קישורים על בראשית מה:כב

וזה שנא' לכולם נתן לאיש חליפות שמלות ולבנימן וגו' וחמש חליפות שמלות. והוא ע"ד מה שאמרנו במש"נ וישא משאת מאת פניו אליהם ותרב משאת בנימן ממשאת כולם חמש ידות. שבודאי לא הוצרכו למנות מחלקי יוסף וכדומה דכלום חסר מבית המלך אלא מפני שהיה אז סעודת שבת כמ"ש (ב"ר פ' צב) ואין והכן אלא שבת והאכילם יוסף משירי סעודת שבת שלו להכניס בהם קדושה (וכמשנ"ת מקץ מא' ו) וכתיב ותרב משאת בנימין וגו' דמשמע שרבתה מעצמה חמש ידות. והוא עפמ"ש בזה"ח (תשא) זכור את יום השבת ברזא דברית דאיהו יסוד דאחיד ביה יוסף וע"ד איקרי שבת דהא יוסף כל איקרי ושבת נמי איקרי כל וכ"כ (שם ס"פ תולדות) דמוסף שבת לקבל צי"ע דאקרי כל ואקרי שבת. וע"כ האכיל יוסף להשבטים משירי סעודת שבת שלו להכניס בהם קדושתו מדת צי"ע דאקרי שבת. ובנימין שהוא צדיק תתאה דכל יומוי לא חטא בהאי אות קיימא וכמ"ש בזוה"ק (ח"א קנג ב) וע"כ ותרב משאת בנימן מעצמה חמש ידות שזכה לכל ה' קדושות שבת שהם ג' ראשונות עדן ובחי' יעקב ויוסף שהם הנהר היוצא מעדן. וכמו כן נתן לכל א' מהשבטים חליפות שמלות. והיינו בגדי שבת שמכונים בשם שמלות כמו שאמרנו ולבנימין נתן חמש חליפות שמלות כנגד כל חמש קדושות שבת. רק בשירי סעודתו כתיב ותרב משאת בנימין שרבתה מעצמה ע"י קדושת בנימין שהיה צדיק תתאה. וכאן בהשמלות כ' ולבנימן נתן וגו' דהשמלות הם בחי' אור מקיף בסוד עוטה אור כשלמה וכתיב אור זרוע לצדיק. והשפעת האור רק ע"י בחי' יוסף ההוא צדיק דאיהו גננא דגנתא דעדן (זח"ב קסו סע"ב). וזה הענין דאי' (מגילה טז סע"א) אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק יכשל בו וכו' רמז רמז לו שעתיד בן שיצא מלפני המלך בחמשה לבושי מלכות שנח' ומרדכי יצא וגו'. ויש להבין מה תירץ שרמז לו דאכתי קנאה יש ביניהם אמנם לפי האמור י"ל שנתקנאו על הכתונת פסים מפני שבאמת לא היה יוסף גדול מהם. ובגמ' (שם) שאלו רק מאי בצירותיה מאחווה ע"ש ועכ"פ לא היה גדול מהם ואדרבה יהודה גבר באחיו ואח"כ א"ל יעקב ישתחוו לך בני אביך ויוסף היה בכלל רק את יוסף אהב כי בן זקונים הוא לו ועשה לו כתונת פסים וע"ז היה להם קנאה. משא"כ על בנימין הא דכתיב ותרב משאת בנימן וגו' חמש ידות לא שייך להקשות איך לא נתיירא יוסף שיתקנאו בו אחר שיתודע יוסף אליהם דהא אמרנו שהפסוק מדייק שרבתה מעצמה ע"י זכותו וע"ז לא שייך קנאה אצל השבטים רק בחמש חליפות שמלות שנתן לו יוסף מקשה שפיר איך לא נתיירא שיקנאו בו אחיו וע"ז אמר רמז רמז לו כו' והיינו דכיון דבנימין בזכות קדושתו זכה לכל ה' קדושות שבת כמש"נ ותרב משאת בנימין וגו' שנתרבה מאליה וע"ז לא שייך קנאה כיון שהוא יש לו באמת מה שלא זכו הם. ממילא לא שייך קנאה גם על מה שנתן לו השמלות ג"כ חמש חליפות ולהם נתן א' כיון שהוא זכה לזה שצריך הצדיק להופיע לו האור מקיף בחמש קדושות שבת. וז"ש רמז רמז לו שעתיד בן לצאת ממנו שגם הוא יזכה לה' קדושות שבת ויצא מלפני המלך ממ"ה הקב"ה בחמשה לבושי מלכות שהם מרמזין לה' קדושות שבת ג"ר חב"ד ובחי' יעקב ויוסף. וכן הם ג"כ כנגד ה' פרצופין שהם ד' אותיות הוי"ה וקוצא דיו"ד דלעילא דרמיזא לאין כ"ע (כמ"ש זח"ג סה ב) וכנגד זה ה' מדרגות בנפש. שהם נפש רוח נשמה חיה יחידה (כמ"ש ב"ר ס"פ יד) והיינו דנפש רוח נשמה מאותיות הו"ה מהשם כידוע ונשמה לנשמה כולל ב' בחינות והם מיו"ד וקוצו של יו"ד. חיה מהיו"ד חכמה ע"ד מש"נ החכמה תחיה בעליה. ויחידה מקוצא דיו"ד דלעילא דרמיז לכ"ע. וכנגד זה רומז מספר החמש (ונת' מקץ מא' ו) והמהרש"א דקדק דאכתי יש קנאה במה שנתן לבנימין הש' כסף ולא נזכר רמז בזה ותירץ דמה שנתן לבנימין אין קנאה מפני שהוא אחיו גם מהאם רק במלבושים שבגלוי יש קנאה שיחשבו שמראה להם נטירת שנאה מהמכירה ע"ש ויש להוסיף לפי דברינו דעל השמלות כיון שרמז לו שהוא באמת זכה לזה ע"י קדושתו ממילא לא שייך קנאה אף שהם מתנות גלויות כיון שהעולם יוכלו לחשוב שנותן לו מפני חביבות שהוא אחיו יחידו מהאם. והם השבטים ידעו שבאמת זכה לזה ע"י קדושתו וע"כ לא שייך קנאה. משא"כ ביעקב שנתן לו הכתונת פסים מתנה גלויה שמראה גלוי לכל שמחזיקו לגדול מהם. ובאמת לא היה גדול מהם ע"ז שפיר נתקנאו בו משא"כ בבנימין שזכה לפי בחינתו לה' קדושות שבת לא שייך קנאה כאמור:

והנה מש"נ ולבנימן נתן שלש מאות כסף יש להבין מה זה מתנה למושל הארץ ליתן לאחיו יחיד מאמו שלא ראוהו זה כ"ב שנה. אך נראה שהוא עפמ"ש (זח"א קכג ב בתוספתא) ארבע מאות שחל כסף ארבע מאות עולמות והנאות וכסופין. ובודאי אין המכוון מחמדות עוה"ז רק הוא כענין נהנין מזיו השכינה שהוא השגות גבוהות שיזכו להשיג בעוה"ב כמ"ש בזוה"ק (שם קלה ב). וחשבון ת' עולמות הוא עפמ"ש (סוף עוקצין) עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות שנא' להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. ואוצרותיהם היינו אוצר של יראת שמים שזה אוצר שלהם כמ"ש (שבת לא.) ואפ"ה אי יראת ה' היא אוצרו אין כו'. ובמדרש (שמו"ר פ' ל) א"ל חבירו יש לך אפותיקאות ליתן אותן בהם הכל שלך כו' יראת ה' היא אוצרו. ועל אות צ' איתא (שבת קד.) צדיק כפוף צדיק פשוט. והיינו דצדיק מדתו של יוסף שהיא מדה תשיעית וט' פעמים יוד כשכלול מבחי' כנס"י הוא עולה צ' וכתיב ועמך כולם צדיקים. וזהו ואוצרותיהם אמלא היינו צ' עולמות שזוכין בזכות היראה שהיא מדת יוסף כש"נ את האלהים אני ירא. ולעתיד ימלא הש"י האוצרות ברב טוב אשר צפנת ליראיך. וש"י עולמות שהש"י מנחיל מחסדו לאוהביו כמש"נ להנחיל אוהבי יש עולה ת' עולמות. ושמעתי מרה"ק זצוק"ל שאמר דאות ת' הוא מעלמא דאתי וע"כ כל הגוזמות תפסו במספר ש' כמ"ש הרשב"ם (פסחים קיט.) שהוא מספר היותר גדול בעוה"ז. וכבר אמרנו שזה ענין דאי' בס' יצירה דיום שבת בשנה נוצר באות ת' מטעם דשבת מעין עוה"ב וזה הענין שנתן יוסף לבנימין שלש מאות כסף שמרמז על שלש מאות כסופין וחמדות של עוה"ב והיינו החמידו דאורייתא שהוציא יוסף מקלי' מצרים ולזה נתן לו שלש מאות כסף דזה יכול לטעום בעוה"ז מכיסופי ת' עלמא דכיסופין וכאמור: