קישורים על שמות ו:ג

וארא אל אברהם וגו'. בא' שדי ושמי הוי"ה לא נודעתי להם ופירש"י לאברהם בפ' מילה נא' אני אל שדי וגו' ונתתי וגו' וליעקב מביא מפ' אני אל שדי פרה ורבה וגו' וביצחק כ' והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם ואותה שבועה היה בא' שדי. וקשה שהרי לכל האבות נא' כמה פעמים שם הוי"ה ואף בפ' מילה כ' וירא הוי"ה אל אברם רק אחר כך כ' שם א' שדי. ובהבטחת הארץ כ' בפ' לך בתחלת ביאתו לארץ ואחר כך בברית בין הבתרים בשם הוי"ה. וביעקב לא נאמר שם א' שדי רק פעם א' קודם לידת בנימין. ובהבטחת הארץ כ' והנה הוי"ה נצב עליו ויאמר אני הוי"ה וגו' לך אתננה ולזרעך. וביצחק לא נזכר כלל שם א' שדי. ומ"ש רש"י שאותה שבועה נשבעתי לאברהם בא' שדי קשה לא נזכר שום שבועה. ואי קאי על מה שנזכר ברית. הא בפ' בין הבתרים כ' בפי' כרת ה' את אברם ברית לזרעך נתתי וגו' ושם כל הפרשה בשם הוי"ה. ויותר היה נראה לפרש מה שנאמר ליצחק והקימותי את השבועה וגו' דקאי על השבועה הנז' בפרשה עקידה דשם מפורש כי נשבעתי וגו' לשון שבועה. גם שם כ' ככוכבי השמים וגו' והתברכו בזרעך וגו' עקב אשר שמעת בקולי. וממש כלשון זה נא' ליצחק והרביתי את זרעך ככוכבי השמים וגו' והתברכו בזרעך וגו' עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו'. וצריך להבין מה שנאמר וארא וגו' בא' שדי ושמי הוי"ה לא נודעתי להם. אבל נראה הענין דעיקר הידיעה שנזכר על שמות הקדושים אין המכוון לידע קריאתו רק עיקר הידיעה ההארה וההופעה בו מאור קדושת השם. ושמי הוי"ה היינו כלל הדברי תורה כמו שנלמד (ברכות כא.) מפ' כי שם ה' אקרא וגו' על ברכת התורה לפני'. וכן נדרש (שם ו.) אשר אזכיר את שמי על א' העוסק בתורה וכו' דכל התורה כולה שמותיו של הקב"ה כנודע. ודעת היינו מ"ש והאר עינינו בתורתך וכ' ותורה אור. והתורה היינו המצות שנצטוו מפי השי"ת. והאבות אף שקיימו כל התורה כולה עד שלא נתנה הם קיימוה מעצמם וכמו"ש בא"א ע"ה (ב"ר פ' סא) שזימן לו ב' כליותיו כשני רבנים והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחכמה. אבל השי"ת לא ציוה אותם שום מצוה זולת מצות מילה. דאדה"ר נצטוה על ז' מצות שמחויבים כל האומות לקיים. שהם בכלל דרך ארץ שקדמה לתורה וכמ"ש (ריש סא"ר) לשמור את דרך זה דרך ארץ. עץ החיים מלמד שד"א קדמה לעץ החיים ואין עץ החיים אלא תורה וכו' ולאברהם אבינו ע"ה ציוה הש"י על מצות מילה ומצוה זו שורשה שם אל שדי שהוא שם ו' מז' שמות שאינם נמחקין. ושם זה כנגד מדת צדיק יסוד עולם (כמ"ש זח"ג יא ב) ואז נתגלה לאברהם אבינו ע"ה אור שם שדי. ושמי הוי"ה שורש כל מצות התורה לא נודעתי להם ע"י בחינת הדעת שהוא תורה אור וכמ"ש והאר עינינו בתורתך. רק אחר המילה כ' וירא אליו ה' בשם הוי"ה ואי' (בב"ר ר"פ מח) ומבשרי אחזה אלוה אלולי שעשיתי כן מהיכן הקב"ה נגלה עלי. דמשמע דקודם המילה לא היה נגלה אליו ה' אף שמצינו כ"פ ויאמר אליו ה' וגם לשון וירא ה' אל אברם כתיב קודם המילה. ואמרנו שלצורך דבור ומאמר ודאי נגלה אליו ה' וזה אינו דבר חדש שכבר דיבר השי"ת עם אדם קין ונח וכן אחר כך דיבר אף עם או"ה רק אחר המילה כ' וירא אליו הוי"ה ולא נזכר שום דיבור והיינו התגלות שם הוי"ה (ונת' ר"פ וירא) שלא היה לו קודם המילה. ואחר המילה אף ששורשה שם אל שדי מכל מקום מצות מילה בכלל כל תרי"ג מצות שנקראו שם הוי"ה. ואז היה לו הופעה והארה בהתגלות שם הוי"ה ע"י שם א' שדי שהוא מצות מילה שנצטוה. וזש"נ וארא אל אברהם וגו' בא' שדי. שמה שהיה להם להאבות הארה והופעה בשם הוי"ה היה רק ע"י מצות מילה ושם א' שדי. ושמי הוי"ה שהוא עיקר ושורש כל המצות לא נודעתי להם שלא היה להם הארה והופעה באור שם הוי"ה. שהם לא נצטוו רק על מצות מילה ששורשה שם שדי וע"י זה היה להם הופעה בשם הוי"ה הכולל גם מצות מילה בכלל תרי"ג מצות. ובשם א' שדי היה הופעה והארה לאברהם אבינו ע"ה ולכן נזכר אצלו במצות מילה. וכן יצחק ויעקב היה להם הארה והופעה בשם שדי רק לא הוצרך הכתוב להזכירו אצלם מפני שכבר מצווים במצות מילה מאברהם וכבר זכו לאור שם זה. ומה שנזכר שם א' שדי ביעקב קודם לידת בנימין הטעם מפני שנאמר לו אז גוי וקהל גוים יהיה ממך שנתבשר על בנימין מנשה ואפרים (כמ"ש ב"ר פ' פב) שהם שטנו של עמלק כמ"ש (ב"ב קכג :) שאין זרעו של עשו נמסר אלא ביד זרעו של יוסף. ועמלק מנגד לקדושת הברית כמ"ש (מדברי תורה תצא) שהיו חותכים מילותיהם של ישראל כו' טול מה שבחרת. ומנשה ואפרים הם ב' השבטים מיוסף שיוסף לא הוזכר בכלל השבטים. ובנימין גם כן מדת צדיק ונקרא צדיק תתאה כמ"ש בזה"ק (ח"א קנג ב) ועל כן נזכר אז שם א' שדי שהוא נגד מדת צדיק יסוד עולם וכמו שזכרנו. והרמב"ן ז"ל פי' ושמי ה' לא נודעתי להם דהיינו שלא נגלה להם באספקלריאה המאירה רק באספקלריאה דלא נהרא. והוא שם אד' וכמו"ש בזוה"ק (שם קע"ב א) ואל לדבריו צריך להבין דהוה ליה לומר וארא אל אל וגו' באדני. אך לפי האמור כאן מדבר רק בעיקר התגלות השמות שהוא ע"י המצות של תורה שהם שמותיו של הקב"ה ונקראו שם ה' כאמור. ונא' זה למשה נגד מה שאמר לא איש דברים אנכי וכן מי אנכי וגו' ועל זה א"ל השי"ת שאין מדרגתו קטנה שהרי חלקו כל התורה כולה שהוא שם הוי"ה מה שלא זכו האבות ע"ה. שלא זכו רק למצות מילה שהיא התגלות שם שדי. ושבת דכו"ע בשבת נתנה תורה ויש בה התגלות משם הוי"ה שהוא שלימות כל המדות. ומאן דנטיר שבת כמאן דנטר אורייתא כלא וכשנ"ת כ"פ ויש בשבת התגלות שם ה':

וארא אל אברהם וגו' במדרש וכן בגמ' (סנהדרין קיא.) חבל על דאבדין ולא משתכחין הרי כמה פעמים נגליתי על אי"ו וכו' ולא הרהרו על מדותי ולא אמרו לי מה שמך וכו' ואתה אמרת לי מה שמך בתחלה ועכשיו אתה אומר וכו' וצריך להבין למה לא א"ל חטא זה בשעה ששאל מה שמו וגו' ובאמת משה רבינו לא שאל מה שמך רק אמר ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם והיינו שישראל ישאלו. אך אומרים מרבינו ר' בינם זצוק"ל שאמר שהמכוון שלו היה לידע השם שהרי אחר כך אמר לא איש דברים אנכי שלח נא ביד תשלח. ואפ"ל שזה מ"ש ואתה אמרת לי מה שמך. אבל למה זה א"ת חטא זה כעת ולא בזמנו. אך ענין השאלה מה שמו הוא כיון שידעו שישראל היו משוקעים בקליפת מצרים כעובר במעי אמו ונצרך להופיע בהם אור ועז"א וא"ל מה שמו היינו באיזה שם יופיע בהם האור. ועל זה א"ל השי"ת אהיה אשר אהיה. דהיינו דשם אהיה מורה כ"ע ובינה שהוא עלמא דאתי כידוע ואז נקרא יום ההוא דהיינו שיאיר כאור יום מדת הו"א דמורה עתי"ק דאתכסייא אקרי הוא (כמ"ש זח"ג רצ א) ובאמת יציאת מצרים היה שיקבלו התורה דכ' אני אמרתי אלהים אתם שיתקנו הכל ויהיה כעוה"ב. אך צפה השי"ת שיתקלקל ויחזור יצה"ר למקומו ועז"נ אשר אהיה בשעבוד ואחר כך יתגלה אור יום ההוא. ולישראל ציוה השי"ת לומר אהיה שלחני אליכם דהיינו לתקן הכל שיתגלה אור העתיד. ולא יאמר להם שיקלקלו משום דיה לצרה בשעתה (כמ"ש ברכות ט:) ואחר כך אמר כה תאמר וגו' ה' וגו' והיינו שיופיע בהם על ידי שם הוי"ה שכולל כל הט' מדות כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ג רנח א) וקוצא דיוד דלעילא דרמיז לאין כ"ע (כמש"ש סה ב). וע"י מהימנותא שלימתא יוכלו לזכות להשיג אור שם אהי"ה. וכמו שהשיגו האבות ע"י מהימנותא שלימתא אור שם הוי"ה וזש"נ אור אהי"ה בשלימות וכמו ששמעתי מרה"ק זצוק"ל על פ' וראית את אחורי וגו' דמתרגם ותחזי ית דבתרי ודקמי לא יתחזון. ואמר שהפי' שאחר מעשה השיג משה רבינו אל כל העומק והיינו עד המחשבה. ופני קודם המעשה לא יראו שלא יוכל להשיג את העומק כי מאד עמקו מחשבותיו ית"ש (וכש"נ ויחי מא' י) ומשה רבינו זכה למדרגתו משנולד (וכמשנ"ת שמות מא' י"א מהזוה"ק) ואחר כך כשראה משה רבינו ע"ה שעדיין לא נגאלו ואדרבה ומאז באתי וגו' הרע לעם הזה. תלה הדבר בחסרונו שמקודם זכה לראות ועתה נתקלקל שאינו כדאי לראות ולהשיג מעשה ה'. ובאמת הוא מפני שהוא קודם המעשה וההתגלות ולכן לא האיר לו עוד. והוא שתלה בחסרונו שאל למה הרעותה וגו' למה זה שלחתני כיון שידעת שאוכל להתקלקל. והנה האבות השיגו שם הוי"ה באספקלריא דלא נהרא וכמ"ש בזה"ק (כג ב כו א) והיינו בבחינת אמונה מהימנותא שלימתא השיגו כל שם הוי"ה וזש"נ ושמי הוי"ה לא נודעתי להם היינו בבחינת הדעת והוא באספקלריא דנהרא (כשנ"ת מ"א) ועל כן כשראו שלא נתקיים לא הרהרו אחר מדותיו. דע"י מהימנותא שלימתא תלו שגרם החטא כמו"ש ביעקב (כמ"ש ברכות ד.) וכדומה. ואף שלא נאמר להם על תנאי אם בחוקותי תלכו. האמינו ולא הרהרו אחר מדותיו וידעו שמסתמא הדבר ריק מהם שהוא במחשבה שהוא נעלם מכל רעיון. משא"כ משה רבינו שהשיג באספקלריא דנהרא אחר מעשה כמה שנאמר וראית את אחורי כאמור שאחר מעשה השיג מעשה ה' בשלימות. ולכן כעת שראה שאינו רואה הישועה צעק למה זה שלחתני. אף שתלה בחסרונו מכל מקום אמר אתה היודע שאתקלקל למה זה שלחתני. ועל זה אמר השי"ת חבל על דאבדין כו' שהאבות לא אמרו לי מה שמך והשיגו רק באספקלריא דלא נהרא והוא על ידי בחינת מהימנותא שלימתא כאמור ולא הרהרו אחר מדותי. ואתה אמרת לי מה שמך בתחלה ועכשיו וכו' ובגמ' ומ"ר נזכר פסוק ומאז באתי וגו' והצל לא הצלת וגו' ורש"י הביא דבר אתו משפט על שהקשה לדבר למה הרעותה. וכן הובא פ' זה במדברי תורה מתחלה. והיינו מה שנאמר למה זה שלחתני כאמור. ואחר כך כתוב ויאמר אליו אני ה' וא' במ"ר ולפי שנסתכל הקב"ה שבשביל צער ישראל דיבר כן חזר ונהג עמו במדת רחמים וכו'. והיינו כמ"ש בסה"ק שבחטא דור המבול הקטרוג היה וכל יצר מחשבות לבו רק רע. ואחר המבול כ' זה לסניגוריא וזכות לא אוסיף לקלל וגו' כי יצר לב האדם רע מנעוריו. וכן גם כאן אותו הטענה שא"ל השי"ת. מזה עצמו היה לו זכות כיון שלטובת ישראל נגלה לו אור אהי"ה. וכעת רואה שאינו משיג ומכיר הגאולה ולכן דיבר כן. ובשבת כל ישראל זוכין מעין עולם הבא והיינו איך שיתוקן הכל ויאיר אור אהי"ה. וזה משיגים ע"י מהימנותא שלימתא שבת ש' בת דבת מתעטרא באבהן (כמ"ש זח"ב רד א) שזכו להשיג השם ע"י מהימנותא שלימתא כאמור:

א"י וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה' . וארא אל אברהם כו' ושמי ה' לא נודעתי להם וגם הקמותי את בריתי כו' וגם אני שמעתי את נאקת בנ"י אשר מצרים מעבידים אותם ואזכור את בריתי. לכן אמור כו' והוצאתי אתכם כו' וידבר משה כן אל בנ"י ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה. הנה המפרשים האריכו בסמיכת הפסוקים הללו כמ"ש רש"י והמדרש רבה ע"ש. גם מה שמסיים הפ' ולא שמעו אל משה כו' . הלא בפ' הקודמת כתיב וישמעו העם כי פקד ה' ומה זה עתה לא שמעו אל משה. גם מה שמסיים הפ' והבאתי אתכם אל הארץ. הלא זה לא נתקיים כי לא באו דור המדבר כלל לארץ ישראל כי מתו במדבר. אולם הנ"ל בפי' העסוקים הללו עפ"י מ"ש בפ' שמות. ותאמרן המילדות אל פרעה כי לא כנשים המצריות העבריות כי חיות הנה בטרם תבא אליהן המילדת וילדו. הנראה לרמז בזה ענין התפלה עפ"י מ"ש האר"י ז"ל במזמור הבו לה' כו' וז"ל. כבר נתבאר שאין עליה לתחתוני' אם לא שיקבלו תחלה איזה אור מלמעלה לכן עתה שכוונתינו להעלות העולמות למעלה צריך תחלה להמשיך איזה אור מלמעלה כדי שיהיה להם כח להעלות למעלה וזהו קודם קבלת שבת. וזהו הענין גדלות ראשון וגדלות שני כמבואר למבין וזה דבר שאין לו סוף כי כל מה שנתעורר מלמטה מ"נ עי"ז נתעורר מ"ד מלמעלה ועי"ז מתגבר כנגד זה מלמטה וכו' . וזהו ענין העבדות של כל אדם מדי יום ביומו בקומו בבקר לומר אלהי נשמה שנתת בי טהורה היא וכו' . פי' התחלת העבדות של אדם הוא על ידי חלק הנשמה שהיא המעוררת אותו כי היא חלק אלהי ממעל בבחי' זריעה וירידת המטר הוא מ"נ וזה כי לא המטיר ה' על הארץ ואדם אין וכו' ואד יעלה מן הארץ כו' כי בכל הענינים צריך להיות האתערותא דלתתא ואחר כך מתעורר למעלה. רק החשק ורצון אל העבדות הוא בבחינת הזריעה ע"י שמקבל האור מלמעלה כמ"ש לעיל בשם האר"י ז"ל. אך נמצאו כמה צדיקים בדור אשר לא המתינו על קבלת האור מלמעלה אך הם בעצמם המשיכו עליהם הקדושה והרצון לתפלה ועבודה כמ"ש דוד המלך ע"ה ובבקר תפלתי תקדמך. פי' שהיה מקדים עצמו להתעוררת התפלה בכל יום בבקר כמ"ש אעירה שחר ואין השחר מעורר אותי כנ"ל. וז"ש בזוה"ק אשר פעם נכתב לדוד מזמור ופעם מזמור לדוד כי כאשר שרה עליו רוה"ק מקודם כתיב לדוד מזמור ע"ש. וזה הענין היה ג"כ מעלת האבות הקדושים באברהם אבינו כתיב ומצאת את לבבו נאמן לפניך. פי' קודם ההתעוררת שלמעלה היה לבבו נאמן. וזה החילוק אצל נח כתיב את האלהים התהלך נח שהיה ממתין על קבלת האור שלמעלה אבל אצל האבות כתיב אשר התהלכו אבותי לפני שלא היו מצפי' ומתעכבים על האתערותא שלמעלה. וז"ש ביצחק ויזרע יצחק בארץ ההיא כו' ויברכהו ה' . גם ביעקב כתיב וישא יעקב את רגליו וילך ארצה בני קדם. כמ"ש קדם ידעתי מעדותיך שהיה מעורר מקודם את עצמו לעבודתו ית"ש וזה מעלה יתירה מאד אצל הצדיקים. וז"ש אשה כי תזריע וילדה זכר. פי' אם האדם מתעורר למטה מקודם כמ"ש אשה מזרעת תחלה אז וילדה זכר. פי' הוא בבחי' משפיע שנקרא דכר. וכן הוא בחי' משפיע כל טוב ע"י עבודתו לנכון וז"ש בקשוטין אזלא ומאנין ולבושין למעבד נשמתין ורוחין חדתין כו' . פי' ע"י שהאדם מתקשט בתורה ומצות למטה עי"ז מתעורר למעלה להשפיע לזה העולם נשמתין ורוחין חדתין. וז"פ הפ' כי לא כנשים המצריות כו' כי חיות הנה בטרם תבא אליהן המילדת וילדו. כמ"ש וחי בהם אני ה' כביכול חיות הבורא ע"י התעוררת שלמטה. וזה בטרם תבא אליהן המילדת רמז להאור שלמעלה הוא בחי' מילדת. וילדו. הם עושים בעצמם ההולדה למעלה בהתעוררת והרצון שלהם בעצמם כנ"ל. וז"ש תתקבל צלותהון ובעותהון כו' קדם אבוהון דבשמיא. פי' התפלות שלהם הוא טרם תבא האור שלמעלה כנ"ל. ונחזור לעניננו וארא אל אברהם כו' באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם פי' לא הוצרכתי להשפיע להם מקודם משם הויה לעורר אותם רק הם התעוררו מעצמם רק ההתחלה היה מלמעלה באל שדי. וגם הקמותי את בריתי אתם. לשון זכרות והשפעה אתם כמ"ש ומצאת את לבבו נאמן לפניך. וכרות עמו הברית כו' כי צדיק אתה. פי' שהם היו מעוררים בחי' צדיק שלמעלה לעורר מ"ד וזה היה כח האבות. וזה והקמותי את בריתי אתם כנ"ל לעורר השפע למטה. וגם אני שמעתי את נאקת בנ"י אשר גם הם במעלה זאת לעורר מ"ד. ואזכור את בריתי בחי' דכר ומשפיע כנ"ל. שהם התעוררו מעצמם ע"י המעש"ט להשפיע להם קדושה מלמעלה. לכן אמור לבנ"י אני ה' וידעתם כי אני ה' אלהיכם. כי הם בדעת הנכון.והבאתי אותם אל הארץ הוא היחוד דו"נ רמז לשמים וארץ. שמים בחי' דכר וארץ היא השכינה כמ"ש והארץ אזכור.לתת אות"ה לאברהם ליצחק וליעקב כי השכינה היתה תמיד עמהם. ונתתי אות"ה לכם מורשה אני ה' . שגם עמהם יהיה היחוד תמיד מורשה אני ה' . וידבר משה כן אל בנ"י ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה. פי' לא האמינו בעצמם שהם יהיו במעלה כזאת לעורר מ"ד. לכן כתיב אח"כ וידבר ה' כו' בא אל פרעה ושלח את בנ"י: