וַיַּ֤רְא יְהוָה֙ כִּֽי־שְׂנוּאָ֣ה לֵאָ֔ה וַיִּפְתַּ֖ח אֶת־רַחְמָ֑הּ וְרָחֵ֖ל עֲקָרָֽה׃
מאור ושמש
עוד יש לפרש בפסוק הנ"ל ע"ד שפרשנו המדרש רבה יתרו א"ר דימא דמן חופאה בכ"ב אלפים מלאכי השרת ירד קב"ה ליתן תורה לישראל שנאמר רכב אלקים רבותים אלפי ושמא תאמר מתוך שרבים היו דחוקים היו ת"ל שאנן השקט ושאנן. ולכאורה יקשה מה יעשה ר' דימא בדרש שדרשו חכמז"ל במס' ע"ז דף ג' ע"ב על אותו פסוק ופירשו אלפים שאנן ואמרנו דהנה יש להבין מה הם הכ"ב אלף מלאכי השרת ולמה דוקא מנין זה ונ"ל דהנה באורייתא ברא הקב"ה עלמא ור"ל בכ"ב אתוון אשר עלו ונכללו ונצטרפו ברל"א שערים רל"א צרופים ואור א"ס עשרה קדושות מאיר בהם ובהם ברא הקב"ה כל העולמות כמבואר בספרי קודש וזה סוד כ"ב אלפים מ"ה הם סוד הכ"ב אתוון כל אות כלול מעשרה מעשרה למאות וממאות לאלפים והם הם הכ"ב אלפים מ"ה שירד הקב"ה להר סיני ליתן התורה והנה שורש הקדושות הם העשרה קדושות כנ"ל ועשרה פעמים כ"ב עולה ר"ך ובפסוק זה נאמר רכב אלקים כו' ע"כ צריכים אנו ג"כ לדרשת חכמז"ל אלפים שנאן ושמא תאמר מתוך שרבים היו דחוקים היו ר"ל שדחקו א"ע לעלות וכל אחד אמר אנא אמלוך כאשר היה בעולם התוהו קודם התיקון כמבואר בכתבים ע"ז אמר שאנן שאנן והשקט וזה מרמז הפסוק וירא ה' כי שנואה לאה כי בכאן הי מקום לטעות ח"ו בלאה שהיא דחקה עצמה להכנס לפני רחל ח"ו היתה מעולם התוהו בלי תיקון ע"ז מעיד הכתוב וירא ה' כי שנואה ר"ל שאנן כאשר פרשנו בדרוש הקודם שהוא"ו מרמזת לנורא מדת הת"ת מכוונת נגד הנו"ן שבתיבת שאנן היינו שלא היתה מעולם התוהו והבן.
תפארת שלמה
וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה. יש לדקדק בסמיכת הדברים ויפתח את רחמה ורחל עקרה. גם מה שמצינו אצל האמהו' ברחל ולאה לשון ויפתח את רחמה. ונקדים מה שכבר בארנו בס' תהלים בפ' על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו. להורות דרך הישר לפני האדם ההולך בדרכי החסידות כשעומד בתפלה לא ישים מגמתו על מה שנוגע לעצמו וחסר לו רק יהמו המון רחמיו על זולתו להשפיע עליו חסדים וטובות כמ"ש בר"ח בן דוסא שכל העולם ניזון בשבילו וחנינא בני די לו כו'. וז"פ שטף מים רבים אליו לא יגיעו שהוא לא יהנה כלל מהחסדים. ולזה נקרא חסיד אותיות חסד ובתוכו נכלל יו"ד להיות דורש טוב כל היהודים. כי אם לא ישפיע לזולתו רק לעצמו זה איננו בגדר חסד כמ"ש בתיקוני זוהר כל חסד דעבדין לגרמיהו עבדין ומה שעושה לעצמו איננו נקרא חסד רק מה שנוגע לזולתו ג"כ. וזה הענין ברחל ולאה כתיב ויפתח את רחמה לשון רחמנות מה שלא מצינו בשרה ורבקה רק לשון ותהר רבקה וה' פקד את שרה כו'. לפי הידוע לי"ח כי האמהות הקדושות הם רומזים לעולמות העליוני' וכל עניני יעקב אבינו ע"ה עם רחל ולאה רומז על זמן הגלות כי אז שעת רחמים ורצון לעורר על זולתו חסד עליון. וז"ש וירא ה' כי שנואה לאה פי' שהיה דבר זה שנוי אצלה לבקש רחמים על מחסורה רק כל מגמתה בתפלתה על אחותה כמ"ש ורחל עקרה. וז"ש ויפתח את רחמה לשון רחמנות שלה בזה פתחה שערי רחמים על אחותה כי זהו רצון הבורא ב"ה להתפלל על חבירו. וז"ש קדש לי כל בכור פטר כל רחם ר"ל לפתוח הרחמנות על זולתו באדם ובבהמה לי הוא כי זהו הנקרא קדוש אם הוא בעל רחמנות על כל הברואים ואז הקב"ה מקרבו ושומע בקול תפלתו. וז"ש בתהלים מ' פסוק י"ז י"ח. ישישו וישמחו בך כל מבקשיך ויאמרו תמיד יגדל ה'. ואני עני ואביון אדני יחשב לי כו'. פי' כאשר כל בקשתי רק יגדל ה' ומה שנוגע לעצמו איננו זוכר כלל כמ"ש ואני עני ואביון. עי"ז עזרתי ומפלטי אתה כו' וזה היה ענין האמהות שכל אחת היתה מצפה לטובת חברתה כמו כן ברחל כתיב ויפתח את רחמה לשון רחמנות כנ"ל. וז"ש בתהלים מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה כידוע מספרים כי רחל נקראת עקרת הבית ולאה היא נקראת אם הבנים. וז"פ כאשר מושיבי עקרת הבית זהו רחל עי"ז אם הבני' שמחה. וז"ש בלידת יששכר נתן אלהים שכרי כי נתתי שפחתי לאישי. להורות תום לבבה כי לא למענה עשתה זאת כי נתתי שפחתי לאישי לזה נתן אלהי' שכרי בלידת יששכר כנ"ל":