שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים תֹּאכַ֣ל מַצֹּ֑ת וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י חַ֖ג לַיהוָֽה׃
תפארת שלמה
שבעת ימים תאכל מצות כו' מצות יאכל שבעת הימים ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך כו'. יל"ד בסדר הכתוב שהקדים אכילת מצה למצות השבתת חמץ ולאו דבל יראה הלא נהפך הוא כי מתחלה צריך להשבית החמץ ואח"כ בא לאכילת מצה. אכן יבואר עפ"י דברי הזוהר הקדוש שהקשה למה לא נאכל מצה בכל השנה ותירץ שם כי כאשר נתקדש ונתרפא במיכלא דאסוותא פעם אחת שוב לא נצרך עוד ע"ש וז"ש הכתוב מצות יאכל שבעת הימים כאשר תתקדשו ותטהרו באכילת מצה בשבעת הימים בפסח הנה זהו יועיל לכם שלא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאר כל השנה כי חמץ ושאר הוא מרומז לבחי' יצה"ר שאור שבעיסה וע"י קדושת אכילת מצה לא יראה לך שאר ר"ל לא ייטיבו בעיניך תאוות היצה"ר ומחשבתו לעולם כנ"ל:
תפארת שלמה
א"י שבעת ימים תאכל מצות כו' מצות יאכל שבעת הימים כו'. יל"ד כפל הלשון סמוך באזהרה למה. גם מהו הלשון יאכל בשלמא לא יאכל חמץ אתיא לדרשא כמבו' בגמ' אבל במצות אכילה מצה למאי אתי. אך הנ"ל לרמז בזה דהנה כבר מבואר בזוהר הקדוש כמה וכמה פעמים כי בעובדא דלתתא איתער הכי לעילא וכל המצות ומעש"ט שאנו עושים למטה הם מרמזים על שרשם למעלה בראש רום המעלות בעולמות העליונים בסוד האורות הרוחנים למעלה למעלה. והנה כך הוא במצות אכילת מצה מתעורר דוגמתו בעולמות העליונים בסוד אכלו רעים שתו ושכרו דודים וזהו מצות תאכל במקום קדוש רומז למעלה קדושה העליונה בחצר אוה"מ יאכלוה למעלה כנ"ל. וזה הציווי שבעת ימים תאכל מצות שתאכלו אך בכוונה הרצוי' לד' שיתעורר עי"כ גם למעלה כמוהו בשרשו היינו מצות יאכל את שבעת הימים הם הימים הידועים למעלה ז' יומין עלאין ושם עי"כ יהי' נפעל ויאכל בסוד אורות העליונים וזהו שסמך לי' ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאר כי חמ"ץ ושא"ר גימ' עץ הדעת והמצה היא למעלה מבחי' עה"ד. וזהו שסמך בכל מושבותיכם תאכלו מצות ויקרא משה לזקני ישראל. זקני ישראל רומז למעלה על עולם הזקנה. וזש"א להם שעל בחי' הזאת תאכלו מצות לעורר ולהמשיך קדושה מעולמות העליונים ביחודים הגבוהים וזהו משכו וקחו לכם היינו משכו יומין עלאין לגבי תתאין כיל"ח: