וְהִגַּדְתָּ֣ לְבִנְךָ֔ בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לֵאמֹ֑ר בַּעֲב֣וּר זֶ֗ה עָשָׂ֤ה יְהוָה֙ לִ֔י בְּצֵאתִ֖י מִמִּצְרָֽיִם׃
תפארת שלמה
והגדת לבנך ביום ההוא וכו' והי' כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העבודה הזאת לכם וכו' בעבור זה עשה ד' לי בצאתי ממצרים. יש לדקדק בלשון בצאתי שהוא לשון הוה. גם מפני מה כל מצות ההגדה בלילה הזאת היא דוקא ע"י שאלת הבן. להבין כל זה יש לרמז בזה על מלחמת היצר אשר האדם רואה כי בכל יום מסיתו ומדיחו מן הדרך ואין לו מנוחה ממנו אפי' רגע אחת. לא יפול לב האדם ויתעצב ויקשה לשאול מה העבודה הזאת בכל ימי חיי להיות לי מלחמה הזאת יומם ולילה לא ינוח ולא ישקוט. ואמרת אליו תשים על לבך כי כל זה הוא לטובת האדם בעולם הזה כל עוד נשמתו בקרבו לא יהי' לו מנוחה מיצה"ר כי לולי זאת לא הי' לו עוד בעולם הזה מה לעשות ולא הי' לו עוד חיות כלל בעולם הזה והי' צריך להפרד מעולם הזה ללכת אל מקום מנוחתו בעוה"ב. וזה בעבור זה עשה ד' לי בצאתי ממצרים. כי כן הי' עיקר תכלית כוונת הבריאה ללחום את מלחמת היצר כל ימי חייו שלא ישמע לקול מסיתו ומדיחו להפילו ברשת. וזהו ענין יציאת מצרים מלחמת היצר. ובזה יובן הפסוקים (במלכים א). ויאמרו לו עבדיו יבקשו לאדוני המלך נערה בתולה ועמדה לפני המלך ותהי לו סוכנת כו'. כי הנה הדבר תמוה מאד הלא עבדי דוד היו אנשים גדולים קדושי עליון בעלי רוח הקודש איך יאמרו דברים הללו ליעץ את דוד המלך בדברים מכוערים מתאוות עולם הזה כאלו. אכן לפי הדברים האלו מובן שפיר. כי דוד המלך ע"ה לעת זקנתו בטל ממנו כל התאוות כמ"ש ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו. לשון בגידות ולא יחם לו שלא הי' לו שום חמימות מיצה"ר לכן הי' מוכן ללכת אל מקום מנוחתו להסתלק מעולם הזה. ולזאת היו עבדיו מבקשים תחבולה להחזיקו עוד להיות נשאר בעולם הזה בחיים. והיו מתיעצים בזה לבקש בתולה נערה ותהי לו סוכנת ואעפ"כ יכבוש את יצרו כדי שיהי' לו עוד מלחמת היצר כי זהו לטובת האדם בעולם הזה כנ"ל. ובזה יש לפרש כי רגע באפו חיים ברצונו. התאוות היצר וחרון אפו מביא את האדם לחיות עוד. כמ"ש חיים ברצונו של הקב"ה להיות לו חיות בעולם הזה. וזה מ"ש חכז"ל הצדיקים מבקשים לישב בשלוה בעולם הזה בלי שום מלחמת היצר. אמר להם הקב"ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעוה"ב אלא שהם מבקשים לישב בשלוה בעולם הזה. פי' איך יעלה על הדעת לישב בשלוה בעולם הזה בלי מלחמת היצר הלא כל חיותו הוא רק עבור זה להיות כובש היצר ולעשות רצון הבורא ב"ה ועיקר קבלת מלכותו מבנ"א קרוצי חומר בעודם בחיים חיותם:
תפארת שלמה
א"י והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ד' לי בצאתי ממצרים. הנה כבר בארנו בפנים בפ' ראה קרא ד' בשם בצלאל כו' כי הנה יש ששים רבוא אותיות לתורה נגד ששים רבוא נשמות מבנ"י. וכ"א יש לו אחיזה בתורה לפי ערכו. אך הצדיקים הגדולים הקדושים יש להם אחיזה באותיות השם הוי' ב"ה ובשאר שמות הקדושים שאינם נמחקים. לכן לא יאונה לצדיק כל און להיות נשמר מכל רע כמו השמות שאינן נמחקים. וז"ש כאן והגדת לבנך כו' בעבור זה עשה ד' לי פי' כל עיקר העשי' שיהי' ד' לי. שיהי' שם הוי' שורה עלינו. ע"י צאתי ממצרים. כי בלילה הזאת אור הקדושה שולט בכל לבבות מבנ"י. וז"ש וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך. וכמו צאתכם מארץ מצרים אראנו נפלאות: