קישורים על בראשית לט:א

ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר וכו' ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדוניו המצרי ויהי מאז הפקיד אותו בביתו ועל כל אשר יש לו ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף. וראוי לשום לב להבין השלשה ויהי הכתוב כאן אשר נודע כל מקום שנאמר ויהי לשון צער וכיון שהיה ה' את יוסף מאי צער שייך אדרבא לשמחה יחשב לו כיון שהיה איש מצליח אפילו בביתו של אותו רשע כל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו וקשה לכאורה מה מרמזים ג' לשונות של ויהי בפסוק א' והנכון בעיני אשר בכאן נרמז הערת התפלה לדעת כל אנשי מעשה בעוסקו בצרכו אפילו המוכרח בהם שבלתי אפשר זולתם עכ"ז החיוב מוטל על כל או"א לקשור החכמה אל פרטי עובדותיו לראות התלבשות רוממות אלהות אפילו כשיוצא לפעלו ולעבודתו עדי ערב בכדי לדבק מחשבתו תמיד באל ולחקוק בלבו שהוא הבורא ומנהיג ומשגיח בפרטי פרטיות היוצר יחד לבם ומבין אל כל מעשיהם ואפילו מספר צעדיו המה לפניו יתברך לזכרון וא"כ מה מאוד צריך האדם להיות תמיד בדביקות והתלהבות ולהסתכל בכל שעה ורגע על התפשטות החכמה על כל הנבראים לעורר לבו מחמתם ותועלת המגיע להיות לו מחשבות טהורות ונקיה בתורה ותפלה בלתי מ"ז מהבלי עולם לאפוקי איש בער לא ידע כל זאת והולך בשוקים וברחובות כל היום כולו כבהמה הרודפת למלאות תאותה בכל אשר תמצא ויתרון האדם מן הבהמה אין ואיך לא יעטו כמעיל בשתם ויחרידו בקרבם ב"י אם עבודתם נכריה עבודתם כמעשה הבהמה נמצא הולך כל היום נפרד מבורא עולם ובהאיך אנפין יקום קדם מלכא להתפלל ולהתחנן לפניו לשאול אוכל לנפשו וכדומה ואיה איפו כבודו ומוראו יתברך כיון שכל עצמו והתאמצו כל היום כולו רק למלאות תאות לבו ודי ספוק לו ובורא עולם שכוח מלוח לבו ובודאי עוד לא זאת כיון שאין לו התפשטות השכל לעשות הכל בהתקשרות ודביקות הבורא אפילו כשרוצה להתפלל או הכין את עצמו לעסוק בתורה מחשבותיו מבלבלים וטורדים אותו בדמיונות הגשמיות שפעל ועשה מקודם ומה מאוד צריך טרחות והכנות לדחות מעליו אותן המחשבות שחשב כל היום והכל בשביל שאין לו התפשטות השכל כ"א במיצר ים החכמה והנה כבר קדם לנו הדיבור יוסף רומז לאות השפעת השכל כי ברית המעור וברית הלשון המה מכוונים והיינו בבחי' פרטיות אדם התחתון וכן השפעת התגלות מדריגות עליונים בהנהגת עולמות התחתונים זה נקרא ג"כ בחינת יוסף ורומז הכתוב הדור אתם ראו מה החטא גורם בהעדר המשכילים להתמיד בעבודה הבורא בהתפשטות השכל בכל פרטי עובדותיהם אזי ויוסף השכל שנקרא יוסף הורד מצרימה כלומר הוריד למצר ים החכמה ויקנהו פוטיפר ואיתא בזוהר לסטר חטאה קנה ליה לסטר חטאה ודאי כיון שהעדר החכמה והמדע לדעת שאין שום פעולה גדולה וקטנה הנפעלת בעולם שאין שם התלבשות אלהות ליקח משם רמיזא דחכמתא לעבודת הבורא זהו בחי' עקב בלא יו"ד כמבואר לנו דברי התיקונים כדין פרח יו"ד מניה ומשתאר עקב כדין אתקיים ח"ו ואתה תשופנו עקב ויש לנחש הוא היצר הרע אחיזה זה בפרטי עובדותיו וזהו ויקנהו פוטיפר לסטר חטאה וכיון שהשכל נופל ביד הסט"א בודאי צער גדול הוא אמנם לגודל רחמנותו וחסדיו העודפים על עם קרובו ישראל ממתין לכל או"א מישראל עד שיתחרט בחרטה גמורה לשוב אליו ית' כנאמר ושב ורפא לו ומיד מקבלו וזהו ויהי לשון צער ה' את יוסף לשומרו כמאמרם ז"ל לולי ה' עוזרו וגו' וממתין לתשובה ואין לך צער גדול מזה שהכסיל בחושך הולך והקב"ה אשר מדרכו הטוב להטיב לנבראיו ממתין לתשובתו וזהו ויהי ה' את יוסף לשומרו כנ"ל אמנם כל עוד שהוא משוקע בקליפות וצריך הבורא ב"ה לשמור אותו לבל ישאר שקוע שם ח"ו ולהטיב לו בכל די צרכיותיו ולהיות שהוא עדיין משוקע בקליפות לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשוב סובר שחכמתו עמדה לו ועשה את החיל הזה ולכן הצליח עושר ולא חסר מאומה באין מבין שמאת ה' היתה זאת. זה רומז הכתוב ויהי לשון צער איש מצליח ירצה לבו אומר לו שרוב חכמתו עמדה לו והשתדלותו יומם ולילה אחר הפרנסה לכן הצליח עושר ונכסים בודאי צער גדול הוא זה והנה הכסיל לא יבין את זאת מה גורם עוד במיעוט אמונתו בחסדי אל בכל פרטי עתיו ורגעיו האיך שמטיב עמו ושומרו מכל פגעים כמ"ש לעושה נפלאות גדולות לבדו כ"א תולה ההצלחה ברוב חכמתו והשתדלותו זה גורמת לו מיעוט דיבורים בתפלה להחזיר לו שבח והודאה על טובותיו וחסדיו העודפים עליו כיון שאין נותן דעתו להכיר בהם ותולה הכל בעצמו והשתדלותו וא"כ מה לו לדבר בתפלה והכל נכון לפניו ולא עוד אלא כל מחשבותיו וצירופים שעשה ופעל כשיצא לפעלו ולעבודתו עדי ערב ודיבר עם הערלים ונשא ונתן בהם עתה בשעת תורה ותפלה באים לו נגד פניו והם הם המ"ז הבאים לו לאדם בתוך תורה ותפלה ורצונם שיעלה אותם אל מקומם הרמתה והכסיל אשר בחושך הולך לא די שאינו מעלה אותן המחשבות זרות וצירופים החיצונים להפכם לצירופים קדושים ואדרבא תיכף שנופל לו במחשבתו מתחיל לחשוב עוד האיך ומה הרבה בהשתדלותו במו"מ וככה עשה וקנה סחורה בחריצות גדול וכה דבר עם הערלים ונמצא מוציא אותיות מפיו ומחשבותיו משוטטים בהבלי עולם ומכניס מילוי באותיות ממחשבות חוץ מערלים וכדומה מן הכיעור והערל עומד בתוך מחשבתו כאלו עוד מדבר עמו בשוק ואיך לא יעלה מורא ופחד על ראשו שמכניס מחשבת הערל באותיותיו של הקב"ה שעמהם נבראו כל העולמות ושרפים וחיות ואופנים. לזה רומז הכתוב ויהי בבית אדוניו המצרי כלומר צער גדול הוא. אשר בבית אדוניו היינו תיבה של תורה ותפלה נקרא בתים כנודע מספר יצירה עומד שם המצרי ואוי לאותה בושה וכלימה שבבית האדון ה' צבאות עומד שם מצרי קליפיות כזה ועוד מתרעם הכתוב על העדר המשכילים להתמיד בעבודתו יומם ולילה נאמר ויהי לשון צער מאז הפקיד אותו בביתו וגו' ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף והיינו להזהירה באה תורתינו הקדושה ראו אתם בני ישראל אשר תכלית הבריאה ישראל עלו במחשבה להבראות הכל לטובתם ושלימותם כמו דאיתא בספרים שלא תאכל הנשמה מנהמא דכסופא ולסיבה זאת היה צורך ג"כ לגבול הרשע לעומת גבול הקדושה כ"א אין רע בעולם אם כן אין חילוק בין אצילתה של הנשמה ממקומה הראשון ושורשה הנחצבת מכסא כבודו ית' הלא טוב לה אז מעתה אכן לסיבה הנ"ל שלא תאכל מנהמא דכסופא ירדה לעולם השפל הזה וגם שאר טעמים הכמוסים בעצמותו ית' כפי שגזרה חכמתו וא"כ בודאי רצונו יתברך תמיד להשפיע לנו כל טוב וברכה עליונה אכן בראותינו שנתמעט ההשפעה והולך לחיצונית בודאי צריך לתלות החסרון בנו וכמאמרם אבל מה אעשה שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי והחי יתן אל לבו לא די שאין הקב"ה יכול להשפיע אליו כל טוב ובודאי גורם לו צער כביכול כמאמרם יותר משהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק ולהיות שאינו מוכשר לקבל רוב השפעתו ית' גורם עוד להשפיע לחיצונים וכאשר מצינו שירדה המרכבה לבבל בשביל עמו ישראל לטוב להם תחת יד נבוכדנצר וגם שלא יאמרו ביד אומה שפלה מסר את בניו וזהו ויהי לשון צער ודאי מא"ז כלומר קודם שנתעטף אלופו של עולם בזי"ה זהו מורה תיבת מא"ז עיקר הכוונה בשביל ישראל להטיב להם וזה הפקיד אותו בביתו ירצה אות השפעתו ילך למקום הראוי וכמ"ש והראיני אותו ואת נוהו והדור אתם ראו מה גרמתם בהרעותכם מעשיכם וקפחתם פרנסתיכם והולכתם כל השפע לחיצונים וזהו ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף וע"ד האמור להטיב לעם קרובו ישראל המכונים בשם יוסף תחת יד האומות ובכדי שלא יאמרו ביד אומה שפלה מסר את בניו וזה גלות השכינה ודאי ונמצא מכל הנ"ל נשמע היות לא פסק זה הענין ועדיין ישנה בכל עת ובכל זמן ונוקב והולך ענין הורדת יוסף למצרים עד ביאת הגואל ב"ב וכל אדם שאין לו התפשטות השכל לדעת ולהבין אשר בכל מקרי הזמנים והפגעים גם שם יש התלבשות אלהות זה נקרא ויוסף הורד מצרימה כמדובר השכל נופל תחת הזמן אין תבונה בו להעלות משם איברי השכינה אשר בכל צרתם וגו' ואדרבא בהעדר השכל והמדע לדעת כל זאת עושה צירופים בקליפיות כשאין אמונה תקוע בקרב לבו בעוסקו במו"מ לתלות הכל בבורא עולם המנהיג ומשגיח בפרטי פרטיות כמוזכר לעיל והוא הנותן לו עצה ושכל בכל ענין מעובדותיו הן מדברי הרשות והן במעשה המצות ותורה ותפלה הכל מאתו ית' ובהעדר זאת ידע נאמנה שבודאי עושה ח"ו צירופים לא טובים ואח"כ בבואו אל הקודש פנימה באים אלו הצירופים ומבלבלים אותו מדביקותו אמנם אם ישים לבו ורוחו ונפשו לדעת זאת יכול להפוך אותן הצירופים ולהעלות למרום שבתם אחר החרטה הגמורה ותשובתו הרמה בכל נפשו ומאודו בתורה ותפלה ורוצה לדבר דיבורים בהתקשרות והתלהבות לפניו יתברך ממילא נהפכים ונתבטלים צירופים הראשונים שגרם תחלה בעת עוסקו בחיצונים והנה כ"ז מרומז בענין יוסף ואשת פוטיפר פר כי יוסף הוא צדיק יסוד עולם וכבר נודע שבכל דור ודור נוהג זה הענין שיש לצדיק זה הבחי' שהיה לו עם אשת פוטיפר ועתה ראה והבן בעת שהצדיק רוצה לגשת אל התורה והעבודה זו תפלה אשר כל זה מלאכתו של אדם בעוה"ז מיד בא היצה"ר לעמוד נגד ולדחות אותו חוצה במ"ז ופגעי ומקרי הזמנים וכיון שנותן דעתו לזה שהוא בעצמו גרם כל זאת להיות שלא ידע להזהר ולשמור את עצמו בהיות עוסקו בצורכי גופניות והשליך אותיות של תורה ועשה עמהם צירופים בחיצונים ועתה ע"י נענוע אותיות של תורה ותפלה באים אותיות האלו ורוצים עליה על ידו למקום אשר היה שם אהלם מקדם ואם מתקן המחשבות זרות גורם יחוד למעלה וגורם תוספות תענוג להקב"ה להיות שהשיב את ניצוץ הקדוש שהיה תחלה רחוק מאתו יתברך והוא בעוצם הכרתו קרב אותה אל הקודש פנימה ולזה רומז הכתוב: מרחוק ה' נראה לי כלומר אפילו מדבר שנראה לכאורה רחוק מהבורא ב"ה גם שם מלובש התלבשות אלהות וגם משם ה' נראה לי היינו ניצוץ הקדוש המלובש שם ומעתה בין תבין אשר לפניך מקראי קודש אלו:

בתנחומא פ' זו ע"פ ויוסף הורד מצרימה פתח בדין הבדלה על נר של עכו"ם ומייתי מעשה באנטונינוס כו' שאמר ר"ח זבובין אלו ואותו לגיון שוין כו' א"ל כל כך נתן ר' חייא הבבלי ממשש השוה אותן כו' אבל זבובין הקב"ה עושה שליחותו בהן וכו' וכן ושלחתי את הצרעה ובכנים וצפרדעים וכו'. ויש להבין הא מקרא מפורש הוא הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי והרי הקב"ה עושה שליחותו על ידם. והנביאים נתנבאו על אשור ונ"נ שעתידין לעשות ומה מעליותיה דזבובין וכדומה שאמר שהקב"ה עושה שליחותו על ידיהם. אך הענין הוא עפמ"ש הרמב"ם (פ"ו מה' תשובה) שאעפ"י שגזר הקב"ה ועבדום וענו אותם מ"מ לא נפטרו המצרים מאחר שלא גזר על איש ידוע אלא הודיעו שסוף זרעו עתיד להשתעבד כו' וכל א' וא' מאותן המצרים והמריעים לישראל אלו לא רצה להרע להם הרשות בידו ע"ש והראב"ד השיגו כיון שאחד מוכרח ועל מי יחול הגזירה ע"ש. אך הפירוש נראה שהעונש על רצונם והנאתם שהיה להם בשעת מעשה שהצרו לישראל ואלו היו עושים רק לקיים הגזירה הקדומה מהשי"ת היו עושים כזבוב העושה בשליחות הבורא ואין לו שום הנאה כלל והצפרדעים במצרים נכנסו לאש לקיים גזרת הבורא ית"ש (כמ"ש פסחים נג:). ועל מה שנהנו בשעת מעשה שהצרו לישראל בא העונש שמזה מבואר שלא עשו מפני הכרח הגזרה שהרי לא נגזר שיעשו בחשק וברצון. וזה המכוון ג"כ שבזבובים וכדומה הקב"ה עושה בהן שליחותו כיון שאין עושים ע"י בחירתם ורצונם משא"כ אשור ונ"נ וכדומה אף שהם כלי זעמו של הקב"ה מ"מ לא שייך לומר שהקב"ה עושה בהן שליחותו כיון שעושים ברצון עצמם וחשקם מה שלא נגזר עליהם. ואם היה מי מהם עושה בלא רצון ובחירה רק כמו שאר בע"ח שעושה להשלים הגזירה שגזרה ידיעתו הקדומה לא היה נענש כלל. וכן י"ל ענין מש"נ וקם העם הזה וזנה וגו' וחרה אפי בו וגו' ובגמ' (סנהדרין צ:) דייקו מקרא זה שהקב"ה יודע מה שעתיד להיות וע"ז שאלו א"כ למה יגיע להם העונש וחרון אף. אמנם באמת השי"ת ברא היצה"ר שיפתה את האדם כמ"ש (קידושין ל:) בראתי יצה"ר אבל האדם צריך להתגבר עליו. ויש לפעמים שהאדם אנום ולא יוכל להתגבר על היצה"ר כמו באדה"ר בהק"ל שנה דחזי לאונסיה כמ"ש (עירובין יח:) והלא חסיד גדול היה ושב בתשובה ובודאי היה נזהר מהרהור עבירה ג"כ אע"כ שגם ההרהור היה לאונסו שלא יכול להתגבר על היצה"ר. ואם היה כר' מאיר וכר"ע בודאי גם מזה היה ניצול וה' לא יעזבנו בידו והיו מכריזין עליו ברקיע הזהרו בפלוני ובתורתו כמו שהכריזו על ר"מ ור"ע (קידושין פא.). אך מפני הקלקול מהנחש לא נעזר מהשי"ת להשמר מכח היצה"ר והוליד וכו'. וכן הענין במש"נ וקם העם וזנה שהשי"ת יודע שיהיה מי שלא יוכל להתגבר על היצה"ר שהרי ברא אותו בכח זה וזש"נ וקם העם הזה וזנה וגו' שיהיה לאונסו שלא יוכל להתגבר על היצה"ר ולכובשו. ומ"מ נכתב אח"כ עונש ע"ז וחרה אפי וגו' שצפוי לפניו שיהיה מי שיעשה בחשק והנאה ולא יהיה כזבוב וצפרדע שעושה רק לקיים גזירת השי"ת ועושה בשליחותו. ואם היה אדם עושה בלא שום הנאה וחשק רק כמו בע"ח שעושה בשליחות הבורא ית' וכן היה עושה רק מהאונס שכן גזרה ידיעתו ית' לא היה נענש כלל. ואף שגם חשק זה והרצון נודע להשי"ת כבר שב לשאלת ידיעה ובחירה. וכבר אמרנו שמ"ש הרמב"ם (שם פ"ה) שהוא מ"ש הנביא כי לא מחשבותי מחשבותיכם וגו' נתכוין ג"כ למ"ש בזוה"ח שבמקום שיש ידיעה אין בחירה כלל ויש מקום שברא השי"ת שנמסר הבחירה לאדם. ולעתיד יברר השי"ת ע"י שיעשו כל ישראל תשובה מאהבה שיהיו זדונות נעשות כזכיות. והוא מ"ש (שבת פט:) אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מו' ימי בראשית ועד עכשיו. והיינו שבמאמר בראשית נזכר תוהו ובוהו שמרמז על מעשיהן של רשעים כמ"ש (ב"ר פ' ב) והוא שבאמת גזרה כן חכמתו ית"ש כשהאציל הבריאה שיהיה ברישא חשוכא והדר נהורא דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא כמ"ש בזוה"ק (ח"ב קפד א) ואז כשלג ילבינו שזדונות נעשות כזכיות. והיינו שאז יברר השי"ת שלא היה הדבר נעשה בבחירתו כלל וכמ"ש האריז"ל שבמקום שיש ידיעה אין בחירה כלל. והוא שבז' מדות תחתוניות שהם ז' ימי בראשית שם הבחירה נתונה ובג' ראשונות בעתיקא אין בחירה באמת וכמו שיבורר אחר שיזכו ע"י תשובה מאהבה שזדונות נעשות כזכיות. וזש"נ בפ' דרשו ה' בהמצאו קראוהו וגו' יעזוב רשע דרכו וגו' שהמכוון שזהו התפלה שיתפלל להשי"ת שיעזוב רשע דרכו וגו' שגם כח התשובה הוא ביד השי"ת ועז"נ קראוהו וגו'. ויוכל ח"ו לבא מזה לידי טעות ולומר שאין בחירה כלל שהכל ביד השי"ת ובאמת שהידיעה והבחירה שניהם אמת וכאמור אך שאין כח לנו שאנחנו בעולם העשיה להבין זאת ועז"א הכ' כי לא מחשבותי מחשבותיכם וגו'. וכן בסוף פ' שובה כתיב ממני פריך נמצא והוא ג"כ מרמז על הבירור אחר שיעשה האדם תשובה מאהבה שיהיו נעשות הכל כזכיות. ופרי נקרא מעשה האדם כמו שמצינו לטובה (סוטה מו סע"א) שלא הניחו לעשות פירות מאי פירות כו' אלא מצות ע"ש וכן (במד"ת ר"פ נח) פרי צדיק כו' תולדותיו של אדם אלו מעשיו הטובים. וכן בהיפך ח"ו נקראו פירות רעים כענין מש"נ קויתי לעשות ענבים ויעש באושים. ואחר שיעשה האדם תשובה מאהבה אז יברר השי"ת ממני פריך נמצא שכל הפעולות מהשי"ת כעין מש"נ כי גם כל מעשינו פעלת לנו וכמ"ש שסדורות ובאות מו' ימי בראשית. רק איך יוכל להבין זאת ע"ז אמר הכ' מי חכם ויבן אלה נבון וידעם הזכיר ג' מדות חב"ד חכם נבון וידעם. והוא שמחיבור חכמה ובינה יבא הדעת כמו שאמרנו במש"נ כי תבא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם חכמה מוחא בינה לבא וכשיתחבר חכמת המוח שיהיה כפי בינת הלב יזכה לבחינת הדעת וידוע כי הדעת פנימיות הכתר וזש"נ וידעם. כי ישרים דרכי ה' עדמש"נ ולא דרכיכם דרכי. וצדיקים ילכו בם היינו שהצדיקים מבררין א"ע בכל כחם במדת הפחד והיראה להתגבר על היצה"ר שהרשות נתונה בעולם העשייה. ואח"כ אם ח"ו יפלו ביד היצה"ר מבררין א"ע ע"י תשובה עלאה מאהבה. ואז השי"ת מברר אותם ואומר ממני פריך נמצא וחטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מו' ימי בראשית כאמור. ופושעים יכשלו בם שע"י כן יוכלו הפושעים להתפקר ולומר דלית דין ח"ו כיון שהכל בא מהשי"ת. אבל באמת ישרים דרכי ה' שהכל צפוי והרשות נתינה וכאמור:

ויוסף הורד מצרימה כו' ויהי איש מצניח כו' ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדוניו כו' וימאן כו' ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים כו' ויהי כהיום הזה ויבוא הביתה לעשות מלאכתו ואין איש מאנשי הבית שם בבית ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי ויעזוב בגדו בידה וינס ויצא החוצה. גמרא רב ושמואל חד אמר מלאכתו ממש גם התרגום אונקלס מפרש למבדק בכתבי חושבני' צריכים להבין מפני מה דווקא בכתבי חושבני'. וחד אמר לעשות צרכיו עמה אלא שנראה לו דמות דיוקנו של אביו כדאיתא בתוספת של ר' משה הדרשן מדכתיב ואין איש מאנשי הבית שם בבית משמע דאיש מאנשי הבית לא הי' שם בבית אבל איש אחר הי' שם בבית וע"כ צ"ל דיעקב היה כדמשמע ברש"י בפ' ויחי וצריכים ג"כ לעמוד על עיקר הדברים כי כפשוטים אי אפשר להבין שזאת תעלה על מחשבת יוסף הצדיק גם הדקדוק מפני מה נאמר וחטאתי לאלהים לשון עבר הול"ל ואחטא גם מה שנאמר וחטאתי לאלהים ולא נאמר לה'. גם איתא במדרש רבה ותשא אשת אדוניו את עיניה מה כתיב למעלה מן הענין ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה התחיל ממשמש בעיניו ומסלסל בשערו ומתלה בעקבו אמר הקב"ה אני מגרה בך את הדוב מיד ותשא אשת אדוניו וכו'. ג"כ צריכים להבין וכי ח"ו תעלה גיאות כזאת על דעת יוסף הצדיק ונראה לי לפרש בדרך רמז ע"פ מה דאיתא במדרש רבה בפ וירא גם הובא בזו"הק על פסוק והאלהים נסה את אברהם כתיב נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה נסיון אחר נסיון וגידולין אחר גידולין בשביל לנסותן בעולם בשביל לגדלם בעולם כנס הזה של הספינה עכ"ל ופירש המדרש הלז הוא כך כי אין הקב"ה צריך לנסות את הצדיק כי השי"ת בוודאי יודע כל מחשבות בני אדם אף קודם שבאו לעולם מה שתעלה אח"כ במחשבת לבם לזאת השי"ת אין צריך לנסיון כי יודע האמת רק השי"ת נותן לו הנסיון בשביל לגדלו בעולם ולפרסמו שידעו ושיכירו כולם גודל צדקתו וקדושתו וגם כאן רצה השי"ת בזה הנסיון להראות גודל צדקתו של יוסף ולא יהרהרו עליו שום שמץ ונדנוד עבירה ע"פ הדרך שיבואר למטה כי הדרך הישר אשר צדיקים הולכים בו הוא ע"פ מה דאמרו חז"ל שכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה בפירוש הברטנורה כשהאדם עושה מצוה בשלימות אז הוא שכרו שמזדמנים לו מן השמים עוד מצוה אחרת ולהיפך הוא ג"כ בעבירה ונראה לו שבוודאי מן השמים הוא התשלום שכר הלז מדה כנגד מדה שכפי מדת המצוה אשר יעשה האדם אזי ג"כ כפי מצוה זו יזדמן לו מצוה אחרת דמיון המצוה אשר עשה מקודם וג"כ הוא להיפך בעבירה שכפי עבירה אשר יעשה האדם חלילה אזי יזדמן לו עבירה אחרת הדומה לעבירה הראשונה וזאת ידוע שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וכשיזדמן לו לאדם איזה הרהור עבירה שיגרה בו היצ"הר אזי יפשפש במעשיו כי בוודאי עשה עבירה כבר הדומה לזו העבירה אשר מסיתו היצ"הר ויעשה תשובה עליה ואז ינצל משכר העבירה ומגרירותי'. ובזה נבוא לביאור פרשה זו כי ידוע שהשכינה הקדושה ירדה למצרים עם יוסף הצדיק כמו שנאמר ויהי ה' את יוסף ויהי הוא לשון צער שהשכינה ירדה בהגלות ובוודאי כיון שהשכינה ג"כ היתה עמו בוודאי שמר עצמו מכל חטא ועון ומשום נדנוד עבירה ובפרט מהגיאות כי אמרו כל המתגאה הוא דוחק רגלי השכינה ועם יוסף היתה השכינה שרוי בוודאי לא הי' בו גיאות כלל אף שמיני שבשמינית והפירוש הוא כך ויהי יוסף יפה תואר היינו ששמר מאד הגוף והאברים בטהרה גדולה ובקדושה יתירה ויהי יפה ומנוקה מכל עון ופשע ויפה מראה הוא הנשמה המאירה שלא פגם אותה כלל באיזה נדנוד חטא וסלסל השער היינו השערות עליונות היינו הי"ג ת"ד גם המשמש העינים ומה שהי' מתלה בעקבו הוא הכל עשה יחודים בעולמות עליונים כאשר פרשתי כבר יעו"ש ותמצא נחת. אך הבני אדם אשר עיני בשר להם לא ידעו ולא הבינו כוונת הצדיק בזה ויחודיו וסברו שיש לו גיאות במשמש העינים ובסלסול השערות והקב"ה רצה זאת לגלות להם שאין בו גיאות כלל לכך התרחש לו הנסיון הלז באשת פוטיפר המכונה גם כן בשם היצ"הר ותאמר לו שכבה עמי וידוע מאמר חז"ל כל המתגאה כאלו בא על עריות וכאלו בא על אשת איש נמצא שהגיאות הוא שקול כעריות נמצא שבאם היה ח"ו בו איזה נדנוד גאות גשמי' אזי הי' נכשל באשת פוטיפר כי שכר עבירה עבירה כפי ההקדמה דלעיל