קישורים על בראשית לב:ד

וישלח יעקב מלאכים ופירש"י מלאכים ממש ונראה בהקדם מאמרם ז"ל ע"פ שאמר דה"מ ע"ה שמרה נפשי כי חסיד אני ונתעוררו ולא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב יושבים בכבודם ואני ידי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליה כדי לטהר אשה לבעלה והענין כי כבר זכרנו למעלה מה היות חובת גברא המוטל עליו לעשות בעוה"ז יומם ולילה להתמיד ולהשתדל בעבודת בוראו ב"ה להרגיש בעצמו רעבון נפשו השכליות ויתאמץ בכל כוחו שלא תפסוק מאתו חכמת אלהות השופע עליו תמיד להכניס החכמה והמדע בכל פרטי מעשיו אפילו מעניני גשמיות המוכרחים לצרכי גופו מעשהו בהם בהשכיל למצוא מרגוע לנפשו להעלות משם נ"ק שנתפשטו מרום המעלות עד מדריגות הנמוכים לסיבה ידוע כי כן גזרה חכמתו ית' להטיב לנבראיו בהשכיל לבותם להעלות נ"ק מהשבירה שנפלו ונתלבשו במדריגות כולם ממקום הגבוה עד מקום הנמוך יש בחי' תיקון להשלים מה שהזיקה המיתה ממלכין קדמאין וזאת הוא עיקר עבודת אדם בעוה"ז לתקן זי"ה אשר בהם עיקר בחי' השבירה כמבואר לנו בכמה מקומות והנה דה"מ לעוצם בהירתו והכרתו החזקה רוב השתדלותו היה רק להעלות אותן הנ"ק שנפלו למדריגות התחתונים ולזה אמר שמרה נפשי כי חסיד אני וכדבריהם ולא חסיד אני שכל מלכי וכו' ואני ידי מלוכלכות בדם ידוע ידים מורים על בחי' מדות כנזכר בתיקונים חסד וגבורה תרין דרועין וזה מעלתו המובחרת שהכניס א"ע עם כל מדותיו אפי' במדריגות התחתונים להעלות משם נ"ק איברי השכינה ובזה תולה היחוד כידוע וזהו כוונתו כדי לטהר אשה. יראת ה' לבעלה ואפשר לרמוז ג"כ בדברי רז"ל באומרם פשוט נבלתא בשוק וקבל אגרא ואל תאמר כהנא אנא גברא רבא אנא כו' הנה כתיב בשוקים וברחובות אבקשה את שהאהבה נפשי ובארנו אפילו בענינים בצורכי גשמיות ממו"מ בשוקים וברחובות גם שם אבקשה א"ת כלליות האל"ף בי"ת מאו"ת שאהבה נפשי להעלות ולהגביה אותה לשורשם וזהו פשוט נבלתא בשוק מלשון נובלות חכמה תורה כלומר אותן האותיות שנבלו ונתפשטו מחכמה עילאה לשוק היינו מדריגות התחתונים הנקרא שוק גם אז צריך המשכיל לפשוט אותה מגשמיותם בהלבשה רוחניות והיינו לעשות צרופים קדושים באופן שיתבאר לנו אי"ה ואל תאמר כהנא אנא גברא רבא אנא ואין כבודי להכנס למדריגות נמוכים כ"א לעמוד במרום קדשו לעבוד עבודת הקודש מתורה ותפלה וכדומה כי באמת זה עצם תענוגו ית' בהעלות גם ממדריגות התחתונים אותיות התורה לפשוט צורה גשמיות ולהלביש צורה רוחניות וקבל אגרא כי בזה תולה שכר ועונש כמבואר והקב"ה מעלה עליך כאלו אתה עוסק בדברים העומדים ברומו של עולם והנה יש לך בחי' כאלה שאי אתה רשאי להכניס ראשך ורובך לעסוק בהם פן ואולי תבא ח"ו לידי סכנה כ"א עצה לזה לברר בסוד המחשבה ולא להביא עצמו לידי דיבור אפילו ובפרט למעשה כנודע למשכילים אשר עבודתם באמת ובלב שלם ולזה רמזו רז"ל חתוך בנבלתא ולא תהפוך במילין הכוונה הפוך בם באותן הנובלות רק בסוד המחשבה כי בחכמה אתברירא ותתכן ג"כ לברר ולא תהפוך במילין בבחי' דבור פן תבא ח"ו לידי סכנה והמשכיל יכול להבין להיכן הדברים נוטים כלל העולה החכם אשר עיניו בראשו להסתכל על ההוא דקיימא על ראשו חכמת אלהי השופע תמיד בלי הפסק אזי מרגיש בעצמו רעבון נפשו שלא יצא ידי חובתו בעבודת הבורא ב"ה ואינו נותן רפיון אפילו שעה אחת ורגע אחד ובכל מקום שרואה ושומע אפילו דיבור איש לדעהו מעניני גשמיות לוקח לעצמו גם משם רמיזא דחכמתה ומפשיט צורה הגשמיות ועושה צרופים קדושים לדבק את נפשו ברוממות אלהותו יתברך. מול זה בא הרמז בתורה וישלח יעקב מלאכים ירצה לגודל בהירותו והכרתו העצומה ומעלתו גדולה עד מאד וכחו יפה אפילו ברוחניות כמלאכים ממש כדברי רש"י גם שם יכול לפשוט צורה ולהלביש צורה יותר עליונה כי מלת וישלח משמעו לשון הפשט כמו שתרגם על ופשט את בגדיו וישלח ית לבושיה וזהו וישלח יעקב מלאכים ממש הפשיט אותם מלבושם ומבחי' צורתם בבחי' לבוש וצורה יותר גבוה מעולם עד עולם עליון ודו"ק כי עמוק:

וישלח יעקב מלאכים לפניו ופי' רש"י מלאכים ממש וי"לד על תיבת לפניו שהוא כמיותר גם קשה להבין איך הי' עשו הרשע יכול לראות במלאכי מעלה אישים רוחנים הלא מצינו שפי' רש"י על פסוק כראות פני אלקים שיעקב הודיע לעשו שראה מלאכים בכדי ליראו ויאמר שראה מלאכי' מזה משמע שדבר גדול הי' זאת אצל עשו לראות מלאכים ועתה ישלח יעקב בעצמו מלאכים לעשו ונראה להקדים מה שמבואר בזו"הק ובשאר ספרים הקדושים שכל דבר רוחני הבא מעולם העליון לעולם התחתון צריך אותו דבר להתגשם קצת במלבוש בכדי שיוכל עולם זה לסובלו ואף תורתינו הקדושה כשנתנה הקב"ה לישראל לעולם התחתון הוצרך לגשם אותה להלבישה בספורי מעשה כמבואר בזו"הק גם ידוע שהצדיק ע"י תורתו ותפלותיו וכן בכל המצוה אשר יעשה אותה הצדיק יברא מלאך ובעת אשר הקב"ה שולח מלאך להצדיק לאיזה דבר הצריך לו אי אפשר להמלאך לבא בזה העולם התחתון כי הוא רוחני מאוד אזי צריך המלאך להתגשם בדבר ולהתלבש באיזה מלבוש שאינו רוחנו כ"כ כהמלאך והיא כי המלאך נברא ע"י צרופי אותיות אשר בהמצוה שעשה הצדיק אשר האותיות ההם הם לבושי אור הטמיר והנעלם של המצוה ואותם האותיות עצמם הם המלבוש אשר יתלבש בהם המלאך בעת בואו לעולם התחתון עבור למלאות חפץ הצדיק ומעתה נבין דברי הפסוק בפרשה שלמעלה ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים ויאמר יעקב כאשר ראם כו' ויש להבין תיבת כאשר ראם ולדברינו יוצדק כי כאשר ראם הכירם שהם נעשו ונתלבשו מלבושי תורתו ומצותיו וצרופי יחודיו אז מלאו לבו להשתמש בהם כי הכיר בהם שבאו להשתמשותו כי נעשו ונבראו ע"י צרופיו ויחודיו אמנם כאשר רצה לשלחם אל עשו הבין שעוד הם רוחנים מאוד לגשת אליו וצריכים הם להתלבש יותר בגשמיות מכפי אשר היו בעודם לפניו ע"כ נאמר וישלח יעקב מלאכים לפניו ר"ל ששלח והפשיט מהם המלבושים הרוחנים שהי' בהם עתה וישלח מלשון הפשטה מלשון משלחי גלימא דאינשי היינו שהפשיט מהם מלבוש המלאכים אשר הי' בהם בעודם לפניו כי הוצרך לגשם אותם עוד יותר שיהיו נראים לפני עשו כאנשים ממש ונתן הפסוק טעם לדבר אל עשו אחיו היינו שהוצרך לגשם אותם שיהיו ראוים לעמוד לפני עשו אחיו וק"ל.

וישלח יעקב מלאכים לפניו וגו' במ"ר מלאכים ממש. להבין זאת היאך היה בכח עשו לראות מלאכים ממש. כי הגם שהגר שפחת שרה ראתה כמה מלאכים. הגר היתה ראוי' יותר לזה כמ"ש במד'. משא"כ עשו שנפרד מכל וכל מהקדושה גם יש להבין שהלשון כה תאמרון לאדוני לעשו למה הזכיר לשון אדוני כשאמר לשלוחים שלח בפניו. ועכ"פ ל' לעשו מיותר דהול"ל לאדוני עשו וכן בתשובת המלאכים באנו אל אחיך אל עשו אל השני מיותר. וכן אמרו אח"כ הצילני נא מיד אחי מיד עשו מיד הב' כפל לשון. גם לשון כה תאמרון וגו' כה אמר יש להבין. אך יובן הענין עפמ"ש שכל הנביאים נתנבאו בלשון כה אמר ה' והיינו כי תיבת כה יורה שזה בעצם מאמרו ית' והוא רק שליח לדברי השכינה. ועבור זה נקראים הנביאים מלאכים כש"נ ויאמר חגי מלאך ה' במלאכות ה' (וכמ"ש במד' ר"פ ויקרא) כי זהו שורש תיבת מלאך שאין בו רק עצם כח משלחו. וכמו כן כ' כה תברכו ונדרש (סוטה לח.) בלשון הקודש. והיינו כי הלשון הזה לשון של השכינה וכש"נ אח"כ ושמו את שמי וגו' ואני אברכם שהם רק שלוחי השכינה. ובבלעם נאמר ג"כ וכה תדבר ואי' בזוה"ק (ח"ג רי ב) כ"ה דזמינא לברכא כו' והיינו שכינתא. רק שם לא היה ברצונו כש"נ ואנכי אקרה כ"ה כלומר אעקר לה מאלין מלין. ובע"כ היתה השכינה וכמ"ש בזוה"ק דכד תפתח פומך היא תמלל. והדברים כהוייתן שאמרו הנביאים מצד שליחות השי"ת היו פועלים בלב השומע כש"נ כן יהיה דברי אשר יצא מפי וגו' כי אם עשה את אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו וכמו שמכל דיבור של השי"ת נעשה מלאך. כי דיבור השי"ת הוא המלאך השליחות כמו כן יש כח בצדיקים שנקראו פי ה' שיהיו דבריהם עושים רושם בלב השומע. כענין שמצינו (ברכות כח.) בנשיאתו של ראב"ע אותו היום סלקוהו לשומר הפתח כו' שהיה ר"ג מכריז ואומר כל תלמיד שאין תוכו כברו לא יכנס לבהמ"ד ע"ש. ויש להבין איזה שומר היה לו שיבין את פנימיות לבב אנוש. רק המכוון כי בעת נשיאות ר"ג היו דבריו ממש כשומר הפתח שפעלו בלב המרגיש בעצמו שאין תוכו כברו שלא יוכל לכנוס לבהמ"ד. אך כאשר נתמנה ראב"ע לנשיא ונתן רשות לכל תלמידים לכנוס פעל בזה שנסתלק שומר הפתח של ר"ג. ואיתא בסה"ק שפעמים לא יעשו רושם בלב השומע רק שיתגלגל הדבר ויבא ללב שומע וי"ל דז"ש (שם ו:) כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין שנא' סוף דבר וגו' היינו שהסוף הוא שעכ"פ יהיו נשמעים. או גם כשלא יפעלו מיד אפשר שיפעלו אח"כ ומי שהוא ירא ה' נעשה מרכבה למדת פי ה' ודבריו הם דברי ה' דדבריו דברי אלהים חיים דלא ישוב ריקם. והנה יעקב אע"ה היה מסופק בתוכן פנימיות של עשו מאחר שראה שיצחק אע"ה היה מקרבו ואוהבו ואמרו (בתרגום יונתן ויחי נ יג) דרישיה דעשו בגו עיטפיה דיצחק ע"ש. וכמו"כ היה לעשו כח גדול בחכמה שבראשו וכמ"ש האריז"ל ע"פ כי ציד בפיו שהוא הכח שיצא ממנו ר"מ שהיה שורש חכמת תושבע"פ. רק הוא בעצמו לא היה שורש בחכמת התורה. והיינו שאין חכמתו מורה ומלמד ללבו שזהו שם תורה וכמו שאמרנו (ונת' למעלה) אמנם חכמה של ישראל הוא בעצם תורה שמורה ומלמד ללבו הדרך ילך בה כש"נ החכם עיניו בראשו. ולכן נקראו החכמים עיני העדה מפני שכל חכמתם הוא להכניס הד"ת בלב וזהו חכמת יעקב אמנם יעקב היה מסופק שאפשר שיש בזה יתרון לעשו ע"י כח חכמתו ויוכל להכניסו בקדושה וכמ"ש במ"ר אמר אשלח שלוחים אם יחזור בתשובה. ולכן שלח לו המלאכים היינו שהדיבורים שלו הם כמלאכים ואמר להם כה תאמרון היינו דייקא דברי יעקב ממש כי עי"ז יפעלו הדברים בלבו כנ"ל סוף דבר הכל נשמע אפי' ע"י שליח. ואמר לאדוני לעשו על תרי אפי מפני שהיה מסופק אפשר הוא אדוני שיש לו יתרון עליו מצד חכמתו ועל אופן זה ירמוז לו ויהי לי שור וחמור על משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. וז"שנ ואשלחה להגיד לאדוני כי לשון להגיד הוא ברזא דחכמתא כמו"ש בזוה"ק (ח"א רל"ד ב) והיינו שבכל הדברים ירמז לו כדרש המדרש אם היא בבחי' אדוני ולכן קראו אדוני אפי' שלא בפניו מצד היתרון שלו. וכדרך שאמרו (כתובות קג:) על יהושפט מלך יהודה כשהיה רואה ת"ח היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקורא לו רבי רבי מרי מרי. ואמר לעשו היינו באם אין בו שום שורש קדושה רק עשו הרשע יבין הדברים כפשטן. וגם המלאכים השיבו לו באנו אל אחיך אל עשו שעשינו שליחותך ממש כדבריך לומר לו מלתא דמשתמעא לתרי אפי. וכן מ"ש הצילני נא מיד אחי מיד עשו ג"כ הכונה כנ"ל. ובזה יתישב קושית מהרש"א בח"א על פלוגתתם בגמ' (חולין צא.) ח"א כעכו"ם נדמה לו וטפלו לימינו וח"א כת"ח נדמה לו וטפלו לימינו כמו רבו ומנ"ל אימא כישראל ע"ה נדמה לו. אמנם עפ"י דברינו ניחא כי מפני שהיה שרו של עשו כמ"ש במד' ובודאי נתלבש בגוון של תפיסת יעקב אע"ה בעשו עצמו. ולכן נדמה לו רק בלבוש שני גוונים הללו כת"ח או כעכו"ם ממש והיינו או אדוני או עשו: