וְהַנּוֹתֶ֣רֶת מִמֶּ֔נָּה יֹאכְל֖וּ אַהֲרֹ֣ן וּבָנָ֑יו מַצּ֤וֹת תֵּֽאָכֵל֙ בְּמָק֣וֹם קָדֹ֔שׁ בַּחֲצַ֥ר אֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד יֹאכְלֽוּהָ׃
תפארת שלמה
מצות תאכל במקום קדוש בחצר אוהל מועד יאכלוה. כבר מבואר בפני' לרמז שיכין א"ע קודם פסח לקדש ולטהר א"ע להיות כלי מוכשר שיבא לתוכו המצה במקום קדוש ואז בחצר אוהל מועד יאכלוה. שיהי' המקום שהוא עתה פה כמו חצר אוהל מועד. וז"ש בתרגום יונתן בפ' יתרו בפ' ואשא אתכם על כנפי נשרים. כי בשעת עשיית הקרבן פסח במצרים הי' העמוד ענן נושא אותם אל הר הבית לעשות שם הקרבן פסח ואח"כ הי' מחזירם למצרים ומשם יצאו למחרת הפסח. כמו כן עתה באכילת מצה בכוונה נכונה בקדושה ובטהרה נתקפל בחי' ארץ ישראל תחתיו ומקומו קדוש בבחי' חצר אוהל מועד. בזה יש לישב הפסוק בפ' בא דכתיב והי' כי יביאך אל הארץ כו' ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה דמשמע כי כל המצות הנוהגות בפסח הם דוקא בביאת הארץ. וזה תמוה הלא המה מצות התלוים בגוף וגם במדבר נצטוו על קרבן פסח. וגם עתה בגלות נוהג חיוב אכילת מצה. אך לפי הנ"ל ניחא. כי גם עתה יכול לבא לאותו בחי' ארץ ישראל במקום שהוא עומד עתה אם הוא אוכל בקדושה בהכנה הראוי'. וז"ש בעל הגדה בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים. כי ענין יצי"מ הוא כשאדם יוצא ממאסר היצר ונכנס להקדושה להיות דבוק בהבורא ב"ה אשר הוא מלא כל הארץ כבודו לכן ממילא גם המקום הזה הוא כמקום הקדוש. וז"ש ובמורא גדול זה גילוי שכינה. כאשר כבר בארנו מגודל קדושת לילה זאת אשר הש"י כביכול מתדבק עם כאו"א מבנ"י כמ"ש כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים. כי בכל חצות לילה הש"י נכנס בג"ע להשתעשע שם עם הצדיקים כמ"ש בזוהר הקדוש בפ' והמלך שב מגינת הביתן אך בלילה זאת אינו נכנס לג"ע רק בתוך בנ"י העושים רצונו במצות הנהוגים בלילה זאת באכילת מצה וסיפור יציאת מצרים. וזהו שאמר ובמורא גדול זה גילוי שכינה: