אָר֣וּר הָאִ֡ישׁ אֲשֶׁ֣ר יַעֲשֶׂה֩ פֶ֨סֶל וּמַסֵּכָ֜ה תּוֹעֲבַ֣ת יְהוָ֗ה מַעֲשֵׂ֛ה יְדֵ֥י חָרָ֖שׁ וְשָׂ֣ם בַּסָּ֑תֶר וְעָנ֧וּ כָל־הָעָ֛ם וְאָמְר֖וּ אָמֵֽן׃ (ס)
תוספתא (ליברמן)
כיצד אמרו ישראל ברכות וקללות, ששה שבטים עלו לראש הר גרזים, וששה שבטים עלו לראש הר עיבל. כהנים ולוים וארון עומדים למטה באמצע, הכהנים מקיפין את הארון, והלוים את הכהנים, וישראל מיכן ומיכן, שנאמ' וכל ישראל וזקניו, מה ת"ל חציו אל מול הר גרזים וחציו אל מול הר עיבל, מלמד שמחצה אל הר גרזים מרובה יותר משל הר עיבל, מפני שמקצת שבטו של לוי למטה. ר' ליעזר בן יעקב אומ' אין אתה יכול לומר לוי למטה, שכבר נאמ' לוי למעלה, ואין אתה יכול לומר לוי למעלה, שכבר נאמר לוי למטה, אמור מעתה זקני כהונה ולויה למטה, ושאר שבט למעלה. ר' אומ' הראויין לשרת עומדין למטה, ושאין ראויין לשרת עומדין למעלה. הפכו פניהם כלפי הר גרזים ופתחו בברכה, ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה תועבת ה' מעשה ידי חרש ולא שם בסתר, והיו אילו ואילו עונין ואומ' אמן. הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה, ארור האיש אשר יעשה פסל וגו', והיו אילו ואילו עונין אמן. הפכו כלפי הר גרזים פתחו בברכות, ברוך אשר יקים את דברי התורה. כלפי הר עיבל פתחו בקללו', ארור אשר לא יקים וגו'.