וַתַּ֨הַר ע֜וֹד וַתֵּ֣לֶד בֵּ֗ן וַתֹּ֙אמֶר֙ הַפַּ֙עַם֙ אוֹדֶ֣ה אֶת־יְהוָ֔ה עַל־כֵּ֛ן קָרְאָ֥ה שְׁמ֖וֹ יְהוּדָ֑ה וַֽתַּעֲמֹ֖ד מִלֶּֽדֶת׃
מאור ושמש
ותהר לאה ותלד בן כו' ותהר עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה את ה' ע"כ קראה שמו יהודה ותעמד מלדת ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחותה ותאמר הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי ויחר כו' ויאמר התחת אלקים אנכי אשר מנע ממך כו' ויש לדקדק הרבה חדא מאי אשמועינן בזה שעמדה מלדת אחר שנולד יהודה ומאי נפקא לי בזה וגם הלא באמת ילדה אח"ז עוד שני בנים גם משמע שמחמת זה שאמרה הפעם אודה את ה' כו' ע"כ ותעמוד מלדת ולא ילדה עד אחר זמן וצריך להבין מה חטאה בזה גם יל"ד ולהבין הסמיכות ותרא רחל אל ותעמוד מלדת וכי קנאת רחל היתה בלאה עבור שפסקה מלדת אדרבה קנאתה הי' יותר בעת לידתה גם על לשון הפסוק ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב הלא היה די לומר כי לא ילדה ותו מאי ואם אין מתה אנכי. והנה דרשת חכמז"ל ג' חשובים כמתים ידוע ותו יל"ד על לשון הפסוק ויחר יעקב כו' אשר מנע ממך פרי בטן אדרבה מפני שמנע ממנה ע"כ בקשה ממנו שיתפלל עלי' ומה חרה אפו בה גם לשון התחת אלקים אנכי אין לו פירוש. ונראה דהנה איתא בזוה"ק שלאה היתה מעלמא דאיתכסיא על כן גם מעשיה היה באיתכסיא וזה שרמזו חכמז"ל שהלכה על פרשת דרכים כו' לפי שלא נראו מעשיה לכל רק באיתכסיא היתה צנועה גדולה ורחל היתה צנועה בפרהסיא שהבינו כולם שהיא צדיקת לאפוקי לאה היתה מעלמא דאיתכסיא ע"כ ילדה ששה בנים כשם שמעלמא דאיתכסיא יצאו ששה קצוות כידוע כן ילדה ששה בנים עיין בזוה"ק באריכות על כל השבטים. והנה ראובן שמעון לוי היו כנגד שלשה אבות וכשילדה את יהודה הבינה לאה שהוא כנגד מדת מלכות והנה משם ולמטה מתחיל עלמא דפרודא וסברה לאה שלא יוליד יעקב שוב עוד על כן אמרה הפעם אודה את ה' ואמרה שיר ושבחה על זה שזכתה שיצא ממנה כל ד' רגלי המרכבה ושוב לא יוליד עוד יעקב ומפני כך ותעמוד מלדת כי נענשה על זה על שחשבה כך. והנה גם רחל סברה כך שכבר נולדו כל השתלשלות שהיה ראוי ליצא מיעקב אבינו מאחר שראתה שנולד יהודה מדת המלכות הקדושה ומשם יפרד כו' ואם יוליד יעקב שוב לא יהי' דוגמת המרכבה על כן כתיב ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב דייקא פי' הגם שתלד לא יהיה נחשב ליעקב תולדה לפי שכבר יצא ממנו כל המרכבה מלאה כו' ולזה ותקנא רחל באחותה כו' ואם אין מתה אנכי כי' שבקשה שיעקב אבינו יתפלל עבורה שאעפ"כ תוליד בנים שיהיו מכוונים נגד פרקי המרכבה ואם לא תהי' כמתה כידוע שהצדיקים נקראים חיים ולהיפך תולדות לא טובים נקראים מתים כידוע. לזה חרה אף יעקב בה ואמר לה התחת אלקים אנכי פי' וכי סבורה את שאני תחת אלקים היינו מלמטה תחת מדת מלכות ושוב לא אוליד בנים שיהיו מכוונים כנגד מדות העליונים הקדושים לא כן רק ממך מנע פרי בטן כי כעת את עקרה אבל לי יהיה עוד בנים שיהיו מכוונים כנגד מדות עליונים פרקי המרכבה כנודע מזוה"ק כשמעה זאת אז אמרה הנה אמתי בלהה בא אלי' כו' ודו"ק.
מאור ושמש
ותהר עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה כו' ותעמוד מלדת ולכאורה יקשה על מה מרמזים השני תיבות ותעמוד מלדת כי לכאורה המה מיותרים והנראה דהנה הארבעה אשר צריכין להודו' יורדי הים ואינך הנה דוקא אחר שכבר יצאו מן הצער ההוא אשר היו בו לגמרי אז צריכין להודו' לה' שקבלו כל הטובה היינו אחר שכבר עלה מן הים והחולה כבר נתרפא לגמרי וכן כולם וכן בכל ההצלות והישועו' אחר שכבר יצא מן הצער שהי' לו צריך להודות וכן מרומז בגמרא בפי' ארבעה צריכין להודו' מי שהי' חולה ונתרפא מלשון ונתרפא משמע לגמרי וכן גבי אידך משמע שיצא מן הצער אשר היה בו ולא צריך עוד לטובה בזה והנה שמעתי מאדמ"ו הרב הקדוש מו' יעקב יצחק מלובלין הכ"מ זלה"ה במעשה דחוני המעגל במס' תענית שהתפלל על הגשמים עד שירדו גשמים מרובי' ולא היו צריכים להם עוד ובקשו ממנו שיתפלל עליהם שלא ירדו עוד אמר להם שיביאו לו פר הודאה יעוין שם והביאו לו והקריב ופסקו הגשמי' אמר אדמ"ו זלה"ה שהכוונה הי' כנ"ל כי אחר שהקריב פר הודאה בזה רימז שכבר יצאו מן הצער לגמרי ואינם צריכים עוד להטובה וממילא יפסקו הגשמי' וזה מרומז בפסוק שלפנינו אחר שאמרה לאה הפעם אודה את ה' וקראה שמו יהודה לשון הודאה ממילא הראה בעצמה שכבר קבלה כל הטובה בבנים ואינה צריכה עוד לטובה זו על כן ותעמוד מלדת עד אח"כ ע"י הפעולת שנתנה שפחתה לאישה נתן אלקי' שכרה וילדה עוד אח"ז יק"ל.