וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ן רֹאֶ֤ה אָנֹכִי֙ אֶת־פְּנֵ֣י אֲבִיכֶ֔ן כִּֽי־אֵינֶ֥נּוּ אֵלַ֖י כִּתְמֹ֣ל שִׁלְשֹׁ֑ם וֵֽאלֹהֵ֣י אָבִ֔י הָיָ֖ה עִמָּדִֽי׃
אור המאיר
ויאמר להן רואה אנכי את פני אביכן כי איננו אלי כתמול שלשום כלומר איננו עומד לנגדי ואין לי מה לעשות אתו עמו כמאז ומקדם וכבר יצאתי ידי חובתי ועתה התרעם על בחינת רמאות דעדו עליו מלבן ואמר להן ואתנה ידעתן כי בכל כחי עבדתי את אביכן רמז להם שתיקן אתו עמו כל הכ"ח עתים י"ד עתים לרעה י"ד עתים לטובה והעלה הכל אל הבורא ב"ה וכו' ובאמת כלפי דברי יעקב אבינו גם הבנות ענו ואמרו: העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו הלא נכריות נחשבנו לו הדבר אשר דברתי רמזו לו ליעקב כיון שבררת והוצאת ממנו כל נצוצות קדושות הגנוזים אצלו בוודאי אין לנו שום חלק ונחלה בבית אבינו ונכריות נחשבנו ודאי כמדובר והבן וכתיב: