וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה אָסֻֽרָה־נָּ֣א וְאֶרְאֶ֔ה אֶת־הַמַּרְאֶ֥ה הַגָּדֹ֖ל הַזֶּ֑ה מַדּ֖וּעַ לֹא־יִבְעַ֥ר הַסְּנֶֽה׃
אור המאיר
ויאמר משה אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה כי הדעת של אדם נקרא משה כמדובר ויאמר משה אסורה נא להתבונן במעוז שכלי מה זאת מצאתנו כל זאת ומעמיק בדבר ומתבונן בעצמו מסתמא לא בא עדין על ההשגה אמיתית להשיג כל זה ממאור התורה וגדולה מזה שאפילו בהקרה לו הסנה נופל ממדריגתו ושוכח את העיקר ומחזיק את הטפל אל עצמו ויצעק אל ה' בצר לו דייקא ולא יבין את זאת שהעיקר נוגע למעלה להבין מחמת חסרון תחהון תיקון מדות עליונים כי עיקר העבודה צורך גבוה ולא צורך עצמו וידע נאמנה כל עוד שלא בא על ההשגה אמיתית זה הגורמת שלא יבער הסנה מאשיות והתלהבות שלו כי מיעוט הכרתו גורמת ככה להעמידו על דרך הטוב והישר לבוא אל תכלית העבודה מחמת בוערת הסנה וזה שרומז הכתוב וירא ה' כי סר לראות הכוונה. וירא משמעו לשון הבנה ומוסב על אדם השלם הנותן דעתו לזה מדוע לא יבער הסנה כמדובר הכינה וגם חקרה ה' כי סר לפעמים בהסתרה מן האדם הוא הכל לטובתו ושלימותו כי מדרכו הטוב להיטיב ומסתמא מה ששולח לו את בחי' הסנה הוא רק לראות מסיבת מאורעותיו תיקון מדות עליונים לדעת כל אנשי מעשהו במקום עליון ואז כיון שרואה ומתבונן שהוא בעצמו הגורם ככה זוכה באמת להשיג כל זאת מתורה והמאור שבה יחזירנו למוטב וטוב לו בזה ובבא ודוק היטיב: