וַיְדַבְּר֣וּ אֵלָ֗יו אֵ֣ת כָּל־דִּבְרֵ֤י יוֹסֵף֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם וַיַּרְא֙ אֶת־הָ֣עֲגָל֔וֹת אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח יוֹסֵ֖ף לָשֵׂ֣את אֹת֑וֹ וַתְּחִ֕י ר֖וּחַ יַעֲקֹ֥ב אֲבִיהֶֽם׃
אור המאיר
וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דבר אליהם וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו ותחי רוח יעקב אביהם ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי. הנה כלפי דברים הנאמרים באמת מה שנרמז בדברי יוסף עם אחיו הענין נוקב והולך בעבר ועתיד ללמד לאדם דעת איך להוציא דיבור לפני אלקים בתורה ותפלה ולצד עילאה ימלל לעשות רק צירופי שמות הקדושים להשפיע אל בית אלהינו שכינת עוזינו זהו כלל מגמת נפשם של צדיקים אמיתים וכזה נרמז בתורה וידברו אליו את כל דברי יוסף שהחזירו שבח והודאה אליו יתברך את כל דברי יוסף כאשר הורם השכל הנקרא יוסף כמבואר וירא את העגלות אשר שלח יוסף הוא רק לשאת אותו היינו אות השפעתו דייקא ותחי רוח יעקב אביהם ודאי חיות גדול נתוסף לו לבחי' הקול על דרך האמור כי יעקב בחר לו לזה נרמז ויאמר ישראל ידוע מספרים החילוק שבין יעקב לישראל ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי כלומר כי בהעדר המשכילים אזי הוא ח"ו אבר מת ואולם בעבור זאת וידברו אליו את כל דברי יוסף כנ"ל אמר רב עוד יוסף בני חי ודאי ודו"ק: