכים קראוהו שמש אתא שמשא וכדמסיק מי גילה לו ששמי שמש. וזש"נ אח"כ ויאמר וגו' מחרן אנחנו שאמרו במד"ר (פ' ע) מחרונו של הקב"ה אנו בורחים ויאמר להם הידעתם את לבן וא' במד"ר הידעתם את מי שעתיד ללבן עונותיכם כשלג. והיינו שיש ביכולת להסיר החשכות ולזכות לאור גדול:

במד"ר ע"פ וישכב במקום ההוא ר"י אמר כאן שכב אבל כל י"ד שנה שהיה טמון בבית עבר לא שכב ור"נ אמר כאן שכב אבל כל כ' שנה שעמד בביתו של לבן לא שכב. ומה היה אומר ריב"ל אמר ט"ו שיר המעלות כו' מ"ט לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל. ישראל סבא. רשב"נ אמר כל ס' תהלים היה אומר כו' והנה על בית עבר אינו שואל מה היה אומר כי בודאי למד תורה. וא"כ מהו השאלה על בית לבן יותר. גם יש להבין הראי' על ט"ו שיר המעלות מזה הא' לולי ה' שהי' לנו וגו'. אמנם מפני שבבית לבן הוא מרמז על הגלות וחשכות הדורות ובודאי אז גם בלילה לא שכב לבו לתקן החשכות. והנה כמו שהג' מדות של האבות הק' הם שורש חיי עולם כמו"כ זלעו"ז ג' מדות ההיפך הקנאה והתאוה והכבוד שמוציאין את האדם מן העולם. והתאוה הוא ההיפך של אהבה חסד שבקדושה. וזהו ישמעאל פסולת אברהם שהחיות שלו התאוה וניאוף כמ"ש בזוה"ק. והקנאה כעס ההיפך של גבורה דקדושה והוא פסולת של יצחק עשו שופך דמים. והכבוד הוא המנגד לקדושת יע"א שמטתו שלמה. ומ"מ יש בירור בענין התנשאות. ויעקב אע"ה היה שפל בעיניו כמש"נ קטנתי מכל החסדים והוא השורש של תורת אמת שמניחים מקום גבוה והולכין למקום נמוך כמים. (כמ"ש תענית ז.) ועליהם דייקא נאמר כבוד חכמים ינחלו (וכמ"ש עירובין יג:) והנה יעקב אע"ה כאשר גלה לבית לבן אב הרמאים ושורש ההיפך בודאי נתן על לבו לתקן הפגמים של הג' מדות רעות. וע"ז אמר ריב"ל שהי' אומר ט"ו שיר המעלות והיינו לתקן פגם התאוה. כענין מ"ש (סוכה נא:) על ט"ו מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים כנגד ט"ו שיר המעלות שבתהלים. כי המספר ט"ו מרמז על איש ואשה כשמתנהגים בקדושה שכינה ביניהן י' באיש וה' באשה (כמ"ש סוטה יז. ופירש"י שם) וזה מרמז על שלימות חיות הקדושה מהעוה"ז ועוה"ב. כי יו"ד מרמז על שלימות עוה"ב והוא באיש ע"י לימוד התורה שהוא עץ חיים למחזיקים בה. וה' מרמז על שלימות חיי עוה"ז שאינה בת"ת רק בסייעתא בסיבת עוה"ז באקרויי בנייהו לבי כנישתא כו' (כמ"ש ברכות יז.) והנה אי' בגמ' (סוכה נג.) בשעה שכרה דוד קפא תהומא ובעי למשטפא עלמא כו' אמר כמה דמידלי טפי מירטב עלמא אמר ט"ו מעלות ואסקיה חמיסר אלפי גרמידי כו'. והענין עפ"י הידוע בזוה"ק שיצה"ר של תאוה י"ל תיקון ולכן נקרא לבן שיתלבן לע"ל כי היצה"ר נצרך לחדוותא דשמעתא. וע"ז אמרו ז"ל (שם) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד. והיינו היצה"ר של תאוה שנקרא מנוול. משכהו לבהמ"ד שיהיה התאוה והחשק לד"ת. וידוע כי מים שורש החסדים וחשק ואהבת התורה. ולעומת זה התאוה וחסדים זרים נקראו המים הזדונים ומי תהום רבה שהוא שורש העכו"ם שנא' עליהם כהמות ימים יהמיון. וע"י הט"ו שיר המעלות שאמר דהמע"ה העלה את מי התהום למירטב עלמא. והיינו לבחי' מים חיים שבקדושה לחמידו דאורייתא. וכמו שנרמז בזוה"ק (ח"א קיז א) ע"פ נבקעו כל מעינות תהום רבה מבועא דחכמתא לתתא. כי לעתיד יתעלו מי התהום למבועי דחכמתא לחדוה דאורייתא כנ"ל. וע"ז מרמז ריב"ל שהט"ו שיר המעלות אמר יעקב בבית לבן כדי לתקן הפגם של התאוה ולהעלותו לקדושה. מ"ט לולי ה' שהיה לנו יאמר ישראל סבא. ושם נא' אזי עבר על נפשנו המים הזידונים. ורק ישראל סבא העלה אותם ע"י ט"ו שיר המעלות כנ"ל: