קישורים על דברים לא:א

וילך משה וידבר וגו' הנה לא מצינו לשון כזה בכל התורה. וגם בזוה"ק הקשה לאן הלך. אך הענין ע"פ שא' (שבת קנ"ב.) ע"פ כי הולך האדם אל בית עולמו מלמד שכל צדיק וצדיק נותנין לו מדור וכו'. והיינו שכל צדיק יש לו עולם בפ"ע (וכ"כ במ"ר פקודי פ' נ"ב עולם בעצמו) וזהו תכליתו בעוה"ז וכל ימי האדם בעוה"ז נקרא הולך. וזה ההבדל בין מלאך לאדם כמו שנא' ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה דמלאך נקרא עומד שעומד תמיד במדרגה אחת משא"כ האדם צריך להיות הולך במעלה תמיד ממדרגה למדרגה עד שמשלים עצמו ומגיע אל בית עולמו. וזה שא' וילך משה דמשה רבינו ע"ה הי' הולך תמיד במעלה ממדרגה למדרגה וההליכה אחרונה שנא' בפ' זו הי' עד שבא אל מדרגה זו שאמר לא אוכל עוד לצאת ולבא היינו דכל שלא יוכל עוד לצאת לנפול ממדרגתו עי"ז לא יוכל לבוא עוד למדרגה למעלה הימנו ג"כ. וכמו שנא' כי שבע יפול צדיק וקם היינו ע"ד שא' (מכות ז':) בירידה שהוא צורך עלי' והיינו שע"י הירידה ח"ו עי"ז מתגבר עוד בחילא יתיר. וזהו כי שבע יפול צדיק עי"ז וקם ואף אז הוא ג"כ נקרא הולך כיון שהוא צורך עלי'. אבל כל שלא יוכל לצאת עוד לא יוכל לבוא ג"כ וזה מדרגה האחרונה. וזה שאמר כאן וילך משה שכאן נכתב ההליכה האחרונה וכל הפרשיות מכאן עד סוף התורה שנאמרו הי' ביום זה ע"י ההליכה האחרונה. וכן צריך כל אדם להיות הולך תמיד כנ"ל:

וילך משה וידבר את כל הדברים האלה אל כל ישראל ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבא וה' אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה ה' אלהיך הוא עובר לפניך הוא ישמיד את הגוים האלה מלפניך וירשתם יהושע וכו' ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וכו' ואנכי הסתיר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה וכו' הדקדוקים רבו א' מה דכתיב וילך משה שלא נמצא בכל התורה כולה שהלך משה לישראל כשרצה לדבר עמם בצוות המקום אלא הם היו באים אצלו כנאמר ויבוא העם העם אל משה וכו' או ויקהל משה או ויקרא משה גם אינו מובן שאמר וילך משה וידבר שמשמע שבשעת הלוכו דבר וזה אינו מנהגו של עולם ב' שאמר בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא משמע שמחמת זקנה אינו יכול עוד לצא' ולבא ואח"כ אמר וה' אמר אלי לא תעבור וכו' ואם גזירת המקום ב"ה שלא יעבור את הירדן למה הזכיר שהוא אינו יכול לצאת ולבוא הלא אף אם היה בכוחו לעבור וה' לא צוה לא הי' עובר עוד קשה שאמר הכתוב ה' הוא עובר לפניך הי' לו לומר ה' הוא הולך לפניך כנאמר וה' הולך לפניהם גם קשה הלא כתיב במשה לא כהתה עינו ולא נס ליחו ומפני מה לא הי' בכוחו לצאת ולבוא גם צריך להבין דדרשינין בגמ' אסתר מן התורה מנין דכתיב ואנכי הסתר אסתיר וק' הלא ע"י אסתר נעשו ניסים גדולים לישראל וגברו רחמים וחסדים גדולים מן השמים על ישראל על ידה תהיה נרמזת בפסוק זה שאמרו חכמינו ז"ל עליו שכל התוכחות אינם קשים כ"כ כהסתרת פנים ונראה בזה דהנה צדיקי הדור נקראים כלי ה' שהם כלים שעל ידם יורד השפעות טובות על הכנ"י שהן מעלין המלכות עד המוחין והוא מקבלת שפע מהמוחין ומשפיעין על כנ"י ע"י צדיקי הדור שהם מעוררין רחמים וחסדים על כנ"י והנה יש אנשים שדורשין ומוכיחין את ישראל בדברי תוכחות ולא יפה הן עושין שמעוררין בדיבורם גבורות ח"ו על כנ"י ויוכל להגיע איזה צער ונזק ח"ו ע"י דיבורם וכשישראל הן בצער כביכול אף הוא בצער כדאיתא כשישראל הם בצער שכינה מה אמרת קלני מראשי כו' וכ"ש כשהציבור שרוים בצער כביכול הוא יתברך ג"כ בצער וכן כתיב עמו אנכי בצרה מפני שהם דבוקים בעצמותו ית"ש כדכתיב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו לכן הוא מרגיש בצערם ומחמת זאת אינו מסתכל בעוונותיהם של ישראל וזהו שאנו אומרים בר"ה לא הביט עון ביעקב ולא ראה עמל בישראל ועמל הוא לשון עיפות. ור"ל שאין הקב"ה מסתכל לא בעוונותיה' שלהם ולא בעצליתם שהם נרפים מעבודתו ית"ש ואמר הכתוב הטעם ה' אלהיו עמו ר"ל שיש בהם חלק אלקי ממעל ואם יסתכל חלילה על עוונות שלהם ויענשם ח"ו יהי' הוא ית"ש ג"כ עמהם בצער. ותרועת מלך בו. ר"ל אם יגיע להם ח"ו איזה שבר כביכול גם המלך בו לכן אין רצונו ית"ש שיתעוררו עכנ"י גבורות ח"ו רק לעורר רחמים וחסדים אליהם אך אם המוכיח הוא צדיק גדול כ"כ שהוא דבוק בא"ס ב"ה ואין לו אחיזה בזה העולם כלל צדיק כזה יוכל לדבר אליהם דברי תוכחת מוסר שמדבריו לא יגיע להם שום נזק מחמת שהוא דבוק בא"ס ב"ה ששם כולו רחמים ואין שם שום אחיזת החיצונים כלל ובזה העולם אין לו שום אחיזה כלל בלתי אפשר שיגיע מדבריו שום נזק ואדברה גם דבריו הקשים הן רחמים אבל אם עדיין אחוז בזה העולם חלילה וחלילה להוציא מפיו שום דבר קשה רק צריך תמיד לעורר רחמים וחסדים עכנ"י. וצדיק אשר יהי' דבוק בא"ס ב"ה ולא יהיה לו שום אחיזה בזה העולם אינו מצוי ומשה כשהי' מדבר דברי תוכחות אלו לבני ישראל הי' ביום שנסתלק מן העולם כמו שפירש"י בן מאה ועשרים שנה אנכי היום היום מלאו ימי ושנותי ולא הי' לו אז שום אחיזה בזה העולם והי' דבק בא"ס ב"ה כדאיתא בזוה"ק בהאי רצון איסתלק משה לכן הי' בכוחו לדבר דברי תוכחות אלה לבני ישראל שהי' בטוח שלא יגיע מדבריו שום נזק ואדרבה שגם בדברים אלה נרמזים רחמים גדולים וזהו שאמרו חז"ל שהפסוק הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וכו' הוא מאותן שאין להם הכרע. ר"ל כי בפרשה זו דיבר משה דברים שהם נראים דברים קשים ואמרו ז"ל שאין להם הכרע ר"ל שאין להכריע מלת וקם שיהיה דבוק עם העם שלמטה רק קאי אמה שלמעלה הנך שוכב עם אבותיך וקם שיקומו לתחית המתים. מפני כשדיבר אותן הדברים היה בעת הסתלקותו מן העולם ולא היה אחוז בזה העולם כלל והיה דבוק בא"ס ב"ה ששם כולו רחמים ואין שם שום אחיזת החיצונים כלל ומזה נבוא לביאור הפסוקים וילך משה פי' שהלך ונתפשט לגמרי מזה העולם ונאחז ברצון העליון וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל פי' מחמת שהלך אז מזה העולם ולא הי' לו עוד אח זה בזה העולם הי' מדבר אליהם את כל הדברים הנאמרים להלן שנראים דברי תוכחות מפני שהי' בטוח שלא יגיע להם שום היזק כלל וזהו ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום פירש קודם שדיבר דברי התוכחות הודע להם שאל ירע בעיניהם מה שמוכיח אותן בדברים כאלה שבטוח הוא שלא יזיק להם כלל וכלל דברי תוכחותיו. וזהו בן מאה ועשרים שנה אנכי היום ואין לי עוד אחיזה בזה העולם וכמו שדרשו ז"ל היום מלאו ימי ושנותי. לא אוכל עוד לצאת ולבא פי' שהצדיק כל ימי חיים חיותו צריך להיות בבחינה רצוא ושוב ר"ל שיהי' דבוק בבורא ב"ה בהתפשטות הגשמיות לגמרי. ושיוכל ג"כ לירד מדביקותו לזה העולם לצורך ישראל כדי לקשרם לשרשם. וכמו שבארנו ע"פ אשר יוציאם ואשר יביאם וכל זמן שיש לו אחיזה בזה העולם אינו יכול לדבר קשות ואמר להם משה. לא אוכל עוד לצאת ולבוא. ר"ל שאינו יכול לירד עוד מדביקותו לזה העולם מחמת שהגיע זמן הסתלקיתו ובזה הודיע להם שאל יפחידו מדבריו. ואמר להם עוד. ה' הוא עובר לפניך ר"ל אע' פי שאני אומר לפניכם דברים שנראים קשים כגידין הקב"ה ייטיב עמכם ויעבור על פשעכם וזהו ה' הוא עובר לפניך פי' שהוא מעביר על פשעיך מחמת חלק אלקי ממעל שיש בך כנ"ל. ובתוך דברי התוכחות רמז להם גם כן שהבטיח להם הקב"ה שלא יסתכל ולא יביט בעונם משום בכל צרתם לו צר וזה. ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה פירש שאנכי הסתר אסתיר פני מלהביט ברעתם אשר עשו ולכן נרמז בתיבת אסתיר. אסתר שעל ידה נתגלה הרחמים על ישראל מפני שכאן נרמז רחמים גדולים שהקדוש ברוך הוא אינו מסתכל בעוונותיהם של ישראל.

וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל במד"ת פ' זו זה שאמר הכ' הלא כתבתי לך שלישים במעצות ודעת מעצות עולה תר"ו ושבע מצות ב"נ תרי"ג. להבין שייכות פסוק זה והרמז לכאן. אך לכאורה תיבות הדברים האלה דקאי על מה שנא' אח"כ מיותר דהול"ל וילך משה וידבר אליהם או ויאמר אליהם וזה הוקשה להמדרש. לכן מפרש וידבר את הדברים האלה על תרי"ג מצות שבתושב"כ עם התושבע"פ הכלול בו שזה מסר משרע"ה ליהושע ויהושע חילק לכל שבט ולכל משפחה התושבע"פ ששייכים לכל אחד לשורש נשמתו. וע"ז א' (נדרים כ"ב:) אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא ה' חומשי תורה וס' יהושע בלבד שערכה של ארץ ישראל הוא. והיינו שאף שבחי' תושבע"פ הוא לתקן הרוב כעס כמו שנא' כי ברוב חכמה רוב כעס (כמו שנת' כ"פ) אבל זה הי' נצרך אף בלא הרוב כעס שיהי' כל אחד מישראל משיג חלקו בתושבע"פ מתוך תושב"כ. וזה מסר משה רבינו אז לכל ישראל. וזה שנא' וידבר את הדברים האלה וידבר הוא לשון עזה לשון של תורה (מכות י"א.) את הדברים האלה פי' שיהי' מפורש לעין התושבע"פ שכלול בו. וזה לשון ויאמר דכתיב אח"כ אמירה בחשאי (זח"א רל"ד ב') כד"א ואמרת בלבבך. וזה שא' במדרש זה שאמר הכ' הלא כתבתי לך שלישים במעצות ודעת ורש"י פי' שלישים תורה נביאים וכתובים אבל ע"ז לא יתכן רמז מעצות רק על מצות. אך דעת פירש"י (פ' תשא) זה רוח הקודש והרמב"ן ז"ל (ב"ב דף י"ב) כתב דתושבע"פ בא ע"י רוח הקודש וע"ז אמרו חכם עדיף מנביא. וזה שמרמז נביאים היינו ספר יהושע שערכה של א"י הוא היינו שורש תושבע"פ שהוא חכמה וכמו"ש (קידושין מ"ט.) עשרה קבין חכמה ירדה לעולם תשעה נטלה א"י וכתיב כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. ובמדרש (בר"ר פ' ט"ז) וזהב הארץ ההוא טוב מלמד שאין תורה כתורת א"י ואין חכמה כחכמת א"י. וכתובים בו משלי שכתב שלמה המלך ע"ה שלו נגלה כל החכמה תתאה. וזה שנא' הלא כתבתי לך שלישים במעצות שמרמז לתרי"ג מצות ודעת לבחי' תושבע"פ כאמור. וכתיב הלא כתבתי לך אף דדברים שבע"פ אי אתה רשאי לאומרן בכתב (כמ"ש גיטין ס':) נראה מזה ג"כ שהמכוון על תושבע"פ שכלול בתושב"כ וזה בכלל מעצות שמרמז תרי"ג מצות שהוא תושב"כ. וכן כאן את הדברים האלה היינו תושבע"פ המרומז ונכלל בתושב"כ כמו שקבל משה רבינו. ובגמ' (מגילה ז'.) הלא כתבתי לך שלישים שלישים ולא רביעים וכו' שם דרשו לפסוק זה על מחיית עמלק ומה שייכות לפי"ז לרמז מעצות שמרמז לתרי"ג מצות. אך מתחלה כתב שם במשלי הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי דברי חכמים היינו בחי' תושבע"פ וזה לדעת"י דייקא שהוא דעת כנ"ל. כי נעים כי תשמרם בבטנך נעים ג"כ מרמז לתושבע"פ ע"ד שנא' ובחדרים ימלאו כל הון יקר ונעים. יקר מרמז ג"כ על תושבע"פ כמו שנדרש (מ"ר חקת) כל יקר ראתה עינו זה רע"ק וחבריו (ונת' במ"א) כי תשמרם בבטנך שע"י תושבע"פ יוכלו לתקן פגם וקלקול הנחש שהי' שורשו וראשיתו בתאות אכילה. וזה שנא' יכונו יחדו על שפתיך שפתי"ך דייקא. ואח"כ כתיב הלא כתבתי לך שלישים במעצות ודעת דקאי על תושבע"פ כמו שאמרנו. ולתקן שורש הפגם של הנחש הוא רק ע"י מחיית עמלק שהוא ראשית דקליפה ואז יבוער הרע מכל וכל. וע"ז אמרו דכתיב הלא כתבתי לך שלישים היינו בתורה נביאים וכתובים לפי מה שמצאו מקרא ודרשו דחשבו הב' פעמים מחיית עמלק שבתורה לאחד. ושבת הזמן לתקן שורש הפגם שהוא זמן תורה (ונת' כ"פ) וכן ת"ח דמשתדלי באורייתא אינון שבתות (זח"ג כ"ט ב') יכולים לתקן שורש הפגם שבאכילה ע"י ד"ת: