וַיִּקַּח֩ אֲדֹנֵ֨י יוֹסֵ֜ף אֹת֗וֹ וַֽיִּתְּנֵ֙הוּ֙ אֶל־בֵּ֣ית הַסֹּ֔הַר מְק֕וֹם אֲשֶׁר־אסורי [אֲסִירֵ֥י] הַמֶּ֖לֶךְ אֲסוּרִ֑ים וַֽיְהִי־שָׁ֖ם בְּבֵ֥ית הַסֹּֽהַר׃
תפארת שלמה
ובזה יש לרמז בפסוקים הללו בפ' וישב. ויתנהו אל בית הסהר מקום אשר אסורי המלך אסורים ויהי שם בבית הסהר. עפ"י מ"ש כבר שכל הפרשה זאת רומזת על ימי הגלות המר הזה כמ"ש ולא נחלו על שבר יוסף. כי הוא בחי' צי"ע יסוד צדיק וכל ההשפעות הולכים על ידו גם בזמן הגלות הרמוז לבית הסהר. כמבואר במ"א ג' שמות יש לחמה. שמש. חרס. חמה. וללבנה ג"כ ג' שמות ירח. סהרא. לבנה. לכן בזמן גלות מצרים הוכרח יוסף להיות במצרים לעשות דרך סלולה למען יוכלו בנ"י לסבול עול הגלות ערוות הארץ. והי' צריך לבא לניסיון הגדול הזה למען יוכל להעלות עמו גם כל הנשמות הנדחים כנ"ל וז"פ מקום אשר אסירי המלך אסורים הם הנשמות הנדחים בבור אין מים רק נחשים ועקרבים יש בו רמז על הפגם הידוע ועל ידי בחי' הצי"ע יכול להיות גם להם עלי'. וז"ש להלן ויתן אותם במשמר כו' אל בית הסהר אשר יוסף אסור שם. פי' שהי' יוסף אסור עמהם בקשר אמיץ ועי"ז הי' ביכולתו להוציא אסירים בכושרות. וז"ש ג"כ ויתן שר בית הסהר ביד יוסף את כל האסירים אשר בבית הסהר. וכל זה מחמת כי הצי"ע הוא משומרי הברי"ק. כמ"ש להלן וגם פה לא עשיתי מאומה. פי' שלא פגם כלל מתאוות עובדי כוכבים לכן שמו אותי בבור. להעלות משם כל הנשמות הנדחים להיות להם עלי' ע"י הצי"ע.