היינו שמזדמנים לו לעשות עבירה אחרת כפי דמיון עבירה אשר עשה מקודם והוא הי' ניצול ועמד על הנסיון בזה הוצרכו כולם להודות וידעו הכל שאין בו שום גיאות כלל ואז התנשא מעלת קדושתו וצדקתו בפועל ובבירור וע"פ דברים האלה נוכל לומר ג"כ מה דאיתא (והביטו אחרי משה עד בואו האוהלה שחשדוהו בא"א הוא ג"כ שחשדו אותו שיש לו גיאות בזה מה ששם אהלו חוץ למחנה שאין כבודו לישב ביניהם לכן חשדוהו ג"כ באשת איש כי הכל חד כנ"ל) ועבירה גוררת עבירה דמיון העבירה ראשונה וכאשר ראה יוסף הצדיק שמסיתו לעבירה זו ואז פשפש במעשיו הראשונים וזהו שת"א למבדיק בכתבי חושבני' אולי ואולי עבר איזה עבירה הדומה לזו אם ח"ו נכשל בגיאות ששקול כעריות אך לא מצא עצמו כלל באיזה עבירה הדומה וזהו שאמר וחטאתי לשון עבר כי אמר האם עברתי מכבר עבירה הדומה לזו זהו אינו וזהו וחטאתי לאלהים כי הע"ז מכונה בשם אלהים אחרים כי לא מצא עצמו שעבר איזה עבירה אף גיאות כמו שאמרו חז"ל כל המתגאה כאלו עובד ע"ז ע"כ אינו ראוי לאותו מעשה כי גם כבר לא פגם בשם אלהים הקדוש להביא ח"ו עצמו לממשלת אלהים אחרים וע"כ לא שמע לדבריה לשכב אצלה להיות עמה. אך כן דרך היצ"הר להצדיקים גדולים שאינו יוכל לתפוס אותו להחטיאו אך כאשר בא הצדיק להתבודדות גדול ומפשפש במעשיו וחושב לעצמו שהוא גרוע שבגרועים והוא לאפס ולאין אדרבה הוא חושב לעצמו שהוא מלא עבירות כן דרך הצדיקים המתבודדים עצמם ועושים תשובות גדולות אזי תחבולתו של היצ"הר להביא הצדיקים הללו בעצבות גדול ובמרה שחורה ח"ו שיאמר לנפשו שהוא מלא עבירות ואז יוכל לתופסו ח"ו להכשילו באיזה דבר. אך הצדיק צריך זאת להבחין תיכף שזאת הוא מחשבת היצ"הר וצריך תיכף לצאת מגדר הלז שלא להחשב לעצמו שהוא מתבודד עצמו כדרך הצדיקים לשוב על עוונותם רק להביא עצמו לתוך שמחה וינצל מהכשלת היצ"הר וזאת היתה מעשה דיוסף הצדיק שראה היצ"הר שלא יוכל להכשילו רק כאשר התבודד כדרך הצדיקים וחשב עצמו לאפס ולאין וזהו ואין איש מאנשי הבית שם בבית ר"ל שבא למדריגות התבודדות גדול כאלו אין שום אחד מאנשי הבית שם בבית והיה מתבודד עצמו אז רצה היצ"הר לתופסו להביאו במרה שחורה ועצבות שהוא מלא עבירות ואז היה יוכל ח"ו להכשילו וזהו ותתפשהו בבגדו היינו בעבירות מלשון בבגדו בה היינו להביאו לעצבות לעשות תשובה על רוב העבירות וע"י העצבות היה יוכל להכשילו ע"כ עשה לו יוסף הצדיק עצה זאת ויעזוב בגדו בידה וינס ויצא החוצה ר"ל שעזב עצמו מהתבודדות וממחשבת אשר חשב לעצמו לאפס ולאין כדרך הצדיקי' רק כעת עזב הדרך הלז וינס ויצא החוצה שאחז עצמו במדת התפארת וזהו דמות דיוקנו של אביו ראה היינו מדת יעקב הוא התפארת והחזיק עצמו בשמחה ועי"ז ניצל ממחשבת היצ"הר וידעו הכל שיוסף הוא הצדיק יסוד עולם ודו"ק וזהו פירוש הפסוק וראה אם דרך עוצב בי ואז תחבולות היצ"הר להכשילו כנ"ל אז נחני בדרך עולם כפי שנאמר וינס ויצא החוצה והבן.