וַתָּ֣שָׁב נָעֳמִ֗י וְר֨וּת הַמּוֹאֲבִיָּ֤ה כַלָּתָהּ֙ עִמָּ֔הּ הַשָּׁ֖בָה מִשְּׂדֵ֣י מוֹאָ֑ב וְהֵ֗מָּה בָּ֚אוּ בֵּ֣ית לֶ֔חֶם בִּתְחִלַּ֖ת קְצִ֥יר שְׂעֹרִֽים׃
אור המאיר
ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה השבה משדי מואב והמה באו בית לחם בתחלת קציר שעורים ופירש"י בתחלת קצירת שעורים בקצירת העומר הכתוב מדבר ולהבין הענין עיין בדרוש שבועות מה שבארנו מפני מה אמרה תורה הביאו שתי לחם בעצרת מפני שעצרת זמן פירות האילן ואילן שאכל ממנו אדה"ר חטה היה בגי' כ"ב אותיות התורה ומה דאיתא במהרש"א והוא מבואר שאמר הכתוב מהחל חרמש וגו' שהוא קציר שעורים כי בצאתם ממצרים שנקרא חמורים והיו ישראל ג"כ בלא מצות לא היו ראוים רק למאכל בהמה שהן שעורים עד ספירות ז' שבועות שהוכנו אז לדיעה שמביא מאכל חטים שאז קבלו התורה ע"ש שהארכנו וכלל הנשמע שבלתי אפשרי לנו כללות ישראל לקבל אור התורה כ"א בהקדם תחילה לטהר ולקדש מלא קומתינו מראש עד עקב בספירות גדול טהור מבית ומחוץ בקשוט שבעה המדות שזהו תכלית הכוונה שצוונו לספור ספירות העומר לטהרנו מקליפותינו ומטומאתינו ואז קונה האדם יתרון מן הבהמה ומה שהיה תחלה מאכל שעורים מאכל בהמה אחרי טהרתו וזכות גופו מקבל התורה שתי בחי' תורה תורה שבכתב ותורה שבע"פ בחי' שתי הלחם הן המה מאכל חטים כ"ב אותיות התורה וזהו הרמז ותשב נעמי ורות רומז לשתי תורות שבכתב ושבע"פ והמה באו בית לחם רומז לנתינת כללות התורה במעמד הקדוש עתה בחג השבועות אמנם לא כל מי שרוצה ליטול השם יבוא ויטול כ"א מי שזיכך א"ע תחלה בין פסח לעצרת בספירות עומר כנזכר לזה גמר אומר הכתוב בתחלת קציר שעורים כלו' בתחלה צריך לזכך מלא קומתו להיות יתרון האדם מן הבהמה שמאכלה מאכל שעורים כנזכר ואם לא קישט מלא קומתו בספירת העומר אם כן יתרון האדם מן הבהמה אין ואיך יכול להרים ראש לגשת לקבלת התורה לאפוקי אם זיכך עצמו בהכנה רבה בימי הספירה עתה בהגיע ברגל שם נשמחה בו כי מוכשר ומוכן לקבלה וזהו הרמז בתחלת קציר שעורים כלומר בתחלה צריך להיות קציר שעורים ולזה העמיק רש"י בדבריו בקצירת העומר הכתוב מדבר הוא הדבר אשר דברתי ודוק: