קישורים על שמות לא:טז

ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם ביני ובין בנ"י אות היא לעולם כי ששת וגו' יש להבין למה נכפל כאן שמירת שבת. גם השינוים דשם נאמר שבתותי שהם מהשי"ת וכאן כ' את השבת. ושם נאמר כי אות וגו' וכאן כ' ברית עולם. גם שם נאמר לדעת כי אני ה' מקדשכם וכאן כ' הטעם כי ששת ימים וגו'. הענין בזה עפמ"ש (שבת סט :) מ"ס כברייתו של עולם ומ"ס כאדם הראשון דאדם הראשון מיד כשנברא הופיע עליו אור השבת ואחר כך באו ששת ימי המעשה. והנה האדם מצדו השבת הראשון הוא מה שמופיע עליו השי"ת באתעדל"ע בלא שום אתעדל"ת. ואחר כך זוכה לשמירת שבת שניה ע"י ששת ימי המעשה הקודמים שבאו מצדו והוא כדוגמא של מעלה עדש"נ נעשה אדם בצלמנו וגו' וכמו שאמרו (שמות רבה פ' ל וש"מ) שהשי"ת מקיים המצות ומה הוא עושה אומר לישראל לעשות ולשמור. וכן נאמר והלכת בדרכיו להיות כקוף בפני אדם וכמ"ש (ב"ב נח.) אדם בפני שכינה כקוף בפני אדם וכמו שהשי"ת הכתיב מנוחה לעצמו אחר ששת ימי המעשה כש"נ כי ששת ימים וגו' וביום השביעי שבת כן צריך האדם לעשות שבת אחר ששת ימי המעשה שלו. ומקודם מדבר הפ' מענין קדושת השבת ראשונה שהוא בעצם רק מצד השפעה דלעילא בלא האתעדל"ת שמצד האדם ולכן נאמר בו את שבתותי וגו' היינו שבתות של השי"ת שמצד אתעדל"ע. ועז"נ כי אות היא ביני וביניכם כענין אות ברית שרשם בנו השי"ת להיות נימולים לח' בעוד שאין שום דעת בנפש להיות אתערותא מצדו וזהו לאות בין בנ"י ובינו ית"ש שמשפיע קדושתו בישראל מצד אתעדל"ע. וזה דייקא בישראל וכמ"ש (קידושין ע סע"ב) זו מעלה יתירה בישראל לגרים דאילו בישראל והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם והיינו שמקודם בא האתעדל"ע ואילו בגרים כ' והייתם לי לעם מצד אתעדל"ת ואחר כך ואנכי אהיה לכם וגו'. ועל זה גמר אומר לדעת כי אני ה' מקדשכם שמצד אתעדל"ע משפיע השי"ת קדושתו בישראל. ואח"ז נאמר ושמרו בני ישראל את השבת והיינו השבת שניה שאחר ו' ימי המעשה שמצד האדם להיות מתוקנים מצדו ולכן נאמר ושמרו בני ישראל את השבת בסתם שהוא מצד התעוררת האדם ועל כן אמר שם לעשות את השבת שהוא העושה את השבת כפי העמל שלו בימי המעשה וההכנה שלו להקדושה דשבת שאחר כך. ועל זה אמר לעשות את השבת לדורותם ברית עולם כי לשון ברית הוא על מי שכורת ברית עם חבירו להיות כאחד כענין כריתות ברית שבין איש לאשתו. וכמו כן נעשה ברית בינו ית' כביכול ובין ישראל שנהיה זיווגו לעשות כל מצותיו כקוף בפני אדם וכמ"ש (ב"ב נח.) חוה בפני אדם כקוף בפני אדם. וזהו ביני ובין ישראל וגו' דייקא כש"נ נעשה אדם בצלמנו ואתם קרוים אדם (כמ"ש יבמות סא.) ועכו"ם ששבת חייב וזש"נ כאן הטעם כי ששת ימים וגו' וביום השביעי שבת שזהו טעם שבת השניה שאחר ו' ימי המעשה שנהנה כדוגמא דלעילא וכמו שהיה ברייתו של עולם כי ששת ימים עשה ה' וגו' וביום השביעי שבת וינפש:

(פ' כי תשא) ושמרו בני ישראל את השבת לדורותם כו'. בזוהר הקדוש פ' תרומה דף קל"ו ע"ב ר' המנונא סבא כד הוה סליק מנהרא כו' ובכל מעלי שבתא יתיב בר נש בעולם הנשמות. הנה ידוע עיקר עבודת הצדיקים בעולם הזה בתורה ומצות חוץ מה שהם עושים יחודים נפלאים בעולמות העליונים ומורידים השפעות טובות לעולם הזה. אף גם זאת פעולתם להמשיך נשמות חדשות לעולם. כמ"ש אומרים למעבד נשמתין ורוחין חדתין. ומני אז והלאה משעת בריאת העולם הי' רצונו ית"ש שיהי' צדיק הדור יסוד עולם והוא יהי' צנור ההשפעות כמ"ש חנון ורחום וצדיק. וכ"נ צדיק בכל הדורות. וזה צריך כל איש היודע אמרי בינה לכוון בשעת הקידוש בליל שבת בברכת בורא פרי הגפן להוריד נשמות חדשות כי הנשמות בנ"י נקראים פרי הגפן עיין בזוהר הקדוש פ' ויחי דף רל"ח. ושורש נשמות בנ"י הוא מעולם הבינה כמ"ש נשמת שדי תבינם. והבן. והנשמות שבאים בעולם הזה בליל ש"ק הם גבוהים מאד למעלה מעולם הבינה. וזה הרמז בגמ' זכרהו על היין לשון זכרות והשפעה יהי' על היין למעלה מעולם הבינה הוא עולם החכמה כידוע לי"ח כי שמן רומז לעולם החכמ"ה אשר שם אין בו שום מגע נכרי. והיין רומז לעולם הבינה. לכן בזמן הבהמ"ק על מכונו הי' בכל עבודות הקרבנות שמן למנחות ויין לנסך. ובשעת הקידוש הוא עת לחננה להוריד נשמות קדושות בליל שבת מעולם החכמה אשר אין בו מגע נכרי כלל. וזה הרמז בפ' וירא אצל בנות לוט שאמרו לכה נשקה את אבינו יין כו' ונחי' מאבינו זרע פי' ע"י היין בליל ש"ק יורדים נשמות קדושות לזרע ישראל. ובזה הכל מכח אברהם אבינו ע"ה הוא המסייע לכל הבא לטהר כמ"ש דורשי ד' זרע אברהם אוהבו כי הוא הי' הראשון להוריד נשמות קדושות לעולם ובבחי' זריעה לכל הדורות הבאים אחריו. ובזה יש לפרש דברי המד"ר באותו פרשה. אין לך כל שבת ושבת שאין קורין בה מפרשתו של לוט. ורבים תמהו על המדרש כי אין לו הבנה לפי פשוטו. ולפי הנ"ל יש לרמז בדבריו על הקידוש של יין בליל ש"ק הרמוז בדברינו הנ"ל בפ' נשקה את אבינו יין כו' ונחי' מאבינו זרע כנ"ל. וזה הפי' בפ' שהתחלנו. ושמרו בנ"י את השבת לעשות את השבת לדורותם. פי' הצדיקים השומרים וממתינים על זיווגם ויחודם על קדושת השבת להוריד נשמות קדושות. לדורותם. דו"ר ת"ם ברית עולם. כי הנשמות היורדים בליל ש"ק הם היקרים ומובחרים להיות צדיקים כנודע. ועפ"י הדברים האלה יש לרמז במגלת אסתר בפ' ביום השביעי כטוב לב המלך ביין. ודרשו רז"ל בגמ' ביום שבת הי' לכאו' קשה מאי קמל"ן בזה. אולם עפ"י הנ"ל בא להורות לנו גודל הניסים אשר נעשו לאבותינו בימים ההם. כי את זה לעו"ז הנה הסט"א עומד תמיד נגד צד הקדושה. והמשתה אשר עשה הרשע הזה הי' מעומק הקליפה נגד הקדושה כמבואר במד"ר שהי' מטעימם מעין עוה"ב. וכל כוונתו במשתה היין הי' להוריד נשמות מסט"א כקוף בפני אדם. לכן ג"כ צוה להביא את ושתי בכתר מלכות ולעשות הטוב בעיניו להגביר צד הסט"א. ולולי ד' עזרתה לנו כמעט שכנה דומה נפשנו ואבדה תקוותינו. אך ד' הפיר מחשבות ערומים ולא באה למען לא תגמר עצתו ומאשר שהי' המשתה יין הזאת בליל ש"ק ואז הנה כל הדינין מתעברין מינה ואיהי אשתארת ביחודא דנהירו קדישא ואז ניתן הכח ביד הצדיקים להוריד נשמות קדושות. ואף כי הסט"א רוצה להתגבר לעומת צד הקדושה. יתפרדו כל פועלי און. כמ"ש בכתבי האר"י ז"ל. שנשמות הצדיקים עולים למעלה ונשמות אחרים יורדים למטה וגם הסט"א רוצים ג"כ לעלות למעלה ורוצים ג"כ להיות להם יחוד וזיווג אבל אין יכולת להם אדרבא יתפרדו כל פועלי און לכן בעת ההוא שהיו מרדכי ואסתר באותו הדור בחי' צי"ע להמשיך נשמות קדושות כמ"ש עם מרדכי. וגם באסתר כתי' לבקש מלפניו על עמה. לרמז כי ביחוד הפנימי הוא להוריד נשמות חדשות מצד הקדושה. לכן הי' ביכולתם לעמוד בפרץ לבל יניחו מקום להגביר צד הסט"א. וזה הרמז בפ' ויאמר המלך לאסתר במשתה היין מה שאלתך רמז לדברים האלה מה רצונך ושאלתך למשוך ע"י משתה היין. והשיבה כזאת. נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי. פי' זאת מגמת חפצי ושאלתי למשוך נשמות קדושות להרבות בנ"י. וז"פ צדיק כתמר יפרח כו' שתולים בבית ד' בחצרות אלהינו יפריחו. פי' האמנם כי הצי"ע עיקר גדולתו ומעלתו הוא בבית ד' הוא בעוה"ב בג"ע כי שם לו בית נאמן. אך גם בחצרות אלהינו הוא העולם הזה דומה לפרוזדור נגד עוה"ב שהוא הטרקלין. וגם בעולם הזה יש להם כח להפריח ולהוליד נשמות חדשות. וז"ש במגלה אם מזרע היהודים מרדכי כו' ולכאורה קשה האם לא ידעו שמרדכי הוא יהודי. אך הרמז אם הוא בבחי' זו להיות משפיע זרע יהודים להמשיך נשמות קדושות לבנ"י. ולכך אצל אסתר הרומז לשכינה הקדושה כתיב וישם כתר מלכות בראשה וכו'. כי לה יאתה הכתר מלכות כידוע לי"ח כי בליל שבת השכינה נקראת כלה כמ"ש לכה דודי לקראת כלה ומשם מתחיל העלי' לספירת מלכות עד תפלת מוסף בחי' כת"ר ולזה אומרים בקדושת מוסף ממקומו הו"א יפן ברחמים והבן. וז"פ וילך ד' כאשר כלה לדבר אל אברהם ואברהם שב למקומו. כל"ה רומז לספירת מלכות שנקראת כל"ה. ואברהם שב למקומו שעלה במדריגה גבוה בחי' כת"ר עולם הנסתר כיל"ח. אך לגודל מעלה הזאת צריך הצי"ע להיות מדריגתו גדולה מאד להיות תמיד במעלה הזאת להיות שב למקומו כנ"ל. אך עכ"פ ביום ש"ק צריך כל אדם להיות זהיר מאד בקדושת השבת כי הוא גדול מאד במעלה זו בעולם הכתר. וזה הרמז בפ' אל יצא איש ממקומו ביום השביעי להיות ביום השבת דבוק מאד בקדושה כיתד שלא תמוט בעולם הכתר שנקרא מקומ"ו הו"א יפן ברחמים כנ"ל:

ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו. במתנת חלקו הוא השבת כמו שפירשו עפ"י המ"ר (פ' שמות) שבירר השבת לישראל במצרים ויש להבין לפי"ז מ"ש כי עבד נאמן קראת לו איזהו קישור י"ל דמשמע דזה טעם שישמח משה במתנת חלקו שהוא השבת. אך הענין דאי' ברע"מ (זח"ג רל"א) איהו אמת ואיהי אמונה והיינו דמדת יעקב אע"ה אמת. שלו האיר היחוד במדת אמת שיה מרכבה לשם הוי"ה שמורה אתה הוא עד שלא נברא העולם אתה הוא משנברא העולם. והשבטים שהם כנס"י איהי אמונה שלהם האיר על ידי אמונה שה' אחד. ועז"א (פסחים נו.) שאמרו השבטים ליע"א כשם שאין בלבך אלא אחד כן אין בלבנו אלא אחד. והיינו כשם שאין בלבך אלא אחד שאתה מכיר זה היחוד במדת אמת כך אין בלבנו שאין לנו תפיסה בשם הוי"ה. דשם זה אינו נהגה בעוה"ז מפני שנראה לעין שיש כחות אחרים ובחירה. ומ"מ על ידי אמונה אנו מאמינים שה' אחד כמו קודם שנברא העולם אף שאינו נראה כן בעוה"ז. וז"ש בגמ' באותה שעה פתח יע"א ואמר בשכמל"ו שזה מדת מלכות שמכירין מלכותו ית' ושם הוי"ה נהגה על ידי שם אד' שנקרא באד'. וזהו איהי אמונה בחי' כנס"י. ושבת הוא יום ז' מדת מלכות כידוע. והנה במ"ר (פ' ברכה) דרש על משה רבינו ואת עלית על כולנה שנתעלה יותר מן הכל וחשב שם שנתעלה יותר מהאבות ואפי' מיעקב אבינו שמדתו אמת ע"ש. ונקרא איש האלהים ואי' (במד"ת ברכה) כדרך שאדם גוזר על אשתו כו' וכ' שם בכינוי. הקב"ה גזר על משה ועשה והכונה להיפך כביכול וכאן אמר ישמח משה במתנת חלקו שהוא השבת ויקשה הא מדרגת משה רבינו מעולה אף ממדרגת יעקב אע"ה שמדתו אמת ואיך אומרים שמתנת חלקו השבת בחי' אמונה ועז"א כי עבד נאמן קראת לו והוא מש"נ לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמר הוא. שהוא נשלם במדת אמונה מהימנותא שלימתא שנקרא בגמ' אמונה יתירה כמ"ש (תמיד כח.) יחזיק באמונה יתירה שנאמר עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי והוא מדת דהמע"ה שהיה מרכבה למדת מלכות וזה נקרא נאמן שנשלם במדת אמונה מהימנותא שלימתא וזש"נ לשבת עמדי עד"ש (יומא כה.) אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד. אמנם זהו מעלתו של משה רבינו אף שמדרגתו היה מעולה מאד ואף ממדת יעקב אע"ה שמדתו אמת. וזה סוד מש"נ ותמונת הוי"ה יביט. דצורתו של יעקב חקוקה בכסא. שיעקב היה כאדה"ר קודם הקלקול וכמו שאמרנו כ"פ. ובגמ' (ב"ר פד.) אי' שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון ובזוה"ק (ח"א קמב ב וש"מ) אי' דשופריה דיעקב שופריה דאדם הוה ע"ש. והוא דמות אדם שעל הכסא דכתיב נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. וזהו תמונת הוי"ה שיעקב אע"ה מרכבה לשם הוי"ה. ובמשה רבינו כיתב ותמונת ה' יביט ואמרו (ב"ר פ' מד) אין הבטה אלא מלמעלה למטה (ונת' בקדושת שבת ריש מא' ז). והיינו שמעלתו גבוה ממעלת יעאע"ה וכמו שדרשו עליו ואת עלית על כולנה. ומ"מ משה רבינו שהיה ענו מכל האדם החזיק עצמו שהוא נאמן במדת אמונה שאף שידע שמדריגתו גבוה. היה אומר שאין זה רק מפני שבחר בו השי"ת לשלוח לישראל ולקבל את התורה ועל כן הגדיל מעלתו. והוא רק כדמיון הטלה שיצא עשירי שנתקדש בקדושת מעשר על ידי שסוקר אותו בסקרא שאין זה כלל מצדו שהרי מוכרח להיות א' יוצא עשירי כן נצרך א' להיות נבחר לקבלת התורה ונבחר הוא מהשי"ת ואם היה רצון השי"ת היה בוחר באחר וזה מש"נ בכל ביתי נאמן הוא. וזה מ"ש בזוה"ק פ' זו (עו א) אחר שאמר יהב חכמתא עלאה לאדה"ר ואחר כך קלקל. אמר יהב חכמתא לנח ולפח בה לקב"ה. והיינו שהוא רצה לתקן פגם אדה"ר וכמ"ש (בזוה"ק לעיל עג סע"א) כד בעא נח למבדק בההוא חובא דבדק אדה"ר לאו לאתדבקא ביה אלא למנדע ולאתקנא עלמא ולא יכיל ע"ש. וז"ש לבתר מה כתיב וישת מן היין וישכר וכו' והוא על ידי שהכיר מעלתו שניתן לו החכמה וחשב שיכול לתקן פגם של אדה"ר. ואחר כך אמר יהב חכמתא לאברהם ופלח בה לקב"ה לבתר נפיק מניה ישמעאל וכן יצחק נפיק מניה עשו. ואף דאי' (נדרים לא.) ביצחק ולא כל יצחק. אך הכונה מה דכ' וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודת בנו. וזה היה על ידי החכמה עלאה שניתן לאאע"ה היה סבור שבודאי אין פסולת בזרעו ואף ישמעאל הוא טוב וע"כ וירע הדבר וגו'. וכן ביצחק נחשב מש"נ ויאהב יצחק את עשו. וזה היה ג"כ מטעם זה שהיה סבור כיון שהוא מצדו נשלם כל כך בודאי גם עשו טוב. ואמר אחר כך יעקב נסב תרין אחתן. והקשה בנצוצי אורות הא בריש תרומה משמע שיעקב מוכרח לישא ב' אחיות על פי הסוד ע"ש. ולפי האמור י"ל בשאמת יעקב אבינו שהיה מרכבה לשם הוי"ה וצורתו חקוקה בכה"כ היה ראוי לו לישא הב' אחיות עפ"י הסוד אך עכ"פ הוא שנשא ב' האחיות ידע מדריגתו שהוא מרכבה לשם הוי"ה וזה נחשב לו לחסרון. וחשב שבכולם הזיק מה שנמסר להם החכמה. משא"כ במשה אמר יהב חכמתא למשה מה כתיב ביה בכל ביתי נאמן הוא. ולא הוה כמשה שמש מהימן בכלהו דרגין כו' אלא קאים במהימנותא עלאה כדקא יאות. והיינו כמו שאמרנו שבכל מעלת מדרגתו לא ידע מאומה והחזיק עצמו שוהא רק בבחי' אמונה יתירה וכאמור. ואמר אחר כך יהב חכמתא לשלמה מלכא לבתר כו' אמר שלמה אתי אל וחכמתא דיליה ואוכל ואיכול לו עבד רעותי והיינו מה שאמר אני ארבה ולא אסור (כמ"ש סנהדרין כא:) והוא על ידי שנמסר לו החכמתא עלאה ועליו יש מ"ד בגמ' (ר"ה כא:) ולא קם נביא וגו' כמשה בנביאים לא קם במלכים קם ועל ידי שאמר אתי אל וחכמתא דיליה אמר אני ארבה ולא אסור. משא"כ משה רבינו שלא הכיר כלל במעלת מדרגתו שיהיה לו שייכות לזה רק החזיק עצמו בבחי' אמונה ככל ישראל. וזש"נ לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא. וזהו ישמח משה במתנת חלקו שהוא יום השבת. שבחי' השבת דלית לה מגרמה כלום רק מה דיהבין לה. ואמר הטעם כי עבד נאמן קראת לו דאף שמדריגתו מעולה וגבוה אף מבחי' אמת וכאמור. מ"מ הוא לא ידע מעלתו ותלה הכל בבחירת השי"ת שבחר בו ונתן לו המדרגות הגבוהות. והחזיק א"ע רק באמונה יתירה ועז"נ כי עבד נאמן קראת לו. וכן ביום השבת שהישראל נעשה עני וכמו שדרש פסוק עני ונכה רוח וגו' (בריש סא"ר) על יום השבת והיינו שאז מכיר הישראל דלית ליה מגרמיה כלום אז הזמן לזכות לתורה שבעל פה דאיתא בתיקונים (תיקון כ) וכן עניה אורייתא דע"פ ודאי ואיהי קבלה כד מקבלא מבעל צדקה דאיהו אורייתא דבכתב כד אזלת לגביה לקבלה אתקריאת הלכה כו' ע"ש. וזהו מ"ש מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה: