אֶֽת־הַבְּרָכָ֑ה אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְע֗וּ אֶל־מִצְוֺת֙ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּֽוֹם׃
תפארת שלמה
א"י את הברכה אשר תשמעו כו'. הפי' הוא ע"ד שכ' הרמב"ם ז"ל כי כל הברכות הגשמיות הכתובים בתורה הם רק הבטחות ההכנה שיהי' לכם כל טוב ולא יהי' לכם שום מניעה מסיבות העוה"ז לקיים המצות. אבל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא. הנה זהו שאמה"כ את הברכה יהי' לכם אשר תשמעו אל מצות ה' שע"י הברכה תשמעו אל מצות ה' בלי שום סיבה המונעת אתכם ועל כל הטובם הזאת יהיו אזניכם פקוחות לשמוע ולהקשיב לדבר ה'. והברכה היא הכנה להתורה ומצות כי אם אין קמח אין תורה. ולכך לא נאמר אם תשמעו רק אשר תשמעו כנ"ל:
תפארת שלמה
א"י את הברכה אשר תשמעון כו' אשר אנכי מצוה אתכם היום. הנ"ל לבאר ע"ד מ"ש בפ' לעשות את עשרת הדברים הלשון במשמע שהם העושים העשרת הדברים. הענין הוא כי התורה נתרבה בעולם העשי' ע"י קיום המצות שאנו עושים שהם סגולות להרבות התורה כמ"ש במצות תפילין למען תהי' תורת ה' בפיך כי ע"י כח מצות תפילין מביא לאדם חשקות התורה. והענין כי התורה קודם שירדה לעולם העשי' היתה למעלה בבחי' נשמה קודם שתרד למטה בתוך גוף האדם. וע"י שבאה בתוך הגוף הוא עושה פעולתה בשלימות הנכון אשר לא הי' באפשרי להיות קודם ירידתה. וז"ש בפ' נצבים כי המצוה הזאת כו' לא בשמים היא כו' כי קרוב הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו. פי' ע"י העשי' נתרבה כח התורה. וז"פ והי' אם שמוע חשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם וכו' והיו הדברים האלה בחי' הוי' וקיום יהי' להתורה בעולם העשי' ועי"ז ושננתם לבניך וכו'. וז"פ הפ' את הברכה אשר תשמעו אל מצותי כו' שיהי' הברכה להרבות כח התורה ע"י שמירת המצות אשר תשמעו: