וַיֹּ֨אכַל בֹּ֤עַז וַיֵּשְׁתְּ֙ וַיִּיטַ֣ב לִבּ֔וֹ וַיָּבֹ֕א לִשְׁכַּ֖ב בִּקְצֵ֣ה הָעֲרֵמָ֑ה וַתָּבֹ֣א בַלָּ֔ט וַתְּגַ֥ל מַרְגְּלֹתָ֖יו וַתִּשְׁכָּֽב׃
אור המאיר
ויאכל בועז וישת וייטב לבו ויבא לשכב בקצה הערימה עיין בדרוש שיר השירים פירוש הפסוק בטנך ערימת חטים חטה גימטריא כ"ב אותיות ורומז הכתוב בטנך מוסב הדיבור אל השכינה ערימת חטים כלומר ערימת וצבור אותיות החיוב מוטל על צדיק לעשות מערימת צרופים בתורה ותפלה לומר שירות ותשבחות כי זה כלל מגמת נפשינו ומעיד הכתוב על צדקת הצדיק אשר כחו יפה ויאכל בועז וישת כלומר אפי' לעת האוכל מאכל שולחנו ולשתות מימיו לא שם מגמתו להנאת עצמו למלאות גרונו מאכילה ושתיה כ"א וייטב לבו הוא הקב"ה צור לבבי וחלקי שהעלה משם אותיות התורה המפוזרים בטעמי המאכלים וזהו ויבא לשכב מתייחס ללשון יחוד בקצה הערימה כלומר לעשות מערימם וציבור אותיות כנזכר בטנך ערימת חטים לעשות עמהם צירופי תיבות ושירות ותשבחות להוציא לפניו בגשתו אל הקודש פנימה בתורה ותפלה ודוק: