ה֛וֹי הַמַּעֲמִיקִ֥ים מֵֽיהוָ֖ה לַסְתִּ֣ר עֵצָ֑ה וְהָיָ֤ה בְמַחְשָׁךְ֙ מַֽעֲשֵׂיהֶ֔ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ מִ֥י רֹאֵ֖נוּ וּמִ֥י יוֹדְעֵֽנוּ׃
תוספתא (ליברמן)
שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכיי וכי מה ראת תורה להחמיר בגנב יותר מבגזלן, אמ' להן גזלן השוה עבד לקוניו, וגנב חלק כבוד לעבד יתר על כבוד קוניו, כביכול עשה גנב עין העליונה כולה אינה רואה ואת האזן שאינה שומעת שנ' הוי המעמיקים מה' וגו' ויאמרו לא יראה יה וגו'. כי אמרו אין רואה אותנו עזב ה' את הארץ. ר' מאיר אומר משלו משל משם רבן גמליאל למה הדבר דומה לשנים שעשו משתה בעיר אחת, אחד קרא את בני העיר ואת המלך לא קרא, ואחד לא קרא לא את המלך ולא את בני העיר, אי זה מהן עונשו מרובה, זה שקרא את בני העיר ואת המלך לא קרא עונשו מרובה יתר מן השיני. אמ' ר' יהודה מפני מה אמרו טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה, מפני שנשתרש בחטא.