וַתִּקְרָ֞א לְאַנְשֵׁ֣י בֵיתָ֗הּ וַתֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ לֵאמֹ֔ר רְא֗וּ הֵ֥בִיא לָ֛נוּ אִ֥ישׁ עִבְרִ֖י לְצַ֣חֶק בָּ֑נוּ בָּ֤א אֵלַי֙ לִשְׁכַּ֣ב עִמִּ֔י וָאֶקְרָ֖א בְּק֥וֹל גָּדֽוֹל׃
אור המאיר
ויהי כשמעו כי הרימותי קולי ואקרא בקול גדול כלומר כשמעו שאני רוצה להרים קולי למעלה למעלה אל מקומי הראשון ורוצה אני עליה מחמתו ומחמת מיעוט הכרתו שתים רעות עשה לא די שלא תיקן והפך צירופים ראשונים אלא אדרבא נשאר עוד שקוע במחשבות חיצונים ומשוטטים בהבלי עולם ולא פעל ועשה כלום גם לו גם לי אין מגיע שום תועלת והנה איתא בזוהר ובספרים שכל תפלות פסולות כשהאיש מתקן מעשיו ומכין את לבו להוציא דבור לפני אלקים בדו"ר במחשבות טהורות מול הארה עליונה אזי יש גם כן עליה לשאר התפלות הפסולות עם התפלה הכשרה מול זה בא הרמז בתורתינו הקדושה:
בראשית
וַיָּבֹא֙ הַפָּלִ֔יט וַיַּגֵּ֖ד לְאַבְרָ֣ם הָעִבְרִ֑י וְהוּא֩ שֹׁכֵ֨ן בְּאֵֽלֹנֵ֜י מַמְרֵ֣א הָאֱמֹרִ֗י אֲחִ֤י אֶשְׁכֹּל֙ וַאֲחִ֣י עָנֵ֔ר וְהֵ֖ם בַּעֲלֵ֥י בְרִית־אַבְרָֽם׃