אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה אַתָּ֤ה הַֽחִלּ֙וֹתָ֙ לְהַרְא֣וֹת אֶֽת־עַבְדְּךָ֔ אֶ֨ת־גָּדְלְךָ֔ וְאֶת־יָדְךָ֖ הַחֲזָקָ֑ה אֲשֶׁ֤ר מִי־אֵל֙ בַּשָּׁמַ֣יִם וּבָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֥ה כְמַעֲשֶׂ֖יךָ וְכִגְבוּרֹתֶֽךָ׃
אור המאיר
אדני אלהים אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך ור"ת את"ה החלו"ת להראו"ת אהל ויובן ע"ד שכ' ויצא מאהל לאה ויבא אל אהל רחל ונודע מלת אהל מורה בחי' התלבשות וככה תמצא באדם מי יכול לעמוד על מחשבתו כ"א בהיות מלביש מחשבה הקדומה בה' מוצאות הדבור ונעשה הדבור אהל למחשבה לתפוס באמצעות בחי' הדבור אמנם כבר בארנו כמ"פ טרם השלמת הדבור ישנ' שני בחי' ה' מוצאות הבינה שהיא בחי' פרט נגד כללות המחשבה וה' מוצאות הפה פרט נגד כללות הקול ואין בכלל אלא מה שבפרט המגלה את בחי' הכלל ולכן אפשר לכנות שתי בחי' המוצאות הבינה ודבור לשני אהלים בחי' התלבשות דהתגלות כאהל ולזה בא הרמז בתורה הכתוב אצל לבן סוד לובן עליון כנוי לעולם המחשבה ויצא מאהל לאה ר"ל שיצא מהאותיות שבסוד ה' מוצאות הבינה הכינוי ללאה כנודע יצא אל אהל רחל בחי' ה' מוצאות הפה בחי' רחל כמבואר לנו במקום אחר פ"ה וכרחל לפני גוזזה נאלמה מוסב על הדבור הכנוי לרחל לפני משמעו טרם שבאים הגוזזים הן המה ה' מוצאות הפה המחתכים את הקול ונשמע הדבור וקודם שבאים הגוזזים אזי רחל שהיא בחי' הדבור עדיין בסוד אלמות בלי נשמע ומרוחניות האדם יכול להשיג במושכלות ברוממותו ועוצם יכלתו יתב' עודו בסוד החכמה לית מחשבה תפיסה כלל ומחשבתו קודש ניכר באמצעות מדותיו הקדושים שעמהם ברא עולמו עש"ה עולם חסד יבנה ומהבנין ולמטה יש קצת תפיסה והשגה לכנותו ולקרותו בתואר שמותיו הקדושים וכנוים מצד פעולותיו והם בחינת אהל התלבשות והתגלות למחשבה הקדומה ומעתה תאיר עיניך שאמר מ"ר והוציא עתק מפיו לכנותו בשני כנויים אדני אלהים שגם שתיהם מורים על בחינ' ב' מוצאות אדני ה' מוצאות הפה מדות מלכות שם אדני ואלהים חיים מורה לבינה הכנוי בשם אלהים חיים כנודע מזוהר אלהים חיים בבינה אלהים סתם במלכות ובאמצעות שתי אלה א"תה ה"חלות ל"הראות ר"ת אה"ל כמבואר כי כאן נתגלה ע"י הפרט מה שהוא בכלל ומעתה תבין לדעת איך שרמז רש"י ברוח קדשו אתה החלות פתח להיות עומד ומתפלל אמר לו ממך למדתי שאמרה לי ועתה הניחה לי וכי תופש הייתי בך אלא לפתוח פתח והכוונה לרמוז את האמור כי לכאורה מאין ירים האדם ראש ליקום קדם מלכא להתפלל לפניו יתברך ולקרותו בשמות קדושיו ונוראים ופרטי צרופי התיבות שבסדר התפלה דברים העומדים ברומו של עולם ואיך יתכן לאדם אשר בעפר יסודו להיות עומד ומתפלל לזה אמר משה רבינו ממך למדתי שאמרת לי ועתה הניחה לי וכי תופש הייתי בך ירצה וכי תופס הייתי לתפוס עוצם יכלתך ורוממותך והא לית מחשבה תפיסא בך כלל וכמאמר אליהו בריש התיקונים אנת הוא עלאה על כל עלאין סתימא דכל סתימין לית מחשבה תפיסא בך כלל ואח"כ אמר ולית דידע בך שכל וכו' ואנת לית לך שם ידיע דאנת הוא ממלא כל שמהן וכד אנת תסתלק מנהון אשתאר כולהון שמהן כגופא בלא נשמתא כי הוא יתב' למעלה מכל השמות כי שא עיניך וראה אפי' אם אנו קורין ומכנין באחת משמותיו וכינויו הקדושים הוא רק אצלו בדרך שאלה כי מי הנותן שכל כח המחבר צירופי האותיות לקרותו בשמות והכנוים לדעת שאלו האותיות בהצטרפותם מורה היות שם להשיגו יתב' כי הוא ית' הנותן זה השכל לחבר ולצרף אלו האותיות לעשות מהם שמות ונמצא זה השכל וכח המחבר טמיר ונעלם למעלה מן השם שמכנה אותו ית' ולכן אין מחשבה תפיסא בו כלל אפי' עם השמות אמנם מצד פעולותיו נקרא בשמות אם פועל עמנו רחמנות קונה שם כינוי להקרא בכינוי אל ואם מראה חסדיו העודפות על בריותיו ומרחם עליהם כרחם אב על בנים נקרא רחמן וככה שארית השמות וכנוים כולם תולים בהשגת התלבשותם באמצעות מדותיו לפעול עמהם איזה פעולה בעולם ולזה כיון משה רבינו במאמרו אתה החלות להראות שיש לך קצת תפיסה והשגה ברעיון לבות בני אדם ולקרותך בשמות וכנוי להיות עומד ומתפלל וגמר אומר להראות באצבע מהות הפתיחה את גבולך ואת ידך החזקה ותיבת את משמעו עם כלומר עם שתי מדות אלו הראית לדעת איך לכנותך מצד הפעולות וזהו את גדלך מורה מדות הגדולה ואת ידך החזקה מורה מדות הגבורה אברהם ויצחק אשר מי אל בשמים ובארץ מורה מדות יעקב ע"ד רז"ל הקב"ה קרא ליעקב אל ר"ל באמצעות שלשה מדות האבות שפרסמו והראו התגלות אלהותו יתברך בהעולם אברהם הרגיל שמו בפי הבריות והראה אהבתו בעולם יצחק הראה והרגיל בפי הבריות דאית דין ואית דיין ויעקב אבינו איש תם יושב אוהלים כלולים בו ג' מדות אהבה ויראה והתפארת ובאמצעות מדות האבות יש קצת תפיסה והשגה לכנותך בשמות וכינוים וזהו הרמז אתה החילות להראות ר"ת אה"ל המורה בחי' התגלות ויעקב אבינו נקרא איש תם יושב אוהלים שתי בחי' אהלים אהל לאה ואהל רחל כנזכר ואיתא בזהר בענין זה ואי תימא מנלן ממשה דאיהו באתגליא דכתיב לך רד כי שחת עמך שרי לארמא רצועה משה דלא הוה ידע ארחא דאמא שתק כיון דחמא קב"ה כך אנקיד ליה ובטש ביה ואמר ועתה הניחה לי מיד ארגיש משה ואחיד בדרוע דקב"ה דכתיב זכור לאברהם דא דרועא ימינא וכו' ע"ש ועתה בין והשכל איך משה רבינו תפס השגתו יתברך באמצעות התלבשותו במדת החסד וזהו אחידתו בדרועא ימינא וכמו שדרש בזוהר לקמן תלת זמנין אנקיד וכו' חכמתא דמשה בתלת נקודין אלין אחיד בדרועא ימינא לקבל הניחה לי אחיד בדרועא שמאלא לקבל ויחר אפי בהם אתחבק בגופא דמלכא לקבל ואעשה אותך לגוי גדול דא הוא חכמתא דמשה דמלה נקדין דמלכא ידע בכל חד מינייהו באן אתר אתקף ובחכמתא עביד וכל זה נרמז בצחות לשון רש"י ז"ל וכי תופס הייתי בך הא לית מחשבה תפיסא בך כלל ובשביל שאמר ועתה הניחה לי מיד ארגיש משה ואחיד בדרומא ימינא כדברי הזוהר והיינו שהשיגו מצד פעולותיו לכוונה זו גמר אומר בכתוב אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך כלומר כל פרטי המעשי' הנפעלים בעולם לית פעולה גדולה וקטנה זולת התלבשות זי"ה וזהו אשר יעשה כללות הפעולות אינם רק כמעשיך וכגבורותיך ודו"ק:
מאור ושמש
אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורתיך זה הלשון יש לדקדק מה כמעשיך וכגבורתיך ואח"כ כתיב אעברה נא ואראה את הארץ הטובה איזה סמיכת שייך לראית גבורת השם לבקש בשביל זה אעברה נא וכו' ונראה כי מדרך בני אדם בשעה שבכעס על אח' והוא במדה של גבורות אזי אי אפשר לו בעת וברגע הזאת להשתמש במדת החסד. מה שאין כן אצל הבורא ית"ש נראה עין בעין אצליהם ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב באותו רגע בעצמו השתמש במדת החסד לישראל וגבורה למצרים דהיינו גבורות שבחסד ע"כ מכח זה שראה משה רבינו ע"ה זאת נתחזק לבו להתפלל הגם שאמר לו במדת הגבורה שלא יבוא לארץ אף על פ"כ אפשר לו באותו מדה בעצמו להתחסד עמו במדת החסד ויבא לארץ וזה אתה התלות להראות את עבדך את גדלך זו מדת החסד ואת ידך החזקה זו מדת הגבורות אשר מי אל בשמים וארץ אשר יעשה כמעשיך זו מדת החסד שהוא עושה תמיד עם כל הברואים. וכגבורותיך זו מדת גבורה ביחד להשתמש בהם ע"כ בקשתי אעברה נא ואראה את הארץ. הגם שאמרת במדת הגבורה שלא אבוא לארץ הא באותו מדה ג"כ בעצמו הוא חסד ודו"ק.