קישורים על שמות ט:כ

בפסוק הירא את דבר ה' מעבדי פרעה הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים. והנראה שהכתוב מרמז לנו דבר גדול ואופני התנהגות איש הישראלי בגשתו אל הקודש פנימה לעבוד את הבורא ב"ה איזה עבודה שבלב זו תפלה טרם שמוציא דיבור לפני אלקים יקדים בקרבו ראשית החכמה הוא יראת ה' אמנם לא כל בחי' היראות שוים בענייניהם כי נודע היות שתי בחי' יראות יראה הרוממות הנקרא בושה וסוג שני היראים רק מרצועה בישא והנה האנשים המשכילים אשר יראה הרוממות נגד פניהם ונתמלאים בושה וכלימה בכל שעה ורגע מאימת גדולות ורוממות עוצם אלהות ושפע אלהי הנשפע עליהם תמיד בלתי הפסק מעט רגע אזי בחי' יראתם אינה נפסקת אפילו כשמתמידים בתדירי בעבודת בוראם ומרבים להטיב עשות צדקה והצנע לכת וכמוהו ממדות טובות עכ"ז יראתם על פניהם תמיד בזוכרם רוב כבודו דלית אתר פנוי מניה מתמלאים מלא בושה וכלימה ותועלתם גדולה ומובחרת אשר בחי' יראתם לא נפסקת עולמות בין בטיבו ובין בעקו ח"ו שוים בענין יראתם ואדרבא בכל יום ויום ופרטי עתים יותר שנתרבה ונתחזק עוצם הכרתם ברוממות וגדלות הבורא ב"ה והתפשטותו על כל הנבראים נתוספת אצלם היראה יותר ויותר בשמם על הלב איך הוא יתברך עקרא ושורשא דכל עלמין ובורא ומנהיג ומשגיח בפרטי פרטיות וצופה ומביט ומבין כל מעשיהם לאפוקי סוג ב' היראים מרצועה בישא העבודה אצלם רפויה ואינם בשלימות בתמידיות כ"א לזימנין וכאשר הארכנו למעלה פ"ה נרפים אתם נרפים וגו' ע"ש ודוד המלך ע"ה אמר בנועם זמירותיו הללויה הללו את ה' מן השמים וגו' הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות אש וברד שלג וקטור רוח סערה עושה דברו ונתעוררו חז"ל ודרשו הדברים האלו היו תחלתה גנוזים בשמים ובא דוד והורידן לארץ מפני שהם מיני פורעניות ואין נאה להם להיות גנוזים במגוריו של הקב"ה ודברי חכמים צריכים לימוד ולכאורה אינו מובן מורידו לארץ וגם מאמרם ז"ל שהיו גנוזים במגוריו מיני פורעניות וכי מאין בא לשם מיני פורעניות הלא אין רע יורד מן השמים והכלל דברים הללו צריכין ביאור רב וכבר דברנו מזה בפרשת בראשית ועדיין צריכין אנו למודעי ויראה להורות לבאי עולם התעוררות לעבודה זו תפלה ודוד המלך אמר להם הללו את ה'. אמנם יאמר נא ישראל שהוא מן הנמנע ואיך יתכן לו לאדם הגשמי אשר בעפר יסודו ומורכב מד' יסודות הגשמיות ארמ"ע לתפוס עוצם בהירותו יתברך הנעלם מכל רעיון ולית מחשבה תפיסה ביה כלל ובהיאך אנפין יקום קדם מלכא בגוף עכור להלל ולשבח אלוה נורא מאוד לזה אמר דוד המע"ה נגד כל קהל ישראל ליהנות ממנו עצה היעוצה הללו את ה' מן השמים כלומר ליקח עצות לנפשם בהסתכל על אורות השמים שהחמה שוקעת במערב וזורחת במזרח ומשם יכול האדם לעורר נפשו וליקח לעצמו בחי' לעבוד את הבורא ב"ה בהתלהבות גדול בחי' מחודשת לבלתי יפול הנופל מבחי' עבודתו אל בחי' הזקנה וזה נאמר באנשים היראים רבים וכן שלימים ומשכילים אשר הכינו את לבם לראות ולהביט אל פועל ה' לדרוש יחודו ואחדותו תמיד ליקח עצות לנפשם בהסתכלותו על אותות השמים וכמוהו מן הבחי' אכן סוג ב' העבודה אצלם בזקנה ואין תבונה בהם לדעת ולהבין איך ליקח לעניים בחי' בכדי לחדש בקרבם עבודת בוראם בהתעוררות והתלהבות מחודש וכאשר מצינו אשר חכמים הגידו בן שלש שנים הכיר אברהם אבינו ע"ה את בוראו וכיוונו במאמרם בן שלש שנים לשלול אותן האנשים שכחי אלהים ואינם שמים על לוח לבם להכיר רוממות אלהות וגדלותו לעובדו ביראה הרוממות תיכף מיום עומדם על דעתם כ"א בהמשך הזמן בסיבת מקריים ופגעים דעדו עליהם וכאשר שבו ודרשו אל ויצילם מכל צרה וצוקה יודו לה' חסדו ונפלאותיו אשר הראם בפועל ולערך השגתם את אותותיו ומופתיו מכאן פתיחת הבינם את דרכי אל להכיר טובותיו העודפות ואברהם אבינו ע"ה ועוצם בהירותו והשגתו הגדולה והרמה תיכף כשראה חמה זורחת במזרח התחיל להעמיק מציאות אלהות וסבר שזה בחי' אלוה ועבד את החמה כל אותו היום וכראותו לעת ינטו צללי ערב שוקעת במערב וראה את הלבנה אמר בלבו מסתמא אין זה אלהות כ"א הלבנה ואחרי ראותו שגם הלבנה שוקעת העמיק להשכיל שגם שניהם אינם אלוה ומסתמא יש אלוה בעולם המנהיג את כל אלו המאיר לארץ ולדרים עליה ומחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית כרצונו וכחפצו עד בואו על תכלית ההשגה כאשר איתא כ"ז בספר חובת הלבבות ע"ש באורך והעולה לענינינו אשר מצד הסברא החיוב מוטל על כל או"א מישראל ליקח לעצמו בחי' מחודשת לעורר לבו בכל יום ויום ובכל פרטי עתיו ורגעיו לבלתי היות אצלו העבודה בזקנה ונמצא ההפרש שבין שתי סוגי אנשים כמוזכר כי אותן שעיני שכל להם ליתן התעוררות לנפשם בעבודת הבורא מבחי' אותות השמים וכדומה אשר נתבאר בספר חובת הלבבות להדורש במקומו אז טוב לו בזה ובבא באין שום סיבה ופגע ממקרי הזמנים לא כן זולת עם אשר טח מראות עיניהם מהשכיל לבותם ליקח בחינות להתעוררות נפשם עד שרואים נפלאות אל בפועל באמצעות סיבות רעות כגון אש וברד ורוח סערה עושה דברו וכדומה ממיני פורעניות אשר לא נבראו כ"א לפשט עקמימיות שבלב אנשים כאלו יש לכנותם הללו את ה' מן הארץ כלומר מעוררים נפשם לעבודת אל מסבות ארץ כמו אש וברד ורוח סערה וכדומה ואז מהללים ומשבחים והכל בעבור זאת שהכרתם חלושה וצריך הבורא ב"ה להתלבש ולהצמצם א"ע כ"י באמצעות פעולות ושלוחים כאלה בכדי להכניס יראה בקרבם לעובדו ביראה וזה יראה מרצועה בישא ואנשים היראים והשלמים הנזכר המעוררים את לבם בקרבם זולת שלוחים הנ"ל כ"א בכל יום תמיד נתמלאים בושה וכלימה לומר מי יכול לעמוד לפני ה' האלהים הנורא מאוד אינם צריכים לכל זאת ויש לכנות על בחינתם המובחרת שמהללים אותו יתברך מן השמים כלומר מאותות השמים כמדובר ומעתה בין תבין דברי חכמים ורמיזתם שהעמיקו בדבריהם ואפשר שכיוונו אל האמור דברים אלו היו תחילתם גנוזים במגוריו של הקב"ה משמעו לשון מגור ויראה והיינו בהעדר השכל והמדע מיראים אנשי המון עם מלפניו יתברך בסבות מיני פורעניות אש וברד ורוח סערה והיינו רצועה בישא ובאמת יראה כזה אינה נחשבת למאומה וכאשר זכרנו למעלה שהנביא הזהיר להם לישראל ענין יראה הנבחרת בעיני ית"ש ולמדם עיקר היראה הנקראת בושת באמרו אל תיראו כי לא תבושו כלומר אם אין שלימות היראה באה מחמת בושה אל תיראו כי אינה נחשבת למאומה נגד יראה הרוממות וכל עצמה של יראה תתאה לא נבראת כי אם לשהוף עם יראה הפחותה של רצועה בישא את אהבות הרעים וכמו ששמעתי מהמגיד זלה"ה שפי' מה שאמר אברהם אבינו כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה והקשה מהראוי לומר רק אין אהבת ה' במקום הזה כיון שראה אותה עוסקים באהבה רעה מניאוף ולכן אמר אחותי היא ביראתו מחמת זנות אמנם כך אמר להם אברהם אבינו בראותי עסקיכם באהבה של ניאוף ניכרין הדברים שאין לכם אפילו יראה תתאה השורפת את אהבות רעות ולזה גמר בלבו לאמר רק אין יראת אלהים במקום הזה אפילו יראה הפחותה וכו' ודפח"ח הנשמע מכל הנ"ל שיראה תתאה אינה כלום כי אם לשרוף עמה אהבות רעות ועיקר שלימות היראה בעבודת הבורא ב"ה הוא בושה עד שבטל ממציאות נגד רוממותו וגדולתו ולזה כיוונו במאמרם עד שבא דוד והורידם לארץ כלומר אותה בחינת היראה מחמת מיני פורעניות אין נאה להם להיות גנוזים במגוריו של הקב"ה היינו בבחינת המגור והיראה של הקב"ה שצריך האדם לעבדו ביראה הרוממות שנקראת בושה ולא לגור מפניו ממיני פורעניות כאשר זולת העם פחותי הערך שמהללים את ה' מן הארץ כמדובר ודו"ק ותבין ענין הכתוב שהתחלנו הירא את דבר ה' מעבדי פרעה נרמז בכאן יראה תתאה מרצועה בישא ע"ד ופרעה הקריב שקרב את לבן לאביהן שבשמים וגם פרעה משמעו לשון פרעון לשלם ולפרוע כפרי מעלליו ורוע מעשיו ויראתו שלא יקח מעמו את כל אשר לו ולכן אפילו בעמדו בתפלה כל עצמו אינו מכניס במלוי אותיותיו וצירופי תיבות כי אם לשאול טובות עצמו מאשתו ואנשי ביתו וכל אשר לו מהמזומן מרוב עשרו וקניינו מול זה בא הרמז בכתוב הירא את דבר ה' ירצה אינו ירא לפניו יתברך כי אם מעבדי פרעה מדאגה מדבר בתורה ותפלה פן ואולי יפרע ממנו גמול תשלומו הסימן בהתבונן עליו על עבודתו בתורה ותפלה וכל פרטי מעשי מצותיו כל עצמו ומגמותיו הניס את עבדיו ואת מקנהו וכל קנין כספו אל הבתים הם הצירופי תיבות ואחיון שמוציא משפתיו כל כוונתו להטיב לו ולזרעו אחריו ואת עבדיו ואת מקנהו וכל קניניו אל יחסר מאומה מהם זהו. עיקר מגמתו בצירופי תיבותיו אין זה עבודה של כלום כי כבר נודע שבחינת עבודתינו היא עבודת גבוה ולא עבודת עצמו והשם ברחמיו יורינו עבודתו עבודת גבוה אנס"ו ודו"ק:

הירא את דבר ה' מעבדי פרעה הניס כו' ואשר לא שם לבו אל דבר ה' ויעזוב את עבדיו ואת מקנהו בשדה. יבואר עפ"י מה שיש להתבונן בעניני הנסים שנעשו לאבותינו במצרים למה הוכרחו לכ"ז הלא הי' ביד הקב"ה לגזור אומר ולהוציא אותנו ברגע אחת. אך באמת כי המשכיל יבין מכל הנסים הללו יש ללמוד דרך לעבודת השם. וז"ש נתת ליראיך נס להתנוסס. ר"ל להיראים נתת הנסים למען יתבוננו בעוצם יראת השם לעבודת הבורא ב"ה ועי"ז נס להתנוסס מזה נסים חדשים יותר. וזה ג"כ פי' הפ' הירא את דבר ה' מעבדי פרעה הני"ס. יש בו אותיות י"ה נ"ס. ר"ל היראים את ה' יכולים ללמוד יראת שמים ועבדות חדשות מהנסים של פרעה. וזה פי' הניס את עבדיו לשון עבדות שלו ואת מקנהו כל הקנינים שלו כמ"ש ישראל קנין אחד. פי' כל מה שביד ישראל ומה שהוא עושה הכל הוא קנין באחדותו ית"ש. וז"ש ואת מקנהו אל הבתים. להביאו לידי יראת שמים שנקרא בית כמ"ש ווי דלית ליה ביתא וכו' . ואשר לא שם לבו אל דבר ה' ויעזוב את עבדיו ואת מקנהו בשדה. כי חלופיהם בגולם. מי שאינו ירא שמים וכסיל לא יבין את זאת ויעזוב כו' שעוזב כל הקרנים שלו וכל העבדות בשדה לשון הפקר כמו השדה שהיא הפקר לכל. ה' ישים בלבנו אהבתו ויראתו ולעשות רצונו. אמן: