וַיֹּאמֶר֩ שָׁל֨וֹם לָכֶ֜ם אַל־תִּירָ֗אוּ אֱלֹ֨הֵיכֶ֜ם וֵֽאלֹהֵ֤י אֲבִיכֶם֙ נָתַ֨ן לָכֶ֤ם מַטְמוֹן֙ בְּאַמְתְּחֹ֣תֵיכֶ֔ם כַּסְפְּכֶ֖ם בָּ֣א אֵלָ֑י וַיּוֹצֵ֥א אֲלֵהֶ֖ם אֶת־שִׁמְעֽוֹן׃
תפארת שלמה
(בפ' מקץ) ויאמר להם שלום לכם אל תיראו אלהיכם ואלהי אביכם נתן לכם מטמון כו'. יל"ד במה שאמר להם דברים הללו אשר באמת הוא השיב להם צרורות כספיהם באמתחותם ולמה אמר כזאת אלהי אביכם נתן לכם מטמון. הנראה לרמז בדברים הללו עפ"י מ"ש דורשי ד' זרע אברהם אוהבו. כי כל התעוררות אשר האדם מתעורר לדבר מצוה והם דורשי ד'. הוא מחמת זרע אברהם אוהבו. כי הוא הי' הראשון אשר התחיל להזריע בלבבות הישרים לעבוד הבורא ב"ה בבחי' אור זרוע לצדיק ז"ש קיים אברהם אבינו כל התורה כולה. כי כל מה שהי' עושה הי' הכל עושה בבחי' זו לדורות הבאים אחריו בחי' זריעה להצמיח בלבבות בנ"י הרצון לעשות ג"כ המצוה הזאת. וז"ש למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו כו' לשון צוותא והתחברות עם בניו אחריו. גם הוא לשון מצוה. למען הביא ד' על אברהם את אשר דבר עליו. פי' כל כוונת הבריאה הי' רק למענו כמ"ש בהברא"ם באברהם וזה שאומרים כפילות הדברים אלהינו ואלהי אבותינו אלהי אברהם כו'. אבותינו הוא לשון רצון כמ"ש ולא אבה כו' כי האבות המשיכו הרצון על דורות הבאים לקבל אלהותו ית"ש. וז"ש כאן שלום לכם אל תיראו. כאשר כבר בארנו כי ענין מכירת יוסף הוא מרמז על שמירת הברית ונוהג בכל אדם. כי אם האדם פוגם בזה יורד השפע להחיצונים כמבואר בזוה"ק. וז"ש וזכרת כי עבד היית במצרים. פי' הזכרות וההשפעות הי' במצרים. וזה הרמז ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו. לכן עתה כאשר יצא יוסף חפשי והי' עם השבטים יחד. רמז להם בזה שלום לכם. הוא מדת הצי"ע נקרא שלום. לכן אל תיראו. אלהיכם ואלהי אביכם הוא הרצון הטוב בכם במטמון בלבביכם. כי אפי' כשאדם הולך בשוק ועוסק בעניני עולם הזה צפון וטמון בלבבו יראת שמים. וכאשר הוא רוצה להתעורר בעבודת הבורא מתעורר בו הכח והרצון אשר המשיך אברהם אבינו ע"ה כנ"ל. ובזה יש לרמז ענין חנוכה. מ"ש בגמ' והיכן צונו שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך והיכן עולה בגימט' צ"א יחוד הוי' אדנ"י. גם חנוכה עם הכולל עולה צ'. כאשר כבר בארנו כי בחנוכה מתגלה אור הגנוז מששת ימי בראשית אשר גנזו לצדיקים לע"ל. וכמו ששמש האור הגנוז הזה ל"ו שעות כן אנו מדליקין ל"ו נרות בחנוכה. ומ"ש גנזו לצדיקים לע"ל היינו הצדיקים שבאותו דור המשיכו האור הזה וקדשה לשעתה וקדשה לע"ל. וז"ש והיכן צונו. שאל אביך ויגדך. שאלה ההדרה בעיני'. זקניך ויאמרו לך רמז לעולם הזקן כמ"ש ואברהם זקן בא בימים כי המשיך עולם הזקנה לימי הבנין לעורר רחמים וחסדים. וזה זקניך ויאמרו לך ימשיכו שפע ברכה ורחמים וחיים מעתה ועד עולם אמן: