וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
אור המאיר
בפסוק וידבר ה' אל משה לאמר ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה לחשוב מחשבות לעשות בכסף ובזהב ובנחושת ובחרושת אבן למלאת וגו'. בכאן נרמז עיקר עבודת האדם בפרטי פרטיותיו ואיזה מלאכה שעוסק בה אל יפנה אל מדעתו וכל עצמו ומגמתו לעשות בתחתון ולרמוז בעליון כי מצינו בדבריהם אשר שלשה בחינות אלו חכמה ותבונה ודעת המה שלשה כלי אומניות שבהם ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו כנודע ולכן היה צריך בצלאל ג"כ לכלי אומניות אלו חכמה תבונה ודעת למלאכת המשכן אשר נודע מדברי הזוהר ציורא דמשכנא וציורא דעובדא דבראשית וציורא דבר נש חד אינון וכאשר חכמים הגידו יודע היה בצלאל צירופי אותיות שבהן נבראו שמים וארץ ובודאי אילו לא הוי ידע אותן הצרופים לא יתכן אליו לעסוק במלאכת המשכן המוכרח להיות ג"כ עם אותן הצירופים כיון שציורם חד אינון ומשכן ה' המה בני ישראל כשמקשטין קומתם להשראת אלהות על פרטי איבריהם מראש עד עקב נקרא ג"כ משכן ה' ואמרתי רמז בכתוב זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה וארמוז בקיצור כ' נתבאר לנו במקום אחר זאת מנוחתי עדי עד לשלול מנוחת המשכן שנחרב בעונותיהם של ישראל אמנם עדיין נשאר בחינת מנוחה עדי עד ואומר ואיה אפוא מנוחתו יתברך וגמר אומר כמראה באצבע פה אש"ב נוטריקון אהל שיכן באדם המיישר אורחותיו ע"פ התורה ועבודה ובאמצעות תכונות איבריו מחזיק אבר נגד אבר בקומת השכינה עין תחת עין ויד תחת יד רגל תחת רגל כמו דאיתא כ"ז בתקונים שיש מארי דידין ומארי דרגלין ומארי דצואר וכדומה עם פרטי איבריהם מתקנים דוגמתם בקומת השכינה לערך אחיזתם בה וכאשר מצאה היונה כינוי לשכינה מנוח לכף רגלה לשכון בקרבם שוכן הקב"ה ג"כ בבחי' משכונם כאשר הכינו את לבם להשראת אלהותו וזהו פה אשב כמדובר כי אויתי"ה אותיות אויהי ה מורה על השכינה ה' אחרונה ודרכו של איש ה' איש ה' מלחמה לחזור אחר אשה יראת ה' לשכון אצל אדם המתקן מלא קומתו להשראת השכינה כללו של דבר במה יתכן לו לאדם לבנות קומתו להשראת אל בקרבו השכל נותן שצריך ג"כ לשלשה כלי אומנות חכמה ותבונה ודעת ובהעדרם בלתי אפשרי לו לאדם לבנות מלא קומתו וגם לבנות קומת השכינה וכבר ביארנו למעלה דבריהם ז"ל כל מי שלא נבנה בה"מ בימיו כאלו נחרב בימיו מורה על בחינת המדות הנקרא ימים אם אינו נבנה מלא קומתו בקישוט ותקון מדות הקדושים ממילא לא מצאה השכינה מנוח לכף רגלה לשכון אצלו ובודאי כאלו נחרב משכן ה' המה בני ישראל בימיו בסיבת שלא קישט ותקן מדותיו כראוי ונכון ועתה נחזור לענין וידבר ה' אל משה לאמר את זה אמר לאמר לצוות ולהזהיר בטוב את עם קדוש ישראל לדעת כל איש מעשהו ראה קראתי בשם בצלאל כו' וקראתי אותו שם בצלאל כאשר חכמים הגידו בצל אל היית ויודע היה בצלאל צרופים שבהם נבראו שמים וארץ ולהיות כי מוכרח למלא אותו בשלשה כלי אומנות שבהם נברא העולם וזהו ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה ולהיות ציורא דאדם ג"כ בציור עובדא דבראשית וציור המשכן אי אפשר לו ג"כ לבנות משכנו להשראת אלהות כ"א באמצעות שלשה אלה חכמה ובינה ודעת והיינו לעשות פרטי מעשיהם המוכרחים בהם אפילו מדריגות התחתונים כגון אכילה ושתיה ומו"מ ושאר תענוגות בני אדם הכל בחכמה ותבונה ודעת לקשור מחשבתו לרוממות אלהות באופן המבואר לנו כ"פ בפרשיות הקודמת ובעשות ככה אזי נעשה משכן אל השכינה בתוכו וברו ופנימיות מחשבתו משרה שם מחשבות קדושות ואם לאו מעשהו זר נכריה עבודתו ככל הגוים הרודפים יומם ולילה למלא די מחסורם ולא זרו מתאותם ואם כן מה יתרונם של עם קרובו ישראל ביתרון אור ויתרון שאת על זולת עמים ואנו אומרים אשר בחר בנו מכל העמים מצד הסברא בודאי לא בחר בנו ונבחרים לו למנה לעשות כמעשיהם לחשוב תמיד לעשות בזהב וכסף אשר זאת היא עיקר עבודתם עד עת חליפתם נאבד זכרם ושמם ואנו אין לנו אלא אלהי אברהם שהרגיל שמו בפי הבריות ונקרא אלוה הארץ אפילו בענייני ארציות וגשמיות יש לנו גם שם בחי' עבודה כמבואר לעיל ולזה מתמיה הכתוב ואמר לחשוב מחשבות לעשות בזהב ובכסף ובנחשת בתמיה וכי נאה לו לאיש הישראלי לבלתי יחשוב תמיד. כ"א לעשות ולהרבות לו זהב וכסף ונחשת וכי לזאת אמלא אותו בחכמה ותבונה ודעת לחשוב מחשבות כאלה א"כ ככל הגוים בית ישראל המה הממלאים בתיהם כל ימיהם כסף וזהב ונחשת ואוי לאותה בושה וכלימה וגמר אומר במקרא שלאחריו ובחרשת אבן למלאת להורות בא לאיזה כוון מלאתי לו ג' בחי' אלו חכמה בינה ודעת לחשוב תמיד ברוממות אלהות להבין ולהשכיל איך להוציא דבור לפני אלהים במלוי הארה עליונה זהו ובחרשת משמעו לשון מחשבה החורשת אבן כנוי לאותיות הנקראים אבנים איך למלאת אותם בחכמה ותבונה להיות פורחים לעילא וזאת תורת האדם לחשוב תמיד ודוק: