כִּֽי־תִקְרַ֣ב אֶל־עִ֔יר לְהִלָּחֵ֖ם עָלֶ֑יהָ וְקָרָ֥אתָ אֵלֶ֖יהָ לְשָׁלֽוֹם׃
תפארת שלמה
כי תקרב אל עיר להלחם עלי' וכו' ואכלת את שלל אויביך אשר נתן ה' אלהיך לך כן תעשה לכל הערים הרחוקים ממך מאד וכו' רק מערי העמים האלה לא תחיה כל נשמה כי החרם תחרימם וכו'. יל"ד בלשון הכתוב לא תחי' כל נשמה למה לא נאמר לא תחיה כל בשר או כלנפש מהו הלשון נשמה הלא הנשמה אינה נהרגת. גם למה לא נאמר כי הרג תהרג כל נפש כמו בשאר המקומות. והנה לבאר כל זה נקדים עוד מאמר הכ' לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ומים בדרך בצאתכם ממצרים. יש לשום לב מה החרי אף הגדול הזה אשר לא קדמו את ישראל בלחם ומים בצאתם ממצרים. וכי הי' חסר להם לישראל שום דבר בדרך הזה הלא לא היו צריכין דבר כי לחם ירד להם משמים ומים מצור הזיל למו גם מקנה רב היו להם בכל הדרך הזה גם כסף וזהב הרבה מאד ולמה להם לישראל להתגאל בלחם רוע לבב עמונים ומואבים הרשעים האלה ומה הי' חפץ בם. אמנם הנה כבר נתבאר בהאר"י ז"ל כי מאז חטא אדה"ר הנה נפלו ניצוצי הקדושה בין החיצונים ונתערבו בקליפות ומהם בדצמ"ח ועיקר העבדות של בנ"י להעלותם משם מתוך הקליפה. ועד"ז הי' כל מלחמת ישראל בשבעה אומות עובדי כוכבים הי' לבטל הקליפה ולהעלות מהם ני"ק לבא בקרב ישראל. אמנם אותן הניצוצות שנתערבו בהמאכלים הנה יותר קל הוא להעלותם ע"י האוכל אותם בקדושה. ויותר נתבררו מהקליפה הסובבת מאותן הניצוצות אשר המה מעורבים בתוך עמונים ומואבים האלה כי אלו עודם מסובכים ומשוקעים בתוך החיצונים עצמם אשר הטומאה גברה עליהם מאד לכן כאשר יתפרד הנשמה הקדושה מתוך שורש הקליפה ותצא מבין הרשעים לבא אל בחי' המאכל הנאכל אז קל מהרה תוכל לבא אל התיקון כנ"ל. והנה יש מהרשעים אשר רה"ק המעורבים ביניהם המה מקושרים ונדבקים עדיין בשורש הקליפה שלהם ואי אפשר להפרידם עדיין לכן הנה בעמונים ומואבים האלה אין מצוה לברר מהם אתה ניה"ק כי רבה טומאתם ודבקה קליפתם בהם הנה א"א להוציא הני"ק טהורה ופן תדבק מבחי' הרע בהקדושה לצאת עמה ויפגם את המעלה אותה לכן צריך שמירה ולברוח מהם. והנה זה הענין שנאמר בבני עשו אתה עובר היום בגבול אחיכם בני עשו ונשמרתם מאוד. פי' כי הניצוצות שבהם גדלה טומאתם מאד ואין עת עתה להעלותם. רק אותם הניצוצות שבאו בהמאכלים ויצאו מעט משורש הקליפה אותם תעלו. לכך אוכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם לצורך הבירור כנ"ל. וכן כתיב אצל יהושע וכלב שאמרו כי לחמנו הם סר צילם מעליהם אל תיראום. הנה כן הדבר אצל עמון ומואב שבחי' ניצוצי הקדושה שבהם עדיין אין גמר בישולם לצאת רק אם היו יוצאים מהם אל תוך המאכלים אז אח"כ בקל היו יכולים ליטהר וזהו שנאמר לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'. ר"ל עדיין אינם יכולין לידבק בהקדושה על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם. וזה הראי' כי עדיין הטומאה רבה בהם על הניה"ק לכן לא ידבקו בכם בקהל ה'. הנה זהו שאמר כאן כי תקרב אל עיר להלחם עלי' ואכלת את שלל אויביך פי' תוציא מהם הני"ק בבחי' מאכל כנ"ל. וזהו שלל רומז על הני"ק היוצאים כנודע. אפם כן תעשה לכל הערים הרחוקות. אך מער. שבעה העמים עובדי גלולים אשר סביבותיכם מהם לא תעשו באופן הזה ולא תכוונו בהריגתם לברר מהם ניה"ק כלל כי הם גדלה טומאתם מאוד כמבו' בזוה"ק אצל אליעזר כי הכנענים גדלה קליפתם מאד לכן אמה"כ עליהם לא תחיה כל נשמה. פי' לא תאמר להחיות ני"ק והנשמה של הקדושה המעורבת ביניהם למען החיות את הנשמה שלכם בשובם אל בני ישראל. וכ"נ לשון החיות כזה אצל יהושע וכלב חיו מן האנשים ההספי' ששב נשמת המרגלים אליהם וחיו מהם. אבל כאן נאמר להשמר מהם למען לא יחטיאו אתכם כמבואר לעיל והבן: