בְּסֹדָם֙ אַל־תָּבֹ֣א נַפְשִׁ֔י בִּקְהָלָ֖ם אַל־תֵּחַ֣ד כְּבֹדִ֑י כִּ֤י בְאַפָּם֙ הָ֣רְגוּ אִ֔ישׁ וּבִרְצֹנָ֖ם עִקְּרוּ־שֽׁוֹר׃
מאור ושמש
בסודם אל תבא נפשי ובקהלם אל תחד כבודי כו' ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל. והנה לכאורה אינו מובן שיעקב אבינו ע"ה לא יברך השני שבטי' הקדושי' אלו שמעון ולוי הגם שברכם בכללות ישראל כדכתיב ויברך אותם עיין ברש"י ז"ל אעפ"כ בפרטיות לא מצינו שברכם רק קנטרם וכגון זו צריך למודעה. ונראה דהנה מדרך איש הישראלי שזוכה ליראה אמיתת ועובד את השי"ת באמת הגמור זהו מוציא חסרונות תמיד אצל עצמו וקטן ושפל תמיד בעיני עצמו ומוציא תמיד עבירות שעשה הגם שהם קלים כשערה הם בעיניו כעובי הקורה ומתרעם על עצמו ועי"ז כשבאים בני אדם לדבר עמו נראה כמי שכועס אבל באמת שכועס על עצמו על קיצורו בעבודות השם כנ"ל וזה ששמעתי מפי הרב החסיד המפורס' בוצינא קדישא מו"ה נפתלי כי' אב"ד דק"ק ראפשוטץ שאמר שזהו דאיתא בגמרא האי ת"ח שרתח אורייתא הוא דרתח בי' דהיינו כנ"ל ע"י שלא עסק בתורה כראוי לו בדחילו ורחימו וכדומה ושלא קיום מצות התורה כראוי לו עי"ז הוא בכעס על עצמו וצדיק כזה אינו יכול להיות עם הבריות רק הוא בפ"ע עובד ה' לפי שכועס תמיד על עצמו על איזה ביטל שאירע לו דהיינו לדבר עם הבריות במילי דעלמא וכדומה לפי שמבטל מעבדות ה' אז ולכן אי אפשר לו להתערב עם הבריות כנ"ל ולכן צריך תמיד להיות בהתבודדות בפ"ע אבל דרך זה הגם שהוא מדריג' גדולה אעפ"כ אין זה אמת לאמיתו והוא עדיין בסטרא דמרה שחורה וצריך לידע נאמנה כשיזדמן לו איזה ביטל כגון לדבר עם בני אדם וכדומה במילי דעלמא שזהו ג"כ עבדות ה' וצריך לעבוד ה' בכל אופנים שבעולם לא באופן אחד תמיד כמאמר הכתוב בכל דרכיך דעהו. וצריך להיות תמיד בשמחה והגם שמקצר לפי דעתו בעבדות ה' בכמה ענינים ומצער א"ע אעפ"כ צריך להיות אח"כ תיכף בשמחה ויהי' דעתו מעורבת עם הבריות כמו שאמרו חז"ל לעולם יהי' דעתו של אדם מעורבת עם הבריות וכמו שאמרו חז"ל אעפ"כ מבעי' לי' לאינש למילף נפשי' בניחותא. ונחזור לענינו כי שמעון ולוי לפי מדריגתם שהיו במדריגה גדולה והיו עובדים את ה' ביראה אמיתית עי"כ היו בכעס על עוברי עבירה כידוע ממעשי שכם כדכתיב ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו כו' ויהרגו כל זכר ולא היו יכולים להתערב עם הבריו לפי שהיו נראים תמיד ככועסים על הבריות ובאמת אורייתא הוא דקא מרתחי להו כנ"ל וזהו שאמר להם יעקב אבינו שמעון ולוי אחים כלי חמס מכורותיהם שהם תמיד ביראה גדולה ועי"כ היו בכעס על עצמם כנ"ל ויקרא בל"א פרום ועי"כ אי אפשר להם להתערב עם הבריות כנ"ל והם בפ"ע בהתבודדות ובסוד שהוא בסודם על תבוא נפשי שאין רצוני בהם בהנגתם לפי שהוא מסטרא דמרה שחורה והגם שמקהילים א"ע לפעמים ביחד ג"כ הוא במרה שחורה ואינ' אז בשמחה כדמבעי' להוי וזה ובקהלם אל תחד כבודי פי' תחד הוא לשון שמחה וחדוה מלשון ויחד יתרו כי הגם שלפעמים שמתאספים ביחד הם אינם בשמחה רק במרה שחורה כנ"ל ולזה אמר ארור אפם כי עז פי' מה שהם בכעס כ"כ הוא מפני עז ואין עז אלא תורה כדכתיב ה' עוז לעמו יתן דהיינו כנ"ל אורייתא דקא מרתחי להו. ועברתם כי קשתה ואיתא במדרש רבה עברתם כו' ע"ש לענינינו ולדברינו הוא מכון עברתם כי קשתה מחמת שהם ביראה גדולה עי"כ הם כועסי' על עצמם שנדמה להם שעברו על איזה דבר עבירה כנ"ל הגם שהוא כחוט השערה בעיניהם קשה מאד כאלו עברו עבירה קשה וחמורה כנ"ל ע"כ אמר אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל דהיינו שיהי' מעורבי' דעתם עם הבריות בין עם אנשים שהם במדריגה קטנה ונקראים בלשון יעקב ובין עם אנשים שהם גדולי הערך ונקראים בשם ישראל עם כולם יהיו דעתם מעורבת בהם ויהיו תמיד בשמחה וזהו עבודה שלימה כנ"ל ודו"ק.