לָכֵ֗ן נְאֻ֤ם הָֽאָדוֹן֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֲבִ֖יר יִשְׂרָאֵ֑ל ה֚וֹי אֶנָּחֵ֣ם מִצָּרַ֔י וְאִנָּקְמָ֖ה מֵאוֹיְבָֽי׃
פרי צדיק
בהפטרה לפ' זו הוי אנחם מצרי ואנקמה מאויבי וגו' ואצרוף כבר סגיך ואסירה כל בדיליך ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה. בפסיקתא דר"כ (הנדפס מחדש) דרש מצרי שתים ומאויבי שתים והאברבנאל הביא בשם הפסיקתא מצרי שתים בבל ופרס ומאויבי שתים יון ורומי. ואח"כ אמר ואשיבה שופטיך כבראשונה זה משה ואהרן ויועציך כבתחלה זה דוד ושלמה. והנה פי' מצרי מה שהאומות מצירים ומעיקים לנקודת ישראל כמ"ש (וי"ר פ' י"ג) כל האומות נקראו ע"ש מצרים על שם שמצירין לישראל שבמצרים העיקו והצירו ביותר שהקליפה הקיפה את ישראל והיו שם כעובר במעי אמו. רק גלות מצרים הי' הכנה למתן תורה שע"ז היו היסורים שיזכו לתורה על ידם כמ"ש (ברכות ה'.) ואז כשבא זמן התגלות התורה בעולם הי' מקודם חכמת מצרים שהי' החכמה שם בגלות והוציאו משם הקדושה והחיים שזה המכוון במה שנא' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול וזכו למ"ת (וכמו שנת' כ"פ). וכן בגלות בבל שם התחיל עיקר ושורש בחי' תושבע"פ שגלו לשם החרש והמסגיר כמ"ש (תנחומא פ' נח) שעליהם נאמר העם ההולכים בחושך ראו אור גדול וכו' וכן (סנהדרין כ"ד) במחשכים הושיבני זה תלמודה של בבל. וראו אור גדול היינו האור הראשון. וכן א' (סוכה כ'.) עלה עזרא מבבל ויסדה וכו'. וכן בגלות פרס שם היו אנשי כנסה"ג שאמרו עשו סייג לתורה והעמידו תלמידים הרבה וכל הסייגים והגזירות מאנשי כנסה"ג ואי' (עירובין כ"א:) הרבה גזירות גזרתי על עצמי יותר משגזרת עלי. ושם הי' הגזירה להשמיד ולהרוג ולאבד ולא להעביר על דת. ואי' (שבת פ"ח.) אעפ"כ הדר קבלוה בימי אחשורוש והמכוון הוא על תושבע"פ שע"ז הי' הכפיית הר כגיגית כמ"ש (במד' תנחומא נח שם) שתושב"כ קבלו ואמרו נעשה ונשמע. ואי' (מ"ר שה"ש ד' ג') בחורבנה העמידה לי צדיקים דניאל וחבורתו מרדכי וחבורתו עזרא וחבורתו וכו' הוי צדיקים העמדת לי בחורבנה יותר מצדיקים שהעמדת לי בבנינה. וזה המכוון בפסיקתא הנ"ל הוי אנחם מצרי זה בבל ופרס שבהם הי' תיכף הנחמה שהי' הכנה לתושבע"פ וע"י הגלות זכו לתושבע"פ. ואנקמה מאויבי זה יון ורומי שביון התחיל עיקר התפשטות פלפול תושבע"פ ע"י שמעון הצדיק שהי' משיירי כנסה"ג ואז בזמנו היה אלכסנדרוס מוקדון והתחיל אז חכמת יונית. שבבבל הי' עדיין נביאים וכמו במצרים שהי' אז הזמן להתגלות תושב"כ הי' לעומת זה בקליפה חכמת מצרים שהי' עיקרם כישוף וכדומה שאינו עפ"י שכל רק מכוחות הטומאה. וכן בבבל שהי' באנשי כנסה"ג עוד נביאים אחרונים הי' לעומת זה עוד חרטומים ואשפים ופותרי חלומות שלא ע"פ שכל רק בכוחות הטומאה. ואח"כ כשהתחיל עיקר התפשטות תושבע"פ משכל החכמים שהופיע עליהם אז התחיל לעומת זה חכמת יונית שהי' ג"כ ע"פ שכל שלהם. והם רצו להכניס מינות וחכמת שלהם ח"ו בישראל. ובחכמת יונית הי' בו ג"כ ניצוץ מועט מהטוב שמזה הוציאו מהם הרמב"ם וכדומה מחכמי ישראל. אך עיקר חכמתם הי' מינות ורצו להכניס זאת בישראל ח"ו. וכן גזרו מלכות יון גזירות שמד להעביר על דת וכן בגלות אדום היו ג"כ שמדות הרבה וזה הפי' אויבי שתים שהם נקראו אויבי ה' שרצו עיקר להחטיא את ישראל ומהם אומר השי"ת ואנקמה מאויבי: