וַיֹּ֨אכְל֜וּ מֵעֲב֥וּר הָאָ֛רֶץ מִמָּֽחֳרַ֥ת הַפֶּ֖סַח מַצּ֣וֹת וְקָל֑וּי בְּעֶ֖צֶם הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
מאור ושמש
עוד על פסוק הנ"ל ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלוי גו' וישבות המן ממחרת באכלם מעבור הארץ ולא היה עוד לבני ישראל מן ויאכלו מתבואת הארץ יש לדקדק על כפל הלשון שהרי כבר אמר ויאכלו מעבור הארץ וכו' למה חזר ושינה ויאכלו מתבואת הארץ גם מה לשון מעבור הארץ הי' לו לומר מתבואת הארץ כדלקמן ויראה לומר כי הנה ידוע שהמצה מרמזת על היצ"ט וחמץ על היצה"ר והענין הוא שהמצה היא בלא טעם שאינו רק מקמח ומים ומצותה רומזת להורות לאדם לבל ירדוף אחר המותרות ומטעמים רק יגביר השכל על החומר ולא יאכל כי אם לשובע נפשו לא להשביע תאוותו ולכן מצות אפיקומן לאכלו על השובע לרמוז שכמו שהאפיקומן אינו נאכל לתאווה וחמדה רק לקיום המצוה כמו כן תהי' אכילתו של כל השנה בלי תאווה מתאוות החומריות וזהו שאמרו חז"ל בההגדה שלא הספיק בציקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם ממ"ה הקב"ה וגאלם שרומז שכל כך זיככו את עצמן ולא היתה באכילתם שום תערובת שאור שבעיסם שהוא היצה"ר עד שהגיעו להתפשטות הגשמיות והתגלות אלהותו ית"ש וזהו שלא הספיק בציקם להחמיץ דהיינו שלא היתה במחשבתם שום חימוץ ותאווה משאור שבעיסה שהוא היצר הרע עד שנגלה עליהם כו' שרומז שנזדככו כ"כ עד שזכו ע"י הזדככות החומריות שיתגלה עליהם אלהותו ית"ש והנה אמרו חז"ל על פסוק ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה וכו' שהעוגות שהוציאו ישראל ממצרים היו טעמו בהם טעם מן ור"ל כי הנה ידוע שהמן הי' מאכל רוחני' מאד כמו שאמרו חז"ל על פסוק לחם אבירים אכל איש וכו' לחם שמלאכי השרת אוכלים אותו שרומז בזה על גודל רוחניות המן ולכן נתעכבו אבותינו זמן ארוך במדבר ולא אכלו בלתי המן בכדי לזכך עצמן ולהעביר חומריותם מכל וכל כדי שירגילו נפשם לאכול בקדושה ובטהרה שגם בבואם אל ארץ נושבת ויאכלו מלחם הארץ שיאכלוהו ג"כ בהזדככות. וגם בצאתם ממצרים זיככו עצמן כ"כ עד שאכילת העוגות היתה בקדושה ובהזדככות דוגמת אכילת המן וזהו שהיו טועמי' בהם טעם מן והנה בבואם לא"י הי' הדור ההוא מאותם שכתוב בהם חיים כולכם היום וכתיב ויעבדו את ה' כל ימי יהושע ואכלו מתבואות הארץ ג"כ בהזדככות ובלי תאוות החומריות והעבירו מעצמם כל הארציות והגשמיות וזהו ויאכלו מעבו"ר האר"ץ לשון מעביר ראשון ראשון שהעבירו כל הארציות והגשמיות מאכילתם ולכן וישבות המן ממחרת באכלם מעבו"ר האר"ץ פי' שמפני שאכילתם הי' בהזדככות ובהעברת הגשמיות לא היו צריכים עוד לזכך עצמן ע"י המן ולכן נשבת המן וזהו ויאכלו מתבואת הארץ שאכלוהו בקדושה ובהזדככות בבחי' המן. ויריחו סוגרת ומסוגרת מפני בני ישראל כו' ר"ל כי יריחו מרמז על השכינה הקדושה שנקראת ירח סוגרת ומסוגרת פי' שהיתה חותם בתוך חותם שהוא ג' מילואין של שם אהי' כדאיתא בכוונת להו"ר מפני בני ישראל אין יוצא ואין בא פי' מפני הזדככות וקדושות בני ישראל לא הי' יוצא השפעה לחיצונים ואין בא שלא הי' באפשרי לחיצונים לבא ולהיות להם שום אחיזה בקדושה.