כִּ֤י כָאָ֙רֶץ֙ תּוֹצִ֣יא צִמְחָ֔הּ וּכְגַנָּ֖ה זֵרוּעֶ֣יהָ תַצְמִ֑יחַ כֵּ֣ן ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה יַצְמִ֤יחַ צְדָקָה֙ וּתְהִלָּ֔ה נֶ֖גֶד כָּל־הַגּוֹיִֽם׃
תפארת שלמה
ולבאר עוד לשון הכתוב שאמר כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועי' תצמיח. ובמשנה אמר ר"ע זרעה לא נאמר אלא זרועיה. הרמז בזה הוא ע"ד לא היו עוד נשמות חדשות כ"א מבחי' ספיחיסכנ"ל המבואר בזוה"ק ובהאריז"ל שמיום שחרב הבהמ"ק שבלילה נשמות של הצדיקים מעלים מ"נ והם פועלים היחוד בעצמם בסוד אור זרוע לצדיק והמלכות מחדשת אותם בבקר בסוד "חדשים "לבקרים "רבה אמונתך ר"ת רח"ל כידוע לי"ח. וז"פ חדשים לבקרים מה שמתחדש הנשמות בכל בקר כי מחדש בכל יום תמיד מע"ב הוא שעי"כ רבה אמונתך נתרבה האמונה בעולם ע"י העיבור של נשמות הצדיקים שנתחדש בעולם כיל"ח. והנה זהו הפי' וכגנה זרועיה תצמיח ואמר ר"ע זרעה לא נאמר אלא זרועיה. שאלו נאמר זרעה הי' משמע זרעה שבא לה מעצמה. אבל נאמר זרועיה פי' הם הנשמות האלו הם בעצמם זרועיה להזריע בה בבחי' אור זרוע לצדיק כנ"ל ואח"כ היא מתחדשת אותם בבקר כנ"ל. וזהו אשה כי תזריע בבחי' המל' כי תזריע בגלות אינה זרעה אלא זרועיה מבחי' צדיק וילדה זכר הוא בחי' הצדיק המשפיע בה תדיר כנ"ל. והבן: