וַתֹּ֖אמֶר אֵלֶ֑יהָ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־תֹּאמְרִ֥י [אֵלַ֖י] אֶֽעֱשֶֽׂה׃
אור המאיר
ותאמר אליה כל אשר תאמרי אעשה ותרד הגורן ותעש כל אשר צותה חמותה ופירש"י היא אמרה לה ורחצת וסכת ושמת שמלותיך עליך ואח"כ וירדת הגורן והיא לא עשתה כן אלא אמרה אם ארד כשאני מקושטת הפוגע בי והרואה אותי יאמר שאני זונה לפיכך ירדה בתחלה הגורן ואח"כ קשטה א"ע כאשר ציותה חמותה ויובן הענין כלפי דברינו הנאמרים ותלכנה שתיהן שתי ההי"ן בינה ומלכות ה' גדולה וה' קטנה והנה ההפרש שביניהם טבעה של בינה לשפרת את הולד וכמו ששמעתי מהמגיד זלל"ה שם ה"אחת שפרה ושם השנית פועה ופירש שם ה' אחת ה' ראשונה הרומז לבינה שפרה שמשפרת את הולד כי האם רוחצת צואת בנה ושם ה' שנית פועה ל' דיבור שפועה ומדברת תמיד בסוד אלהים אל דמי לך ומהות דיבור השכינה היינו שמתפארת במעשים טובים של הצדיקים אשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך ולהעלות איברי השכינה מכללות המדריגות זהו עיקר דיבורים של השכינה לומר חזי במה ברא אתינא לגבך חכם כזה ועושה צירופים בקדושה הגם שהצרוף מלובש במדריגה נמוכה ופחותה ונראה מה חכמתו עמדה לו להפך לצירוף תם כמו שזכרנו למעלה בשם המגיד זלל"ה ענין תמ"ר ויחשבה לזונה ע"ש ותוכן הדברים מ"ז נק' ת"ם מר שבאמת גם שם יש אותיות התורה והוא תם אמנם הצירוף הוא מר בהלבשה כזה וכיון שראה אותה יהודה ויחשבה לזונה זה נאה כ"א מלובש בצירוף מר וזה עיקר המכוון בבריאות עולם שצפה התענוג ושעשועים שיקבל מנשמות הצדיקים לדעתם מאוס ברע ולבחור בטוב המלובש בצירופים תחתונים כנודע שבזה תולה להיות הבחירה חפשית וגם שכר ועונש ומעתה תשכיל לדעת ההפרש של עולם הבינה לעולם הדבור כי שם ה' אחת טבעה לשפר את הולד היינו בחי' ההולדה והתגלות בהעולמות מהעלם אל הגלוי תהא מתחלת התעוררות התפשטות בצירוף נאה ומהודר בלי התלבשות בצרופים הגשמיות בלא תואר ומראה ובאמת אין זה תכלית המכוון כי עיקר התענוג ושעשועים בהיות שמעלים ומגביהים אותיות התורה אפילו מהתלבשות הגשמיות וצירופים לא טובים כחם של הצדיקים יפה להפכם צירופים טובים וקדושים כי אין חידוש כ"כ אם האדם עובד את הבורא ב"ה: עם תורה ותפלה ומעשה מצות כי בלא הוא הם קשוטין נאים ומפוארים לאפוקי אם המשכיל מקשט את השכינה במדריגות שלא היה עדיין בחינת קישוטין כ"א לעוצם הכרתו ממציא לעצמו גם משם בחינת עבודה ועושה צירופים נאים ומפוארים גורם תוספת תענוג אליו ית' וזה נק' ואתקשטא בקשוטין דלא הוו כמו שזכרנו למעלה בשם המגיד זללה"ה ולזה בא הרמז בכאן שהעמיק רש"י ברוח קדשו היא אמרה היינו עולה הבינה ורחצת וסכת תחלה תיכף מהתעוררת המחשבה מהעלם לבא לידי גלוי ואח"כ וירדת הגורן והיא בחי' המלכות לא עשתה כן אלא אמרה אם ארד מקדימת המחשבה עד מדריגה התחתונה כשאני מקושטת בלי התלבשות בצירופים גשמיים א"כ תועלתן של ישראל בעבודתם מעט לגרום תוספות תענוג אליו יתברך כי בודאי כל הפוגע בי ורואה אותי כשאני מקושטת בצירופים נאים ומפוארים יאמר שאני זונה זה נאה ובודאי לא יעשה היפך הצירופים ונמצא איה איפוא תוספת התענוג ושעשועים שאנו בני ישראל מעותדים לגרום אליו יתברך מפרטי עובדותינו אפילו הגשמיים לפיכך ירדה תחלה הגורן המורה מדריגה נמוכה ממדריגת המחשבה כנזכר לעיל בכוונות תהלות לאל עליון ע"ש ואחר כך קשטה את עצמה בכשרון פעולת הצדיקים והבן הענין מאוד כי עמוק: