וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה נְטֵ֤ה יָֽדְךָ֙ עַל־הַשָּׁמַ֔יִם וִ֥יהִי חֹ֖שֶׁךְ עַל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְיָמֵ֖שׁ חֹֽשֶׁךְ׃
תפארת שלמה
ויאמר ה' אל משה נטה את ידך על השמים ויהי חשך על ארץ מצרים. יל"ד הלא משה היה עומד תחת השמים ואיך יטה ידו על השמים כאלו הוא עומד למעלה הימנו והול"ל הרם ידך אל השמים. אך הנה כתיב הללו את ה' מן השמים וכו' והמים אשר מעל השמים יהללו את שם ה' כי הוא צוה ונבראו ויעמידם לעד לעולם. ויש להבין מה זה ענין ההלל הגדול אשר להמים שלמעלה ולמה פרטם הכתוב בזה. אך הנה המים הם רמז להחסדים כנודע. והחסדים מעלתם על השמים כמ"ש כי גדול על השמים חסדך והחסדים הנה זה תועלתם שיורדים לעוה"ז ע"י הצי"ע. וכן מי"ם גימ' צ' שהצדיק הוא הצנור להוריד על ידו החסדים העליונים אשר מעל השמים בכח נשמתו שהוא בעוה"ז ושרשה בעליונים גבוה מעל גבוה. לכך יכולים האורו' העליונים לירד על ידו. וכמו שהיה זה ע"י משה רבינו שהוריד בכחו הגדול חסדים טובים ואורות קדושות לעוה"ז וז"ש וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך הרמז בזה כי הש"י ראה והתקין האור העליון שהוא חסד העליון כיל"ח הנה תיקן האלהים להוריד את האור על ידי הצדיק משרע"ה שנקרא כי טוב כמ"ש ותרא אותו כי טוב הוא וכן כל צדיק נקרא כי טוב שנאמר אמרו לצדיק כי טוב. וז"ש הכ' ויבדל אלהים בין האור ובין החשך. יל"ד למה נאמר שנית אלהי"ם. אך זה רמז על משרע"ה שנקרא אלהים כמ"ש ראה נתתיך אלהים לפרעה וכן נקרא איש האלהים ור"ל כאשר משרע"ה הוא צנור החסדים לכך הנה הוא המבדיל בין האור ובין החשך בין מעשיהם של צדיקים ובין מעשיהם של הרשעים לבל ישתמשו בערבוביא שלא ילכו ישראל פעם באור ופעם בחשך חלילה. רק הוא בכח נשמתו העליונה המשיך והוריד לישראל והבדילם מן המצרים. וזהו עיקר ההבדלה בין האור דבין החשך שהוא בין ישראל לעובדי כוכבים להיות בני ישראל מופרשים ומובדלים מבין עובדי כוכבים כנ"ל. והנה אמנם האור הגנוז העליון הוא נגנז בשבת שזהו מתנה טובה לישראל וז"ש מתנה טובה יש לי בבית גנזי. ובשבת יורד האור הגנוז לישראל לכך סמוך בההבדלה בין ישראל וכו' בין יום השביעי לששת ימי המעשה כנ"ל. וז"ש כאן ולכל בנ"י היה אור במושבותם אותיו' שב"ת ר"ל שמשרע"ה הנה המשיך האור הגנוז העליון לבנ"י ביום השבת והוא עשה כל ההבדלה הזאת בין האור ובין החשך ובין ישראל וכו' בין יום השביעי לשש' ימי המעשה. לכך כאשר המשיך האור לישראל ביום השבת והפרישם מן המצרים הנה בע"כ תהיה הענין והחשך למצרים כי אין כדאי להשתמש בו רשעים. וזהו המבואר במד"ר כי מחשך שלמעלה הביא עליהם שהוא ההיפך מבחי' האור העליון כנ"ל והנה כן משרע"ה אתפשטותא בכל דרא וכל צדיק הוא צנור השפע האור העליון כנ"ל כמ"ש אור זרוע לצדיק והוא הממשיכם לישראל ולכך סמוך ליה ולישרי לב שמחה כי הוא הממשיך לישרי לב הם כלל ישראל הישרים שמחה ונהנים מאורו כמש"א מנוחה ושמחה אור ליהודים. ולכך כל הצדיקים נקראים מאורות שמשפיעיה מאור חסדים לישראל ועי"כ החשך והאפילה למצרים. וזהו יוצר אור ובורא חשך. וכן בימי מרדכי ליהודים היתה אורה ושמחה ועל העכו"ם חשך ואפילה כנודע. והנה זה הוא השבח הגדול אשר להמים מעל השמים הם החסדי' היורדים על ידי הצדיק כי הוא צוה ונבראו ויעמיד' לעד להורידם לעוה"ז. והנה זהו הרמז נטה ידך ר"ל כחך כי משרע"ה ימשיך בכחו הגדול העליון והחסדים לישראל אז ממילא ויהי החשך על ארץ מצרי' כמ"ש הנה החשך מכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה בב"א:
מאור ושמש
ויאמר ה' אל משה נטה ידך וכו' וימש חושך וכו' לא ראו איש את אחיו כו' ולכל בני ישראל הי' אור במושבותם כו' ויקרא פרעה אל משה וכו' ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה וכו' ופרש"י כחצות הלילה כהחלק הלילה וכו' שאין חצות שם דבר עיי"ש. להבין הענין נראה כי הנה אמרו על פסוק ויבדל אלהים בין האור ובין החושך שמתחילה היו האור והחושך משתמשין בערבובי' עכ"ל ואין הפי' שהי' שעה א' יום ושעה אחת לילה רק שהיו שניהם יחד וכמו דאי' במדרש את האור זה מעשיהן של צדיקים וחושך זה מעשיהן של רשעים ע"כ והוצרך להבדיל בין הטוב ובין הרע שיהי' כולו טוב כי מה שהי' עד עכשיו בערבוביא היו אוכל ופסולת מעורבין זב"ז ולא היה כל א' בפני עצמו כי הי' עדיין בהחשך קצת טוב שנפל שם בסוד עולמות הנפילים והיה צריך לתקן זה ולהעלות האור מן החושך שיהיה ברורי עולמות וזהו עץ הדעת טוב ורע וזהו עיקר כל עבדותינו כי זה הוא שעשועים לפניו ית' שיהיה שכר ועונש ע"י הבחירה ורצון שיבור לו האדם איזה דרך ישכון אור ולהבדיל בין הטוב ובין הרע וישאר הרע בתהומא רבא ולהעלות הטוב והנה הגם שהקב"ה קרא לאור יום ולחשך קרא לילה אעפ"כ מצינו צדיקים שעליהם אמר דוד המלך ע"ה ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה ומצינו רשעים אשר במחשך מעשיהם ועליהם נאמר כסיל בחשך הולך והנה מצינו בקדושת שבת שכל איש ישראלי ירגיש בנפשו קדושה יותר מבחול כיתרון האור מן החשך וזה פי' מה יום מיומים מה גבר בגוברין שקדושת שבת הוא כולו אור והוא נבדל מן החשך וע"י מה היא הבדלה ע"י שאדם מכין עצמו בששת ימי המעשה ועכ"פ כשהוא מתפלל. והנה בו' ימים מתפללין י"ח תפלות וצריך לשהות שעה א' קודם התפלה ושעה אחת אח"כ וכתב באו"הח דשעה מועטת סגי ועכ"פ בין הכל נחשוב ששה שעות ועם הי"ח שעות של ח"י תפלות הם כ"ד שעות ובאלו הכ"ד שעות לפי מה שיתפלל בכוונה וימשיך ע"ע הקדושה ויברור הטוב מן הרע כ"כ תחול עליו קדושת שבת ויש אנשים צדיקים ששוהים שעה ממש קודם התפלה ועי"ז ישיג קדושת שבת קודם. וזהו תוספת שבת והכל הוא לפי ההבדל והבירור שבורר הטוב מן הרע. ואי' בכתבי האר"י ז"ל כלהו בחכמה אתברירו ולאחר הבירור נשאר החושך לבדו ולא היה בו שום עירבוב מהאור ולזה במכת חשך שבא מחכמה כתיב וימש חשך שהיה חשך ועב בלא שום אור 'ולכל 'בני 'ישראל 'הי' 'אור 'במושבותם ר"ת עולה כ"ו מנין הוי"ה ר"ל שהי' להם אור הקדושה משמו יתב' שהוא כלו טוב שעליו אמרו חז"ל ראה שאין העולם כדאי להשתמש בו וגנזו לצדיקים וזה שפירש"י כחצות כהחלק לילה שאין חצות שם דבר של חצי פי' שלא הי' דווקא בחצי לילה כי באמת כתיב ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה משמע שכל הלילה היה מכה מצרים לזה פירש"י כהחלק לילה לומר שכל הלילה הי' מתחלק למצרים חשך ולישראל הי' אור כדאיתא במד' שהאיר להם כל הלילה כיום של תקופת תמוז ובכל הלילה כשהיו ישראל מקריבין הפסח ואוכלין אותו הי' מכת בכורים למצרים ובזה יתורץ קושי' הגמ' מה שלא אמר בחצות כי לא הי' בחצות ממש ומה שכתב ויהי בחצי הלילה וה' הכה וכו' ג"כ אין פי' חצי לילה ממש רק כ"ז שהיו ישראל אוכלין הפסח ועי"ז היו מבררין ומבדילין בין האור ובין החושך וכשהיו אוכלין בשכונה זו הי' להם אור ולמצרים שבשכונה זו הי' חושך ומגפה וזהו בחצי הלילה פי' ג"כ שנחלק כל הלילה למצרים חשך גמור ולישראל לילה כיום יאיר.