כָּל־אֵ֛לֶּה שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֑ר וְ֠זֹאת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֨ר לָהֶ֤ם אֲבִיהֶם֙ וַיְבָ֣רֶךְ אוֹתָ֔ם אִ֛ישׁ אֲשֶׁ֥ר כְּבִרְכָת֖וֹ בֵּרַ֥ךְ אֹתָֽם׃
תפארת שלמה
איש אשר כברכתו ברך אותם. יל"ד וכי יעקב אבינו ע"ה קודם פטירתו מעולם הזה שמעלות הצדיק הוא גדול מאד בעת ההיא ישים על לבו לברך את כל אחד בפני עצמו ולא על הכלל הלא אז הרגע הוא יקר לפני ד'. אך הנה י"ב שבטים מכוונים לי"ב צרופי הוי' ב"ה שכל שבט ושבט יש לו עבדות הצירוף המכוון אליו וכולם כאחד מכוונים לד'. ולכך אע"פ שברך כ"א בפ"ע גד גדוד יגודנו מאשר שמנה לחמו. כפי הצירוף שלו. אך בכ"ז הברכה יוצאת מזה לזה כאחד וזהו איש אשר כברכתו הפרטית ברך אותם בכלל כי הוא פרט וכלל: