קישורים על דברים לא:ט

ויכתב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי הנושאים את ארון ברית ה' וכו' ויצו משה אותם לאמר מקץ שבע שנים במועד וכו' בחג הסוכות וכו' תקרא את התורה הזאת וכו' הקהל את העם וכו'. המשך הכתובים אלו צריכים הבנה א' מה ההכרח באמרו בני לוי הלא ידענו שהכהנים בני לוי. גם הנושאים את ארון הוא מיותר לפי ההשקפה ראשונה. ומדוע נתנם אל הכהנים לבדם ולא לכל ישראל עוד קשה הלא מצות הקהל היא מכלל התורה והמצות. ולמה כתיב ויתנה אל הכהנים ואח"כ ויצו משה וכו' הלא אם כלה לכתוב את כל התורה אין ספק שגם פרשת הקהל לא תגרע מכל התורה וכבר כתובה בתורה והי' מן הצורך לכתוב תחילה פרשת הקהל ואח"כ ויכתוב משה וכו' גם אמרו תקרא את התורה וכו' הקהל את העם וכו' הלא טרם יקרא מן הצורך להקהל את העם למען ישמעו את הקריאה. אמנם יש לומר בזה כי הנה עוד יש להבין מדוע נגבל הזמן בשנת השמיטה ובחג הסוכות דווקא לא בשארי שנים ובשארי מועדים. והענין הוא על פי מאמר חז"ל לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן וביאר הדבר הוא ממה שאמרו ז"ל על פסוק לא בשמים היא ולא מעבר לים היא וכו' שאינה מצוי עם אותם שהלכו בימים ובדרך רחוקה והטעם כי האדם אשר נטה שכמו לטרדת הזמן ולבקש מזונו אין ביכולתו להגות בתורה ולהשתעשע בפנינים ולהבין דרכה לאשר לבבו פונה לקניני העולם ולא תמצא תורה כ"א באנשים אשר השליכו אחרי גיוום כל מקרי העולם ולא יחתרו לבקש קניני העולם רק לקיום גופם ולא יותר והם מתבודדים לבקש את ה' וטובו וזה ינעם לנפשם ויערב ללבם לאנשים ההם ניתנה תורה. וזהו כוונתם שאמרו לא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן שכוונתם הוא שאוכלי המן לא הטרידו נפשם בבקשת הזמן כי לקטו עומר לגלגלת והי' די להם למחיתם לכל היום ההוא ולאנשים כערכם שאינם מטרידים עצמם בטרדת הזמן להם נתנה תורה למורשה וישנם אנשים אשר מקנאים את צדיקי הדור בראותם כי ילכו לאורם לשמוע מפיהם דברי אלהים חיים והאנשים ההם יחשבו לדמות לערך הצדיקים בתורתם ולא יבינו כי רחוקים הם מדרך הצדיקים אשר לא הטרידו שכלם מעולם בהבלי הזמן ופגעיו אכן כל אות נפשם להשיג דרכי ה ולחזות בנועם אורו ובאהבתו ישגה תמיד. וקדמונינו ז"ל ראו כי אזלת יד ורוב הציבור המה טרודים למצוא טרף לביתם וכל ימי השבוע אינן יכולים לקבוע עיתים לתורה ותיקנו שיתאספו הציבור בכל השבת והחכם דורש לפניהם ומורה לפניהם הדרך אשר ילכו בה וכן היו עושין מדי שבת בשבת כדאיתא בגמרא ועי"ז האנשים המשכילים שמו לנפשם לזכור את בוראם במשך ימי החול לבל יתמשכו אחר טרדת הזמן ושלא לשכוח ח"ו את ה' אלהינו אכן עדיין לא מצאו די ספוקם לכל כללות בני עמינו כי להיותם יגיעים כל ימי השבוע המה עיפים ביום המנוחה ואינן יכולים להעיין שכלם בדרכי ה' לזאת נתנו לישראל ימים טובים ומועדים טובים המזפירים את ה' לעמו ישראל למען יזכרו לעשות את כל מצותיו ולדבקה בו ויש להם פנאי שבעה ימים לעסוק בתורה אפם כי היותר נאות לזה מכל המועדים הוא חג הסוכות כי בפסח עדיין לא הונחו מאדם כל טרדת לבו מפני היותו טרוד בעסקיו קודם פסח. אמנם בחג הסוכות כבר עברו עליו זמני התשובה כי מר"ח אלול ואילך הוא עת התעוררות התשובה לכל איש ישראלי. ואח"כ ממשמשין ובאין ימי הדין אשר ירעדו ויפחדו אז מאימת הדין ואח"כ הם עשרת ימי התשובה ויום הכיפורים אשר כללות בני עמינו ילהב לבבם אז לעבודת בוראינו. וגם הימים שבין יוה"כפ לסוכות המה עוסקים במצות סוכה וארבעה המינים ותיקונם וע"כ כבר נחו ושקטו מהבלי הזמן ומאורעיו ויש להם בחג הזה הרבה מצות והרבה קדושות ואז הם נכונים להעמיק שכלם בתורת אלהינו למצוא הדרך אשר ילכו בה ויותר מובחר מכל הזמנים הי' להם לישראל בחג הסוכות של מוצאי שביעית שבכל השנים הי' להם לחרוש ולזרוע ולקצר קציריהם בזמן שהיו שרוין על אדמתם והיו קצת טרודים מקצירת תבואתם ובצירת כרמיהם אכן בשנה השביעית נחו שקטו מכל עבודתם בשדה. ואחר עבור עליהם כל הימים הקדושים אשר קודם סוכות אין ספק כי הם נכונים להקדש ולהטהר ולשמוע את דברי התורה ולטעום נעימות מטעמים וזהו כוונת הכתוב ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים כו' ואל כל זקני ישראל וכו' ולא לכל ישראל מטעם שהזכרנו כי לא מצא לבבם נכון לקבלה ולהתענג בתענוגים לאשר הם טרודים במאורעות הזמן. ולזה לא ניתנה כי אם לכהנים בני לוי משרתי השם השומרים משמרתם וזהו הנושאים את ארון ברית ה' הכוונה כי אור שכינתו חופף עליהם מגודל קדושתם ופרישתם מהבלי העולם וגם אל כל זקני ישראל המתבודדים עצמם כל ימיהם לבקש את ה' להם נתנה וזהו שאמר ויתנה אל הכהנים וכו' אין הכוונה אל התורה אשר כתב שנתן להם גוילים ויריעותיהם כי הלא עדיין לא נגמרה ובסוף הסדרה מצינו שצוה להם לקחת התורה ולשימה בארון וכאן הכוונה על לימוד רזין התורה לא נתנם רק לכהנים וחשש משה פן יחר לישראל דבר זה ע"כ אמר להם כי בשנת השמיטה בחג הסוכות תקרא וכו' שאז תוכלו להבין כולכם מעמקי סודותי' אחרי אשר תרגיעו מטרדת הזמן ואז הקהל את העם וכו' שכולם תהיו ראוים להבינה וזהו למען ישמעו וכו' ליראה וכו' שאז יבינו ה' ואז יערב לנפשם בקריאתה יותר מכל הזמנים והבן.

ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהני' בני לוי וכו' ויצו אותם משה מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל כו' הקהל את העם. יש לרמז בפ' זו גודל מעלת דבוק חכמים להסתופף בצל הצדיקי'. ואל יאמר האדם טוב לי לשבת בביתי השקט ושאנן ולבקר בהיכלי בלימוד ספרי מוסר אשר בם אמצא דרך לעבודתו ית"ש ומהלי הטורח הזה לכתת רגליו לבטל מלימודי. לא זה הדרך ישכון אור. כי מעת שזכינו לאור הבעש"ט זי"ע הוא הורה לנו דרך האמת וגלה הסוד במעלת דיבוק אל הצדיקים לאורו נסע ונלך לשמוע ולקבל מהם העצות לעבודת הש"י ולקבל עול מלכות שמים. כאשר אמר אדומ"ו הרב הקדוש מוה' אלימלך ז"ל על איש אחד אשר חשב בלבו לעשות כן למנוע דרכו מנתיבות היושר כידוע. אמר עליו הכ' אם יסתר איש במסתרים ואנכי לא אראנו כמ"ש בס' מאור ושמש ע"ש. וזה הדבר מרומז בפ' הקהל שקרא המלך ספר משנה תורה אף שהחומש מצוי הוא ביד כל איש ואיש והי' יכול לקרות בעצמו. אעפ"כ עשה הפעולה בלבב כל איש מבנ"י כמ"ש למען ישמעו ולמדו ליראה את ה' וכו'. אך גם זאת מורה לנו התורה דרך סלולה להצדיקים הדורשים תורה ברבים לכל הנלווים אליהם איך ישמרו להוציא מפיהם דברי תורה כהוגן שיהיו דברים היוצאים מן הלב כמ"ש במשרע"ה וישמע את הקול מדבר אליו וכו'. פי' ע"י שהי' שומע מקוד' הקול הנדבר אליו. ואח"כ הי' מדבר אל בנ"י. וז"ש בגמ' אצל ר' אלעזר בן דורדיא שאמר הרים וגבעות בקשו עלי רחמים והשיבו לו עד שאנו מבקשי' עליך נבקש על עצמינו רחמים על זה בכה רבי. וזה הענין דרך הצדיקים רבים מחלים פניהם להתפלל עבורם והמה טרודים לבקש על עצמם ומשגיחי' על דרכיהם. וכן בדרך לימוד התורה צריך ג"כ להיות מקודם משגיח על עצמו ואח"כ יורה לאחרים כמ"ש ואהבת לרעך כמוך. אם אתה במדריגה זו בדבר שאתה מוציא מפיך. אזי דבריך יעשו פרי להיות לרעך כמוך. וז"ש זה כלל גדול בתורה. והבן. לכן מצינו גבי שמעון העמסוני שדרש כל האתין שבתורה כיון שהגיע לאת ד' אלקיך תירא פירש. כי כל אחד מישראל יש לו אות בתורה כמ"ש כי לא דבר ריק הוא מכם. פי' כל התורה הוא מכם כי ששים רבוא אותיות שבתורה הם נגד ששים רבוא נשמות בנ"י. וז"ש תורת ד' תמימה משיבת נפש. משיבת לשון תשובה כי התורה מסייעת לבנ"י לשוב בתשובה נכונה כי בלתי זאת חסירההאות מאיש ישראל הזה הפוגם בתורה כנ"ל והתורה צריכה להיות תמימה לכן היא משיבת נפש החוטא בתשובה להיות לו לעזר. וז"ש שדרש ר"ש כל האתין בתורה פי' האותיות שבתורה תיקון כולם ע"י הנשמות התלוים בה. וכיון שהגיע לאת ד' אלקיך תירא פירש. פי' כיון שבא למדת היראה הגדולה הי' מתירא מעצמו כמ"ש קשוט עצמך ואמר בלבו כי אין שייך ללמוד לאחר. עד שבא ר"ע ולימד את ד' אלקיך תירא לרבות ת"ח. פי' כי ר"ע בא לעולם עד"ז כדי ללמד תורה ברבים כמ"ש גבי אילן הנטוע לרבים כי שורש נשמתו הוא כמו אילן וכל ישראל הם הענפים כי הוא הי' חלק נשמתו של משרע"ה. וז"ש עד שבא ר"ע ולימד. פי' שבא לעולם ללמד לרבים וכו' את לרבות ת"ח. כדי שיתרבו בעולם ת"ח. ובזה פרשנו המשנה במס' ר"ה מעשה שבאו יותר מארבעים זוג ועכבן ר"ע שלח לו ר"ג אם אתה מעכב הרבים אתה מכשילן לעתיד לבא. כיון שכל ביאתו לעולם הוא ללמד תורה לרבים. ואם אתה מעכב את הרבים ולא תעשה העובדא שלך אתה מכשילן לע"ל שלא יהי' להם תיקון. לכן מצינו שהי' ר"ע מוסר נפשו בזה להיות מקהיל קהלות ברבים אשר זה איננו מן הדין למסור נפשו בזה. רק מפני שהי' יודע כי זה כל ביאתו לעולם רק עבור זה ואם לא יעשה כן יהי' מוכרח להסתלק מן העולם וא"כ טוב לו יותר עכ"פ לעשות המצוה במס"נ ויסתלק עי"ז. ולזה אמר כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה כו'. ולכאורה יש לתמוה מפני מה לא גלה דבר זה לפני התלמידים אשר היו לפניו ך"ד אלף. ולא גלה דבר זה אשר הוא הולך במחשבה זו במס"נ כזה. אך גם בזה נוכל להבין דעת קדושים אשר שומרים לפה מחסום מלהוציא דבר עד אשר יהי' נכון הדבר לעשותו לכן כל זמן שהי' ר"ע בחיים חיותו לא נתן אמונה אומן בעצמו אם כן הוא כדבריו לעמוד במס"נ כמ"ש אל תאמין בעצמך כו'. לכן לא הי' יכול להוציא בשפתיו דבר זה לזולתו עד אשר בא באמת לנסיון כזה בפועל ממש אז גלה מצפוני לבבו כי כל ימיו הי' מצטער על פסוק זה כי הי' מוכן לדבר זה תמיד. וכן הוא דרך הצדיקים אשר גם בדברי תורה שומרים את פיהם מלדבר מה שהוא אצלם בכח עד אשר יהי' בפועל ובנסיון. וז"ש בפרקי אבות פעמים רבות הם אמרו שלשה דברים. וכי רק שלשה דברים אמרו הלא כל התורה מפיהם אנו חיים. אך בדברי מוסר שמרו לבלתי לדבר בפיהם רק מה שהי' נכון בלבבם לעשות' ופיהם ולבם שוה זאת הוציאו מפיה' לומר לזולתם. וז"פ הפ' הנ"ל ויכתוב משה וכו' ויתנה אל הכהנים בני לוי. הצדיקים נקראים בני לוי שהם דבוקים ביוצרם. הנושאים את ארון הברית. פי' שמנשאים את הנשמות מבנ"י וכתיב אח"כ בבוא כל ישראל לראות כו'. פי' שישקול הצדיק בדעתו כאלו עומד לפני ד' ולפני כל ישראל הם האבות הקדושים שיעמדו בתחיית המתים ב"ב אם יהי' ביכולתו אז לפתוח פיו כנגדם באותו בחי' שהוא עתה אז יכול לדבר גם עתה דברי תורה ברבים להורות לעם דרך הישרה: