קישורים על רות א:יט

ותלכנה שתיהם עד בואנה בית לחם ותהום כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי ופירש"י ה"א נקודה חטף מפני שהוא בתמיה הזאת נעמי שרגילה לצאת בצבים ובפרדים חזיתם מה עלתה לה על אשר יצאתה לחוץ לארץ ונראה הענין על דרך שזכרנו כמה פעמים מהות עבודת איש הישראלי ראוי לשום עיקר מגמתו והתאמצו בתורה ותפלה רק עבור צורך גבוה בודאי כפי ראות עיני עתה בדור הזה הליכות העולם הבהולים ולהוטים יומם ולילה לא ישבותו רק עבור פרנסה וכדומה ממותרות ומאת ה' שכוח לוח לבם ורובם ככולם מבלים זמניהם רק עבור צרכי גשמיותם כאלו לא נבראו בעוה"ז השפל רק כאשר עם לבבם ונפשם ואוי לאותה בושה וכלימה ואנה חכמתם בודאי לא לכוונה כזה שלח הקב"ה את נשמתם החצובה מכסא כבודו יתברך רק לפרנס אשתו ובניו להרבות לו הון מהבל ולא זה הדרך ישכון אור לאנשים כאלו אין צריך להורות ענין עבודה צורך גבוה מה ענינה כי על הרוב אפילו מצורך עצמם אין נותנים על לבם להתעורר ולהתחנן מלפניו יתברך למלאות די סיפקם ולהיות אמונה תקוע בלב שאין להם על מי להשען כ"א על אביהם שבשמים כי ממנו תוצאות חיים כ"ז נשכח מלוח לבם ונבערים מדעת קונם כ"א הרגל לשונם נקטו וגם בוש לא יבושו והכלים לא ידעו והלואי והיה לבבם זה להם עכ"פ לשאול אוכל לנפשם ולהשליך יהבם על ה' והכסיל לא שת לבו גם לזאת ופשיטא להורות לו אופן העבודה צורך גבוה אמנם מי שרוצה לגשת אל עבודת הבורא באמת ותמים ראוי להאיר לו נתיב ודרך המלך לדעת אופן העבודה ודוד המלך ע"ה אמר גדלו לה' אתי הרמז כי בחינתו מדת מלכות עולם הדיבור והמגיד זללה"ה היה אומר כל זמן שהאדם טרוד להוציא דיבור אין מחשבתו פנויה לחשוב כמאז איידי דטרד למפלט לא בלע ולזה רמז דוד המלך ע"ה להורות נתן בלב עם קדוש ישראל גדלו לה' היינו עולם המחשבה ותגדלו ותרחבו ובמה נאות לגדל עולם המחשבה אתי כלומר עם בחינתי שאני עולם הדיבור בהיות מעציר הרוח מלהוציא דיבור מתוך כך תתגדל ותתרחב עולם המחשבה. ואני אומר באופן אחר ע"ד שביארנו למעלה כמה פעמים פ"ה והיה כל מבקש הוי"ה יצא אל אהל מועד. הכוונה מי שרוצה ומבקש לעשות צירוף בארבע אותיות הוי"ה ב"ה לא יתכן לו בהיותו בסוד המחשבה כ"א יצא אל בחי' הדיבור הכינוי בשם אהל מועד מטעם המבואר במקומו ע"ש ובאמצעות השתלשלת התעוררות המחשבה עד בואה לה' מוצאות הפה נעשה ונצטרף צירוף הוי"ה ב"ה באופן המבואר לנו כמה פעמים ולזה רמז דוד המלך עליו השלום להורות האמור גדלו להוי"ה היינו שתבנו ותכוננו צירוף ארבע אותיות הוי"ה ואם נפשיכם לדעת במה יתכן לורום ככה לזה מורה באצבעו אתי נאות לכם שאני בחינת הדיבור ותראו להתאמץ בדבר לקשור עולם הדיבור לעולם המחשבה במחשבה טהורה ונקיה כ"א מקדמות המחשבה להמשיך לה' מוצאות הבינה ואח"כ להלביש את החו"ב בקול פשוט אות ו' משם הוי"ה ואח"כ עת בא הדיבור ה' מוצאות הפה ומחתכים את הקול ונשמע הדיבור בשלימות צירוף הוי"ה ב"ה וזהו גדלו לה' אתי ממש בחי' דוד מדות המלך הכינוי לעולם הדיבור מול זה רמז שלמה המלך ע"ה בחכמתו למלאות דברי דוד אביו אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. הכוונה אם אמרתי להיות תמיד בסוד החכמה גם ק עולם המחשבה ולא להכניס א"ע אל בחי' הדיבור אין זה משלימות העבודה שצורך גבוה וזה לך האות והי"א רחוקה ממני כלומר ה"א אחרונה משם הויה ב"ה שממנה נמשך עולם הדיבור רחוקה מלהצטרף עם ג' אותיות יה"ו ובאמת זאת תורת אדם לגד הוי"ה כנזכר גדלו לה' אתי עם עולם הדיבור והיא הנותנת לצאת ממחשבה בחינת חכמה לבחי' דיבור בכדי לבנות ולכונן צירוף הוי"ה ב"ה כמדובר. והנה בשו המשכיל זאת בלבו בודאי רעדה יאחזנו ויחיל בקרבו האמנתי כי אדבר דיבור בשלימות אני גורם תועלת נשגבה בארבע עולמות אבי"ע המשכות שפע וברכה עליונה מעולם עד עולם הנרמזים בד' אותיות הויה כנודע למשכיל למעלה אם כן כמה צריך זריזות ובהירות המחשבה וטהרת הלב ממחשבות תערובות חוץ ומורא יעלה על ראשו איך שעולם הדיבור עולם גדול וקדוש מדבר מתוך גרונו ומצד הסברא ראוי להיות שיבוש ויכלם מלהוציא דיבור אפי' בהשפיך שיח ומתחנן אליו לשאול אוכל לנפשו וכדומה מצרכי גשמיות איך יקח דיבורים קדושים ורמים שכל עצמה של סדר התפלה שסדרו לנו אנשי כנסת הגדולה הן המה רק צרופי שמות וכינוים ותיקונים מיחוד עולמות עליונים כנודע למי שעמד בסוד כוונות האר"י זללה"ה הכסיל אשר טח מראות לא יבין את זאת ומדמה בנפשו שעיקר סדר התפלה רק עבור פרנסה ורפואה ומפלת שונאים וכדומה מצורך עצמם ומאת ה' שכוח לוח לבם מה הנאה יגיע לבורא עולם מתפלה כזו ומה ראוי לעורר לבו ורוחו ונפשו ויכסה פניו מכסות הבושה מבחינת הדיבור בעצם שנמשך מעולם גבוה והוא בכסלתו מוציא הדיבור לריק ולהבל רק להנאות עצמו לשאול אוכל לנפשו. ועתה נחזור לענין ותלכנה שתיהן נוטריקון שתי ההי"ן משם הוי"ה ב"ה עולם המחשבה ועולם הדיבור הלכו ונתפשטו ממקום הגבוה למקום הנמוך לתועלת תורת אדם ותפלה לעורר באמצעותם צירוף הוי"ה ב"ה כמבואר ולמיעוט הכרתו וחסרון תבונתו לא הכין לבו לדרוש הוי"ה בהוצאות הדיבור מקדושת מחשבתו עד הדיבור להתפלל עבור צורך גבוה תיקון עליון עד בואנה בית לחם כלומר הכסיל הזה המשיך שתי ההי"ן לשאול אוכל לנפשו והיינו בית מורה התיבה הנקרא בית עבור לחם הגשמי וזהו ויהי כבאנה בית לחם ובכל מקום שנאמר ויהי יגיד צער ודאי כמבואר ותהום כל העיר ותאמרנה הזאת נעמי כלומר ה' זאת שהיא בחי' הדיבור נמשך מנועם עליון עולם הבינה וא"כ מהראוי שכל עצמו ומגמתו לעשות צירופים קדושים עבור תיקון עולמות ולזה פירש"י ה' נקודה חטף מפני שהיא בתמיה ה'זאת נעמי שרגילה לצאת בצבים ובפרדים לרמז מובחר מעלה הגבוה של בחי' הדיבור חזיתם מה עלתה לה על אשר יצאתה לחוץ לארץ היינו דיבורים פחותים עבור חיצונית הנאות עצמו ואינו דיבור של כלום ובמה נחשב:

ובאופן אחר ותלכנה שתיהם עד בואנה בית לחם ותהום כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי יובן ע"ד שבארנו פ"ה באחרית הימים תתבוננו בהבינת השכינה נק' אחרית הימים הידועים התבוננו בה הגם שנראה לכאורה הפרש בין מלכות לבינה אמנם לעתיד תתרבה ההשגה בעולם ויבינו הכל בהבינה הכל אחדות א' בלי שום פירוד ח"ו וע"ד הכתוב ולא יכנף עוד מוריך והיה עיניך רואות את מוריך ומלת יכנף אותיות פני כ' כלומר השתלשלות המדריגות כולם המה בחי' כנפים ופנים מאירות לכתר עליון ולעתיד כשיזדככו הגופות מחומריות ותתרבה ההשגה בעולם בלתי צורך אל בחי' התלבשות כנפים כ"א יתגלה בחי' כתר בעוצם בהירותו וזהו ולא יכנף שלא יהיה עוד פני כ' כאשר עתה למיעוט ההכרה בלתי אפשרי להשיג אורות הכתר כ"א באמצעות התלבש הפנים המורים התחלקות וכבר נודע תחילת בחינת התחלקות ממדות היסוד משם תמורות השמות וכינוים הקדושים וזה ותלכנה שתיהם שתי ההי"ן עולם הבינה ומלכות עלמא דאתכסי' ועלמא דאתגליא עד בואנה בית לחם וכבר זכרנו מה דאיתא בזוהר מאשר שמינה לחמו תוכן הדברים מאשר כינוי לבינה אשר הוצאתיך מא"מ שמינה לחם ו' כינוי למדות יסוד אות ו' וכאן הרמז שנשתלשלו ונתפשטו ב' עולמות אלו מרום המעלות אחדין דלא מתפרשין עד בואנה בית לחם הכינוי ליסוד אז ותהום כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי כלומר ה' זאת כינוי למלכות נעמי כינוי לעולם הבינה כולם שוים באחדותם ויחודם ואין ביניהם פירוד כלל ח"ו כמבואר לזה השיבה אמריה ותאמר אליהן אל תקראנה לי נעמי קראן לי מרה כי המר שדי לי לרמוז האמור אישים המשכילים שיש בהם מדעת קונם יכולים להחזיר אפי' מה שנראה התחלקות למקום אחדותם וחכמתם עמדה להם לדעת ולהשכיל שכל פרטי השמות והכינויים המה אחדין דלא מתפרשין אמנם דור אשר לא הכינו את לבם לדרוש אחדותו ויחודו יתברך מבחי' התחלקות המדריגות שבעולם כ"א נשארים שקועים תחת הזמן ונבערים מדעת ולהשכיל את האמור בדברינו בודאי נדמה בנפשם לערך קוצר תבונתם כאילו יש ח"ו פירוד בין הדביקים עולם הבינה מעולם המלכות וכל ערכי הכינוים אין תבונה בהם ליחדם אחדות גמור. ואני שמעתי

או יאמר ותלכנה שתיהן עד בואנה בית לחם הכוונה כי כבר בארנו פ"ה פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה תוכן הדברים פתיחת דבריה של בהירות התורה יאיר מאוד מסוף העולם ועד סופו ולית מחשבה תפיסה כלל רק הכל בחכמה עילאה ותורת חסד על לשונה כלומר כאשר באה בחי' התורה על הלשון נעשה ונשמע כ"א כאשר ידבר איש לרעהו מספורי מעשיות וזהו ותורת חסד משמעות חסד לשון חן כמו חסד דאסתר כיון שבאה על לשונה נעשה תורה נאה מפשטים והכלל כל מה שאנו משיגין רזין דאורייתא אינו נחשב למאומה נגד עצם בהירות התורה במקומה טרם נתלבשה בזה העולם ודברה תורה כלשון בני אדם סיפורי מעשיות אזי נתגשמה ונתגלמה כי אפי' באדם יש הפרש גדול ממחשבה לדיבור שבחינת הדיבור הוא גשם יותר עשרה מדריגות וכזה ילמוד סתום מן המפורש הפרש הגדול מתורתינו הקדושה כאשר היא במקומה אור בהיר לבחינת עשרת הדברות. ומעתה תבין ותלכנה שתיהם כנזכר שתי ההי"ן עולם המחשבה עם עולם הדיבור ה' גדולה וה' קטנה הולכים בשוה מלובן עליון ע"ד שזכרנו בשם הזוהר אתי מלבנון כלה ופירש קול מדבר לדיבור אתי תלך מלבנון מלובן עליון עיין למעלה ותלכנה שתי ההי"ן עד בואנה בית לחם כלומר שנעשה צירופי אותיות ותיבות בזה העולם הגשמי בהלבשת גשמיות ודברה תורה כלשון בני אדם מספורי מעשיות מעשו ולבן ובלעם וכמוהו ורומז הכתוב ויהי כבואנה בית לחם וכבר נודע כללות התורה נקרא לחם כמ"ש לכו לחמו בלחמי ותיבת ויהי יגיד צער כבאנה אור בהירות התורה המאיר מסוף העולם ועד סופו בית לחם צירופי מעשיות הכתובים בכללות תורתינו הקדושה ואשר טח מראות עיניו נשאר שקוע בספור הגשמי כאילו זאת הוא תכלית בהירות התורה ועיין מה דאיתא בזוהר הקדוש בפרשת בהעלותך ותנינן בתליסר מכילין דאורייתא כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא דהא אורייתא דאיהי כללא אע"ג דנפיק מנה חד ספור בעלמא לא אתי על ההוא ספור לאחזאה ודאי לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא וגו' וזכאין אינון ישראל דאתיהיב להו אורייתא עילאה אורייתא דקשוט ומאן דאמר דהאי ספורי דאורייתא לאחזאה על האי ספור בלבד קאתי תיפח רוחיה דאי הכי לאו איהו אורייתא עילאה ת"ח מלך בשר ודם לאו יקרא דיליה הוא לאשתעי מלה דהדיוטא כ"ש למכתב ליה ואי סליק בדעתך דמלכא עלאה קב"ה לא הוו ליה מילין קדישין למכתב ולמעבד מנייהו אורייתא אלא דאיהו כניש כל מלין דהדיוטין כגון מילין דעשו מלין דהגר מלין דלבן מלין דאתון וכניש להו כל שאר ספורין דכתיבין ועבד מנייהו אורייתא אי הכי אמאי אקרי תורת אמת תורת ה' תמימה וגו' דהאי ספור לאו לאחזאה על גרמיה בלבד קא אתא אלא לאחזאה על ההוא כללא קאתי כמה דאוקמינא. ועתה תחזה ויהי יגיד צער כבאנה שתי ההי"ן מורה תורה שבכתב עם תורה שבע"פ במקומה אורות בהירים ומאירים באו בית לחם כללות התורה הנקרא לחם נראה לכאורה כאלו רק סיפורי מעשיות מעשו ולבן וכדומה מספורים הכתובים בתורה ותהום כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי בתמיה ה' זאת שהוא בחי' הדבור כמו עתה בצרופים כאלה וכי זהו נועם עליון בהירות התורה אשר במקומה בה אסתכל קב"ה וברא עלמא ולזה רומז רש"י ברוח קדשו ה' זאת חטף פתח בתמיה שרגילה לצאת בצבים ובפרדים חזיתם מה עלתה לה על אשר יצאתה מארץ לח"ל ורמז לדברינו הנ"ל ה' זאת נועם עליון טרם השתלשלה בבחינת הדיבור עשרת הדברות שרגילה לצאת בצבים ופרדים להורות על עוצם בהירותה במקומה תענוגים רוחנים סודות נפלאים עין לא ראתה וזהו בצבים לשון כיסוי מופלא ומכוסה מעין כל בריה חזיתם מה עלתה לה למחשבה הנמשך מנועם עליון ונתלבשה עתה בצירופים גשמיים סיפורי מעשיות ולמה הגיע ככה לזה גמר אומר על אשר יצאתה מארץ עליונה מחשבה הקדומה לחוצה לארץ בהתלבשות ספורים כאלה האמנם מי שיש בו מדעת קונו ומשים מגמתו והתאמצו להשכיל בתורה ללמוד לשמה משיג באמת שכלליות התורה אינה רק צירופי שמות וכינוים הקדושים וע"ד שזכרנו למעלה בשם ספר של"ה שהתורה נק' פקודי ה' להיות שכלליות ספור הכתוב בתורה מבראשית ועד לעיני כל ישראל פקודה וגנוזה בשם הוי"ה וזו פקודי ה' ולזה השיבה אל תקראנה לי נעמי קראן לי מרה כי המר שדי לי מאוד אני מליאה הלכתי וריקם השיבני והכוונה כי הנה נודע שהתורה היא רושם אלהות והעולם רושם התורה וזה תולה בזה שאי אפשר להשיג עוצם יכולתו ורוממותו ית' כ"א באמצעות רושם התורה המלמדת לאדם דעת את בוראו וגם בהירות התורה אי אפשר ג"כ לתפוס ולהשיג בטוב טעם כ"א באמצעות רושם העולם כי עולם חסד יבנה וזי"ה נקרא אנפי מלכא וניכרות מחשבותיו הקדושים מצד פעולותיו הן המה ז' ימי הבנין כשפועל חסד עם בריותיו נק' אל וכשפועל רחמנות נקרא רחום וחנון וכשמראה דינא דמלכותא נקרא גבור וכדומה שארית הכינוים המושגים מצד פעולותיו והן המה ז' עמודים שבתורה אשר חצבה עמודיה שבעה והכלל השגת התורה בנועם בהירותה בלתי אפשר להשיג ולתפוס ברעיון לבות בני אדם כ"א באמצעות רושם העולם זי"ה ועיין למעלה בדרוש שבועות מה שבארנו פ"ה הנחמדים מזהב ומפ"ז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים ע"ש. וזהו הרמז אל תקראנה לי נעמי קראן לי מרה ע"ד כל אל תקרי הכתובים בדבריהם שבלתי אפשרי לכם לקרות נועם עליון מצד בהירות ורב מאירות כ"א קראן לי מרה כי המר שדי לי וכנזכר לעיל המר משמעו לשון חליפין כלומר מבחי' מדות היסוד הכינוי לשם שדי נעשה תמורה מרוחניות לגשמיות ונלמד סתום מן המפורש ונעלם מהגלוי לכוון האמור להשיג רוחניות התורה מרושם העולם הגשמי. ולזה רמזה אני מלאה הלכתי וריקם השיבני ופירש"י מלאה הלכתי בעושר ובנים ד"א שהיתה מעוברת והכוונה ע"ד דאיתא בהאר"י זללה"ה אני כנוי למלכות ולאה כנוי לבינה ומלכות יצאה מהבינה ע"ש לענינו ולפי דברינו בחי' הדיבור ומחשבה היינו שתי ההי"ן עד בואנה בית לחם הרומז לנתינת התורה כנזכר וטרם בואה לבחי' הדיבור כ"א במקומה היתה בעוצם בהירותה בעושר ובנים ד"פ שהיתה מעוברת רומז לתורת הבריאה כמו דאיתא בכוונת ברוך אלהינו שבראנו לכבודו וישום תורת הבריאה זהו שהיתה מעוברת כינוי לעולם הבינה סוד העיבור להמבין ולמשכיל מדעתו ולזה רמזה אני מלאה הלכתי כינוי לבינה הנקרא לאה כמבואר וריקם השיבני מי שטח מראות עיניו ואינו מסתכל רק על לבוש התורה ולא בפנימיות ריקם השיבני ודאי כי באמת כללותה אינה רק צירופי שמות קדושים וכינוי וכללות כללותה פקודה וגנוזה בשם העצם הוי"ה ב"ה ודו"ק מאוד: