גַּ֤ם אֱוִ֣יל מַ֭חֲרִישׁ חָכָ֣ם יֵחָשֵׁ֑ב אֹטֵ֖ם שְׂפָתָ֣יו נָבֽוֹן׃
תוספתא (ליברמן)
אמ' להן ואמרו לו, אוכלין מן הראשון. לא אמ' להן ולא אמרו לו, אינן אחראין זה לזה. מיכן יפה שתיקה לחכמים וקל וחומר לטפשים, וכן הוא או' גם אויל מחריש חכם ייחשב ואין צריך לומ' חכם מחריש, אטם שפתיו נבון.