קישורים על שמות כה:ב

ויקחו לי תרומה. במ"ר הה"ד כי לקח טוב נתתי לכם אמר הקב"ה לישראל מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה שנאמר ויקחו לי תרומה משל למלך כו' נתתי לכם את התורה לפרוש הימנה איני יכול כו' בכ"מ שאתם הולכים בית א' עשו לי שאדור בתוכו כו'. יש להבין דפתח כביכול נמכרתי עמה דדרש ויקחו לי ואחר כך מסיק שיעשו לו קיטון א' ועשו לי מקדש. אך הענין שבאמת בשעת מתן תורה שכששמעו ישראל דיבור אנכי נתקע ת"ת בלבם וכששמעו לא יהיה נעקר יצר הרע מלבם (כמ"ש שהש"ר פ' ישקני) אז לא היה כלל חילוק מחנות רק כל מחנה ישראל שהיה מוקף בענני כבוד היה נקרא מחנה שכינה שהשי"ת שוכן בלב ישראל בלב כל אחד ועל זה נאמר ויקחו לי כביכול נמכרתי עמה ועל דרך מ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב ס א) דקודשא בריך הוא תורה איקרי ואין תורה אלא קב"ה. ומטעם זה נדרש (ברכות כא.) לברכת התורה מלפניה מדכתוב כי שם ה' אקרא וגו' דתורה נקרא שם הוי"ה דכל התורה שמות הקב"ה. וכתוב כי לקח טוב נתתי לכם והיינו לכל אחד מישראל כש"נ מורשה קהלת יעקב ובמד' (ויקרא רבה פ' ט) קהלת ינאי אין כתיב אלא קהלת טוב וכל הדברי תורה שרשם מאמר אנכי וגו' וכל תרי"ג מצות נקראו בזוהר הקדוש (שם פב ב) תרי"ג זיני עיטא שהם עצות איך לזכות שיאיר בלב מאמר אנכי ה' אלהיך ועל זה ההכרה אמר שנתקע ת"ת בלבם במאמר אנכי ושם השי"ת שוכן בלב ועל זה נאמר ויקחו לי כנ"ל אבל לאחר שחזר יצר הרע למקומו אז אמר השי"ת ועשו לי מקדש שבכ"מ שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו שיהיה מקום מיוחד לשכינה. וכבר אמרנו דהוא בעולם שנה ונפש מקום המקדש בעולם. ויום שבת בשנה שאז השי"ת שוכן בלב ישראל ונעשה הלב הר קדשי שהשי"ת משפיע דברי תורה בלב כל אחד מישראל וכתוב לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי דא לבא דמדוריה דיצר הרע ביה (כמ"ש זח"א קלח א במה"נ) שבשבת שנעשה הלב בחינת בית המקדש הר קדשי ניצול מקטרוג היצר הרע. ות"ח דמשתדלי באורייתא אתקריאו ודמיין לשבתות כמו"ש ברע"מ (זח"ג כט ב קכד סע"ב) והיינו שבלב המשתדלין באורייתא משפיע השי"ת דברי תורה תמיד דברי אשר שמתי בפיך ולית לך מלה לתברא יצר הרע אלא אורייתא (כמ"ש זח"א רב א) ונעשה הלב הר קדשי. והם מקדש בנפש. ועל אלו השלשה כתיב ועשו לי מקדש שכל אחד מישראל יש לו חלק בזה שהעשייה מצד ישראל דהמקדש ומשכן נעשה מנדבות לב ישראל וכמ"ש במ"ר (סו"פ לג) אפילו אחד מישראל יכול לעשותו שנאמר מאת כל איש אשר ידבנו לבו דהעיקר נעשה מנדבות לבב וכמ"ש בזוהר הקדוש. וכן קדושת יום השבת יש לכל אחד מישראל חלק בו וכש"נ לעשות את השבת שישראל העושין ומכניסין קדושה ליום השבת וכש"נ זכור לקדשו שמור לקדשו ונת' כ"פ. וכן קדושת ת"ח דמשתדלי באורייתא כל אחד מישראל יש לו חלק בו שהם העושים הקדושה וכמ"ש (חולין נו סע"ב) כרכא דכולה ביה ממנו כהניו ממנו נביאיו ממנו שריו וכו' והיינו דקדושת השרים והפרנסים מצד ישראל שהם ממנים אותם וכן קדושת הכהנים בא מצד. ישראל ועד"ש (ערכין יז.) פרנס לפי דורו. ומצינו (שמות רבה פ' מ"ב) לך ר"ד א"ל לא בשביל כבודך אתה עולה לכאן אלא בשביל כבוד בני אמרתי לזקן שלהם והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו כו' כשיהיו בניך צדיקים הם מתרוממים ועולים וכן שלוחיהם מתעלים עמהם וכו' וכן דקדק במד' (שם ר"פ לז) ממנו יתד זה כהן גדול כו' וכה"א ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו מהיכן מתו"ך בני ישראל כו' דייקא מתוך קדושת ישראל הופיע הקדושה על אהרן ובניו וכש"נ (דברי הימים א כ״ג:י״ג) ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים הוא ובניו וגו' דעל ידי שישראל הם קדושים כמה שנאמר בכמה פסוקים נבדלו אהרן ובניו להיות קודש קדשים. וכן קדושת כל פרנסי ישראל בא מקדושת ישראל ואף משה רבינו ע"ה שתיכף בשעה שנולד נתמלא הבית כולו אור כמ"ש (סוטה יב.) מכל מקום נתרומם מעלתו בשביל קדושת ישראל וכמ"ש במדרש הנז'. ועל זה נאמר ועשו לי מקדש. ועל כן יש לכל אחד מישראל חלק בקדושת המקדש וקדושת השבת שהוא המקדש בשנה וקדושת ת"ח שהם קדושת המקדש בנפש והוא מפני שהם העושים המקדש. ובשבת כל אחד מישראל זוכה להיות מכלל ת"ח משתדלי באורייתא וכמו שאמרנו כ"פ ממ"ש (שבת קיט.) מי עדיפת לן מינה דסעודת שבת של כל אחד מישראל היא סעודת ת"ח. ועל זה נאמר כי לקח טוב נתתי לכם לכל אחד מישראל כש"נ מורשה קהלת יעקב והיינו אף ע"ה שנקראו בית יעקב (כמ"ש בבא מציעא לג :) והיינו שכל אחד מישראל יש לו חלק בתורה ויש להם שייכות למקום המקדש שבאין ליראות ברגל מפני שהיה להם חלק בעשיה ונדבות לב. וכן בקדושת ת"ח בנוי דמלכא שהם משכן בנפש יש להם שייכות שמתעלין בשביל ישראל וכן בקדושת שבת דישראל מכניסין קדושה לשבת:

ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. י"ל בדרך רמז דהנה ידוע מכל סה"ק דבסדר העולמות העליונים כל מה שלמטה ממנו הוא צמצום ביותר והוא בחי' דינים ומה שלגבי העולם שלמטה נקרא חסד הוא נגד העולם שלמעלה ממנו הוא בחי' דין וזה בחי' ימין ושמאל בחי' הדין הוא שמאל והימין הוא רחמים וחסד. ובעולם האצילות לית דין כלל ולא שמאל רק כולו ימין ורחמים פשוטים על בנ"י. וזה הרמז עין ה' אל יראיו ובמ"א כתיב עיני ה' אל צדיקים היינו אל יראיו שהם בבחי' קטנה בהצדיקים הוא משגיח עליהם בעין אחת מכלל דאיכא עוד עין שני. הוא שמאל. והיינו שמשפיע עליהם מעולם דאית בי' ימין ושמאל אבל הצדיקים משפיע עליהם מעולם העליון דלית שם בחי' שמאל וגם אם משגיח עליהם בב' עינים הוא כולו רחמים פשוטים וזה נקרא ג"כ דכר ונוקבא. נוק' רומז על בחי' שמאל וזה הרמז ויקחו לי תרומה היינו לי לשמי שיתקנו לשמי ע"י שתמשיכו האורה מאת כל איש. ר"ל מעולם שאין בו בחי' אשה כלל רק כולו איש וזה גמר אומר אשר ידבנו לבו ר"ל כי שם הוא עולם הרצון ורחמים וחסדים מגולים משם תקחו את תרומתי. והבן:

ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו וגו'. במ"ר הה"ד כי לקח טוב נתתי לכם וגו' כביכול נמכרתי עמה שנאמר ויקחו לי וכו' התורה נקרא לקח טוב וכמ"ש (מדברי תורה עקב ה) בני אם תקח אמרי אם יש לך זכות כו' לה"ד לאדם שיש לו בת בוגרת כו' אין תורתי כן אלא אם יהיה לך זכות תזכה לה כו'. וכן במתן תורה מקודם אמרו ישראל נעשה ונשמע שהוא מורה שיזכו להדברי תורה על ידי החשק ורוב אהבה שיש להם (כמו שנת' שקלים מא' א ד"ה ולפ"ז) ועל ידי זה זכו לתורה ונקרא לקח טוב ודרשו ויקחו לי שכביכול נמכרתי עמה. והוא שלזכות שיהיה השי"ת שוכן בתוך בני ישראל צריך להיות במחיר והוא על פי מ"ש בזוהר הקדוש פ' זו (קכח סע"א) מאת כל איש מההוא דאקרי איש דאתגבר על יצריה וכל מאן דאתגבר על יצריה אקרי איש. דאיש היינו שר כמו שקראו אנטיגנוס איש סוכו יוסי בן יועזר איש צרדה וכה"ג (וכמ"ש תי"ט) אדון למקום סוכו וכדומה. ונדרש (סוכה נב :) מפנק מנוער עבדו וגו' על היצר הרע דכבר אמרנו דיצר היינו חשק כש"נ ליצר מחשבות לבב עמך ונברא להיות חשק לחדוותא דשמעתא כמו שיושאר ממנו גם לעתיד (כמ"ש זח"א קלח א) והנחש נברא לשמש לאדם לעשות מלאכתו (כמ"ש סנהדרין נט :) ונברא להיות עבדו. וכל המתגבר על היצר הרע נקרא איש ואדון לו. וכמ"ש בזוהר הקדוש למעלה על מ"ש ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר וגו' אשתדלותא דאורייתא מאן דבעי זכי בה כו' אבל אשתדלותא דקב"ה דקיימא בעובדא אסיר לנטלא ליה למגנא כו' אלא באגר שלים. והיינו דהשתדלות במצות צריך להיות במחיר. מ"ע יש דשייך בו מחיר כסף כפשוטו. ופרישות ממל"ת הוא על ידי מחיר שיבטל חשקו ותאותו לכבוד השי"ת. וכן במצות הנקנים בכסף העיקר לכוף תאות וחשק הממון לכבודו ית'. וזש"נ מאת כל איש אשר ידבנו לבו שבודאי לא רצה השי"ת בנדבות המשכן כדי לבנותו דהא כ' לי הכסף ולי הזהב ואף ברשב"י מצינו (שמות רבה פ' נב) שאמר בקעה בקעה המלאי דנרי זהב והתחילה מושכת דינרי זהב לפניהן. וכן א' במ"ר פ' זו ובגמרא (יומא עה.) שירדו אבנים טובות ומרגליות עם המן ולא נחסר לו ית' ח"ו נדבתם. רק העיקר היה נדבות לב ישראל מאת כל איש דאתגבר על יצריה היינו מה שנתנו בחשק ואהבה מזה נבנה המשכן שישכון השי"ת בלב ישראל ועל זה אמר בזוהר הקדוש מאי אשר ידבנו לבו דיתרעי ביה קב"ה כד"א לך אמר לבי צור לבבי כו' כלהו בקב"ה קאמר וכ"כ במדרש (שיר השירים ה' ב) שהקב"ה לבן של ישראל מן הדין קרא דכ' צור לבבי וחלקי אלהים לעולם. ועיקר הדברי תורה להאיר הלב כמ"ש והאר עינינו בתורתך ולזכות לתורה ואורו צריך להיות גם כן במחיר שאין זוכין לה רק על ידי אהבה ויראה כמו שזכו לה במתן תורה על ידי החשק. אך כשזכו לתורה אז אשתדלותא דאורייתא בלא כסף ובלא מחיר. אבל כתר נעשה שמורה להיות קדושה גם בגוף. צריך יראה ואהבה. ואחר כך מבקשים ויחד לבבנו לאהבה וליראה כו' שמצד השי"ת בא מקודם האהבה ואחר כך היראה כסדר אנכי ולא יהיה (ונת' כ"פ) וז"ש ויקחו לי וגו' לקנות כביכול להשי"ת שישכון בתוך בני ישראל צריך מאת כל איש שיתגבר על יצרו שהוא בחינת היראה ויהיה בלבו נדברות לב ואהבה להשי"ת שכן הסדר מצד האדם יראה ואחר כך אהבה. ואז קב"ה אתרעי ביה ושוי מדוריה ביה כמ"ש בזוהר הקדוש וכן אמר דוד המלך ע"ה אני ביושר לבבי התנדבתי כל אלה ועתה עמך וגו' בשמחה להתנדב לך וכמו שנאמר למעלה וישמחו העם על התנדבם כי בלב שלם התנדבו וגו' ואחר כך ביקש שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך וגו' שיושאר החשק כן לעולם בלב ישראל באהבה ונדיבות לכבוד השי"ת כדי שישכון תמיד בתוך בני ישראל והיינו להיות קדושה בגוף ישראל שזה קדושת מעשה המצות שהם בעובדא וצריך מחיר יראה ואהבה וכש"נ והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר וגו' ובזוהר הקדוש פ' זו (קנו סע"ב) וכי כל בשר ייתי לאו הכי הו"ל למכתב אלא כל רוח או כל נשמה כו' אך האדם הוא הנשמה והגוף נקרא בשר אדם וכמ"ש בזוהר הקדוש (יתרו עו רע"א) שהוא לבוש האדם וכל בשר מורה שהגוף יבא להשתחוות שיהיה הגוף גם כן בקדושה והיינו על ידי שיכוף ויתגבר על כל חשקו ויצרו שיהיה רק לכבוד השי"ת ואז יהיה קדושה בגוף גם כן כנ"ל וזהו בשבת שגם הגוף בקדושה שאכילה והנאת הגוף מצוה והוא מעין עולם הבא דיבא כל בשר להשתחות וכשחל ראש חודש בשבת אז בנקל יותר לכוף הגוף שיהיה בקדושה אף בימי המעשה: