וְלִמַּדְתֶּ֥ם אֹתָ֛ם אֶת־בְּנֵיכֶ֖ם לְדַבֵּ֣ר בָּ֑ם בְּשִׁבְתְּךָ֤ בְּבֵיתֶ֙ךָ֙ וּבְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ וּֽבְשָׁכְבְּךָ֖ וּבְקוּמֶֽךָ׃
תפארת שלמה
ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך וכו'. ובפרשה השני' כתי' ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם בשבתך בביתך כו'. הנה יש להבין טעם שינוי הלשון בשני הכתובים הבאים כאחד על ענין הלימוד. בכאן כתי' ושננתם לבניך ודברת בם שאתה תדבר בם ולהלן הוא אומר ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם שהפי' הוא שהם ידברו בם מעצמם ומה ענין זה סמוך אל בשבתך בביתך והול"ל בשבתם בביתם ובלכתם בדרך. אכן הנה כבר אמרו חכז"ל ושננתם לבניך אלו התלמידים שהתלמידים קרוים בנים. והנה יש שני מיני מדריגות גבוה מעל גבוה בענין לימוד הרב עם התלמידים כמו שמצינו בזוהר הקדוש בענין לימוד רשב"י ע"ה עם התלמידים ע"ה. דהנה בזוהר הקדוש פ' (תרומה דף קכ"ט) ז"ל אמר ר"ש לחברייא זכאין אתון לעלמא דאתי וכיון דשרינן מלין דכתרא דמלכותא עילאה אימא אנא בגינייכו וקוב"ה יהיב לכון אגרא בההוא עלמא וההוא הבל דפומי יסתלק לעילא כאילו אתון מתערין מלין אילין ע"כ. הנה מובן מל' הזוהר הקדוש במש"א אימ' אנא בגינייכו וקוב"ה יהיב לכון אגרא כאלו אתון מתערין מילין אילין. שזה הי' כוונתו הגדולה והטובה הזאת לתלמידיו להנחיל להם חלקו בתורת ד' וסודותיו כאלו כל הד"ת האלו הי' שלהם והוא אמר כל זה בשבילם. לכך להם יחשב לצדקה ושכר טוב בעמלם כאלו הם התעוררו כל זה והבל פיהם נסתלק לעילא כנ"ל. הנה זהו הדרך האחד בסדר לימוד והשפעה להרב בתלמידיו באהבה ואמונה להגדילם ולהמשיכם שפע אורות העליוני' להיותם נמשכים עליהם מעצמם לומר בזה כי הם כדאי לעצמם והתורה היא שלהם ואני אומר דבר זה בשבילם. כמו האב הטוען ומטעים דבריו בשביל בנו החביב עליו ומכניס כל דבריו בכוונת בנו שעשועו לומר כל זה הוא דברי בני. אע"פ שכל דבריו המה שלו כנ"ל. אמנם הדרך השני במעלה הוא שמצינו בזוהר הקדוש בסדר האדרא רבה שהיו התלמידים יושבים לפני רבם הגדול והקדוש רשב"י ע"ה והוא חלק להם לכאו"א לומר ד"ת ורזין ותיקונים הטמורין. והם מפיהם הוציאו דברים הנשגבים האלו כאלו הם המשיכו כל זה. והוא לא רצה לומר להם רק הם יאמרו מעצמם כל זה כמו שמצינו באד"ר בלשון הזוהר הקדוש בענין מצחא כו' רעוא דרעווין כו' וכד אתגליא אתקבלא צלותהון דישראל אימתי אתגליא שתיק ר"ש. שאיל תנינות אימתי. אר"ש לר"א ברי' אימתי אתגליא א"ל בשעתא דצלותא דמנחה דשבתא כו' ע"ש. הנה רשב"י ע"ה לא רצה לומר לו דבר זה רק שהוא בעצמו יוציאו מפיו הקדוש. כדי ליתן לו שכר טוב בתורתו. וכן לכל אחד בפני עצמו ע"י שנתגלו הסודות העליונים האלו ויצאו מהבל פיו. הנה כאו"א פעל ועשה תיקונים ויחודים עליונים גבוה מעל גבוה לאין שיעור ויוכל להמשיך אורות העליונים לעצמו. כמו שמביא שם בלשון האד"ר שאמר רשב"י ע"ה לכל אחד מתלמידיו בפני עצמו קום ואתקן תקונא דא. וכן בפאר וכבוד אחר כזה ואח"כ בירך אותם מעין תורתו של כאו"א לפי ענינו איש איש על דגלו בסיום דברו ע"ש. הנה זה הי' מגודל מדת טובו וחסדו של הקדוש רשב"י מה שהשפיע והמשיך אורות העליונ' והגבוהים האלו למטה להתגלות על ידי תלמידיו הקדושים. ואעפ"י שכל הסודות והחדושים האלו שאמרו הי' הכל מפיו והשפעת אורו עליהם והכל הי' שלו כמו שמצינו בזוהר הקדוש (יתרו דף פ"ו) ז"ל פתח ר' יהודה כו' מאן דמתפרש מר"ש כאלו מתפרש מכולא כו' דכד אנן קיימין קמי' דר"ש מביעין דלבא פתיחין לכל עיבר וכלא מתגליא וכד אתפרשנא מיני' לא ידענא מדי וכל מביעין סתימין. הנה מבואר כי כל הסודות וחדושי תורה שאמרו תלמידיו הכל הי' מה שהוא השפיע להם ממעייני החכמה אעפ"כ רצה הוא בחסדו שהם יוציאו הדברים האלה מפיהם וכל אחד יעשה לו שביל לעצמו להפיק רצון וטוב לעולם: