קישורים על בראשית מד:יח

ויגש אליו יהודה וגו' להבין ענין הגשה זו אחר שכבר אמר יהודה מה נאמר לאדוני וגו' שהצדיק הדין על נפשו שכולם יהיו עבדים ואח"ז כאשר הניח להם יוסף שרק מי שנמצא בידו יהיה עבד נגש בתוכחות גם על זה. וי"ל בזה דהנה כאשר נמצא הגביע בידם והיה המשפט ע"פ דיניהם שיהיו כולם עבדים וכמו שאמרו בעצמם אשר ימצא וגו' וגם אנחנו נהיה לאדוני לעבדים אזי הרגיש יהודה בעצמו אשר המשפט צדק בא עליהם מן השמים לשלם להם כפי מדתם שמכרו את יוסף לעבד ועבור זה הצדיק על נפשם שיהיו כלם עבדים גם בנימין הגם שלא היה במכירתו כי העולם נידון אחר רובו וכמו ראובן שלא היה ג"כ במכירתו. והיה סבור שהוא משפט מהש"י וכמו שאמר האלהים מצא וגו' אמנם כאשר אמר להם יוסף שרק בנימין יהיה עבד אזי נתיישב יהודה בלבו שזה לא בא מצד עונש של המכירה. רק שזה בעצמו שנמכר יוסף לעבד מן השמים נסבה כדי שיתקיים על ידו גזרת בין הבתרים ועבדום ועינו אותם ודייקא ע"י יוסף מפני שהוא היה המובחר שבהם. וכמו שראו שהתאבל יעקב עליו ימיר רבים שמזה הוכיחו שיוסף היה צדיק באמת. וסבר שלזה נבחר הוא להשלים בו העינוי. שכבר אמרנו שיעקב היה סבור שכבר נתקיים על ידו העבדות והעינוי שסבל אצל לבן וכמו שאמר הייתי ביום אכלני חורב וגו' וע"כ ביקש יעקב לישב בשלוה (ונת' וישב מא' א) והיה יהודה סבור שנבחר יוסף להשלים על ידו העבדות והעינוי. והנה עתה כאשר רוצה מושל מצרים שבנימין יהיה עבד דן יהודה מזה שבודאי יוסף מת כבר וע"כ נבחר בנימין מן השמים לקיום גזרת העבדות תחתיו. ובזה יונח מה שאמר כאן ואחיו מת והלא כבר אמרו והאחד איננו והגם שפירש"י שמפני היראה אמרו כו כדי שלא יאמר הביאהו אצלי אינו מובן שכבר אמרו והאחד איננו ומה יועיל אם לא ירצה להאמינם מה שאומרים שמת. גם מהיכן יביאוהו כיון שאמרו שאיננו ולא ידעו מקומו. ולפי דברינו אמר זה לדבר אמת כפי מה שדן בדעתו שכבר מת. וע"ז התחיל עתה להתמרמר מאד בנפשו מפני שגם על יוסף היה הוא עיקר הגורם לצער את אביו באבילות ועתה נוסף עוד שע"י הערבות שלו יגרום חלילה מיתה לאביו וע"כ נגש במרירות נפשו לבקש בתפלה שיתקבל הוא לעבד ויתקיים בו העבדות והעינוי והנער יעל עם אחיו. כי כל דברי יהודה היה נשמעים לכאן ולכאן שבפשוטו דיבר ליוסף והדברים הללו בעצמם היה כונתו לתפלה להש"י בי אדני ידבר נא עבדך דבר באזני אדני וגו' הכל המכוון להש"י אדני שאל וגו' שידע שכל המאורע מהשגחתו ית' מה ששאל אותם ומה שצוה שיביאו את בנימין. וכעין מה שפי' הרמ"ע גבי נחמיה דכתיב ואתפלל אל אלהי השמים ואומר למלך וגו' שאף שלא מצינו שם שום תפלה רק הדברים שדיבר למלך היה כונתו בתפלה להש"י. וכן בכאן היו דברי יהודה שאמר ליוסף במכוון להתפלל להשי"ת. וז"ש בב"ר שנגש למלחמה ולפיוס ולתפלה ע"ש אף שלא מצינו כאן שום תפלה רק הדברים שדיבר ליוסף היו דברי תפלה להש"י. וכמו שמצינו ביעקב אע"ה כשהלך נגד עשו שהתקין עצמו לדורן ולתפלה ולמלחמה כמ"ש פירש"י וישלח. כי כל מעשה אבות סימן לבנים כמ"ש הרמב"ן. וגם בפר' זו מרמז המדר"ת שכל ענין התגלות יוסף לאחיו הוא מעין התגלות הישועה לעתיד. והנה כונת יעקב אע"ה בהדורן ידוע שהיה כעין בחי' שעיר המשתלח ביוהכ"פ דאי' בזוה"ק (ח"ג סג א) למרמי ליה גרמא לכלבא וכו' וכמו כן היה ביהודה שכפי דעתו היה נדון עם מושל מצרים התקין עצמו לפיוס שהיה סבור שע"י שיכניע עצמו אליו וקיבל עליו עבדות ויקראהו אדוני ע"י זה יתפייס ויהיה יוצא בזה העבדות. ובלבו כיון הדברים להשי"ת והיה תפלה. והנה במ"ר איתא מקודם מחלוקת ר"י ור"נ ורבנן שכל א' אמר שההגשה היה על אופן א' מג' הגשות הנז' ואח"כ ר"א פשט להון שמוכן לכל הג' דברים למלחמה ולפיוס ולתפלה. והיינו מפני שהענינים האלו מרמזים על הגאולה העתידה שיוצרך ג"כ ג' הענינים האלו וגם בבחי' אחת מהם יהיה די לפנינו שיהיה התגלות הישועה על ידה אחר שכבר סבלנו וכדאי' בשם הצדיקים שענין מלחמת גוג ומגוג והריגת משיח בן יוסף כבר עבר עלינו. וכמו"כ יהודה היה סבור שכבר הוא סוף התיקון ונצרך חבלי משיח ונסתפק מה שנצרך וזה קיבל על עצמו. ואחר שקיבל עליו עבדות שיסבול הוא בעד הכלל אז ולא יכול יוסף להתאפק אף רגע א' כיון שהגיע עת התגלות שלו. כמו כן יהיה בעת קץ שלא יעכב המקום אף רגע וזש"נ אני ה' בעתה אחישנה כשיבא העת יהיה חיש מהר:

ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני ידבר נא עבדך דבר באזני אדני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה. להבין הענין נראה כי הנה זכרנו כמה פעמים היות עיקר. עבודת האדם ומגמתו בתורה ובתפלה מהראוי להיות רק עבור השכינה אכן יש כמה סוגי בנ"א באופני העבודה יש לך אדם שסובר שהוא מתפלל עבור צורך גבוה ובאמת לבו בל עמו ועיקר כוונתו לשאול אוכל לנפשו וכדומה מצרכי גשמיות ולכן אין תפלתו נשמעת ומצינו לרז"ל שנתעוררו מפני מה היו הראשונים מתפללים ונענים מפני שהתפללו בשם ויש לרמוז בדבריהם ע"ד המוזכר בפרשה הקודמת שאמר יעקב אבינו אם כן אפוא זאת עשו עיקר עשייתכם ועובדותיכם רק לעשות שם היא השכינה הנקרא שם כמ"ש ויעש דוד שם כנודע ות"ח נקרא בנאים ע"ש שעוסקים תמיד בבניינה של השכינה והורה להם אופן התפלה קחו מזמרת הארץ בכליכם היינו אותן הזמירות אלהים אל דמי לך קחו זאת באותיותכם הנקרא כלים להפוך כל הצירופים שעסקו עמהם לצורכי גופו לעשות צירופי שמות וכינוים לקראתו יתברך לפיהם ואז קריאת שמות עולה לו כהוגן ואם לאו איך לא יכסה ץ פניו מלא בושה וכלימה מי הרשה לו אותן השמות והכנויים ולב אין להשיגו יתברך מצד פעולותיו אשר ככה נקרא באחת משמותיו כאשר יתבאר לנו כל זה אי"ה לקמן בפ' שמות ע"ש. מי שהולך בשוקים וברחובות ומאת ה' שכוח לבו אזי אפילו בעומדו להתפלל וקורא אותן השמות שסברו לנו אנשי כנסת הגדולה אינו כי אם לשון רמי"ה רם י"ה שמחשבתו ובינתו המורים שני אותיות י"ה מרומים ומוגבהים המה משני אותיות ו"ה המורים בחינת קול ודיבור כאשר הארכנו מזה בכמה מקומות ונמצא אפילו מדבר גדולות עם כל זה לשונו תהלך בארץ רק עניני ארציות רק דברי מרמה שאין הקול והדיבור דומה לקדימת המחשבה ולכן אנו רואין כמה בנ"א גם בני איש מתפללים ואינם נענין וכמה דורות שהיו לפנינו ועל כל זה אנו בגלות המר הזה ובודאי מדרך הטוב להטיב לנבראיו תמיד ולהשפיע לנו כל טוב אך אנו הגורמים כל זאת שאין לנו דבורים כאלה שיוכלו לבקוע רקיעים שימלא מבוקשינו וכתיב כי יעקב בחר לו י"ה להבין לכאורה מי הוא זה שלא בחר לו יה הלא תשאל לכל או"א מישראל מגדולם ועד קטנם למי אתה יאמר לה' אלהי ישראל אל זה בחרתי לי לאלוה אמנם יש לרמוז בתיבת בח"ר נוטריקון בוקע חלוני רקיע ואנו בני ישראל כולנו איש אחד נחנו עדת יעקב כמבואר לנו ואנו מכונים בשם יעקב ומורה הכתוב כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו כלומר יש לאל ידו של יעקב לבקוע רקיעים עם תפלתו בהיות בלא שפתי מרמה והתועלת לו י"ה ממשיך אליו אלהותו יתברך ויענהו ומכל צרותיו יצילנו ומעתה תבין דברי חכמים ורמיזתם מפני מה הראשונים מתפללים ונענים מפני שהתפללו בש"ם נוטריקון בלא שפתי מרמה שהמחשבה והבינה וקול ודבור היו מקושרים בקשר אמיץ וחזק בלתי מחשבה המעורב בגשמיות עוה"ז רק לעשות שם לבנות קומת השכינה להכינה ולסעדה בכל פרטי מדותיה הקדושים וזה כלל גדול בעבודה שהמשכיל צריך ליקח לעצמו רמיזא דחכמתא מכל דבר בעולם אפילו בעסקו בחיצונית יעלה ויגביה משם אותיות התורה שהם איברי השכינה ובעת עומדו להתפלל כשמתחיל לנענע אותיות התפלה מתנענע ג"כ אותיות וצירופים שעסק בהם לצרכי הגוף ואז גורם יחודים וזווגים דהיינו שהשכינה יש לה דבורים במה להתפאר חזי במה ברא אתינא לקמך שיש חכמים כאלה שיש להם זה השכל להעלות משם אותיות התורה אפילו ממדריגות התחתונים הפחותים מצרכי גופם יכולים להשיג משם התלבשות אלהות נמצא הם הם הגורמים לה דבורים להיות משוררת ומזמרת בתדירה בהתעוררת התחתונים בסוד אלהים אל דמי לך ולזאת צוה יעקב לבניו זאת עשו השכינה הנקרא זאת עשו אותה תמיד ותקנו להיות לה בחי' קומה שלימה ע"י עובדותיכם הטובים ובפרט ע"י דבורי תורה ותפלה באופן המבואר קחו מזמרת הארץ בכליכם כל עצמיכם באותיות של תורה ותפלה הנקרא כלים תקחו רק זמירות הארץ הידוע והורידו לאיש מנחה כי להיות שיוסף נפל למצרים וכבר רמזתי למעלה שזה סוד שהצדיק נופל למיצר ים החכמה שאין לו התפשטות השכל לנהוג א"ע בעבודת הבורא ע"ש באורך אמנם בהיות לכם זה השכל כנ"ל תגרמו יחוד עליון שצדיק יסוד עולם ישפיע לשכינה ולא תלך ההשפעה ח"ו לחיצונים וזהו והורידו לאיש ליוסף את המנחה הוא השכינה וע"ד שזכרנו שאמר דהע"ה והראני אותו ואת נוהו אות השפעתו יתברך ואת נוהו קודש שתוליך ההשפעה במקום הראוי לביתו נאוה קודש ולא לחיצונים ח"ו ובאמת כתיב ויכינו את המנחה עד בוא יוסף בצהרים כלומר שהכינו ותקנו את השכינה בקומה בנו"ה ומתוקנת להיות ראוי לזווג ע"ד שכתוב זאת קומתך דמתה לתמר ודרשו בזוהר ע"ש והם השבטים קדושים הכינו ותקנו אותה כ"כ על מתכונתה עד בא יוסף הוא אות השפעה בצהרים בתוקפא דשמשא לזה גמר אומר הכתוב כי שמעו כי שם יאכלו לחם ירצה תיבת שמעו משמעו לשון הבנה שמע כלומר הבן והם הבינו ששם יוכלו לעשות יחוד כי לשון אכילה מתייחס בלשון זיווג כנודע וזהו ויגש אליו יהודה מי שהוא צדיק מקרב הכל אל הבורא ב"ה מעלה כל בחי' ההתחלקות לשורש האחדות וכאמור זאת עבודת יהודה מכונה בשם צדיק אשר בכל דור דור ויאמר בי אדוני ידבר נא עבדך דבר ויש לדקדק אומרו ידבר שהוא פועל יוצא כי באמת כל עצמו של צדיק האמיתי ותשוקתו בתפלה אינו שואל בעבור צורך עצמו כ"א הכל עבור השכינה שיהא לה דבורים להתפאר בהתעוררת התחתונים ואם לאו היא כ"י בסוד אלמית שאין לה דבורים לומר לפניו יתברך ולזה דוה לבם ולכן פתיחת דבורו של צדיק יאיר לשאול עבור השכינה וזהו ידבר נא עבדך פועל יוצא מוסב על השכינה הנקרא דבר ידבר אותה לגרום לה דבורים וזמירות ותשבחות והפעולה גדולה המגיע תועלת לצדיק המתפלל כזה נרמז בגמר הכתוב ואל יחר אפך בעבדך כי בהיות האדם מוציא דיבור לפני אלהים בתפלה ובתחנונים הכל לצורך עצמו הבהמיות בוחנין למעלה בהיכלות פרטי דבוריו אם ראוי לעלות למעלה ואם לאו גורם ח"ו חרון אף כדאיתא באדרא קדישא ע"ש אמנם אם כוונתו ומגמתו רק עבור דבורי של השכינה אל יחר אפך בעבדך ודאי וטוב בזה ובבא אמן:

ויגש אליו יהודה במדרש רבה ויגש אליו יהודה כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו כו' יש לרמז בזה כך דהנה כי ראה יהודה שצריך לקרב עצמו אל האיש הזה וראה שצרתו צרה מאד ע"כ היה מוכרח ליחד היחודים הצריך לדבר זה לקרב הדיעות ומחשבות יחד וידוע שהשם אהוה הוא שם הדעת שהוא גושפנקא דחתום בי' שמיא וארעא כידוע כמה פעמים בספר מקדש מלך ששם הזה הוא שם הדעת ע"כ כשהי' מכוין בזה השם חיבר עצמו עם יוסף וזהו הרמז בר"ת "ויגש "אליו "יהודה הוא גימטריא י"ז והוא מספר שם "אהוה וגם השם הזה הוא מספר קטן של שם הוי' ב"ה לרמז שאי אפשר לאדם לבוא לבחי' הדעת לקשר ולחבר איזה התחברות הקדושה כ"א שיקטין א"ע תחילה ע"כ כשהקטין יהודה א"ע ע"כ קירב עצמו ליוסף ויבוא לבחי' הדעת שנתחברו יחדיו יהודה ויוסף וזהו פי' המדרש הנ"ל כי הנה המלכים נועדו ר"ל נתחברו יחדיו זהו יהודה ויוסף ועי"ז כשנתחברו יחדיו יהודא ויוסף ושאר כל אחיו היו באותו מעמד ע"כ נתגלו כל הי"ב צירופי הוי' של כל י"ב שבטי "יה שכל אחד מהם הי' נגד צירוף אחד מהשם וכל הי"ב צירופים עולים שי"ב ורמוז בתיבות "שמות "בני "ישראל הר"ת הוא שי"ב וזהו רמוז בפסוק כי הס"ת של "ויגש "אליו "יהודה עם הכולל עולה שי"ב כי בעת הזאת נתגלו הי"ב צירופים של השם הוי' ב"ה ונתעוררו כל הרחמים עליהם ונמשך להם משם חיים וזהו אמצע אותיות של "ויגש "אליו "יהודא עולים בגימטריא חיים גימטריא אהי' הוי' אהי' הם המוחין הגדולים וע"י היחודים אלו המשיך ונתגלה להם יוסף שהוכרח להתוודע להם ע"י השמות הקדושים האלו כנ"ל.