וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־יְהוָ֗ה רְ֠אֵה אַתָּ֞ה אֹמֵ֤ר אֵלַי֙ הַ֚עַל אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְאַתָּה֙ לֹ֣א הֽוֹדַעְתַּ֔נִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־תִּשְׁלַ֖ח עִמִּ֑י וְאַתָּ֤ה אָמַ֙רְתָּ֙ יְדַעְתִּ֣יךָֽ בְשֵׁ֔ם וְגַם־מָצָ֥אתָ חֵ֖ן בְּעֵינָֽי׃
תפארת שלמה
(בפ' כי תשא) ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה ואתה לא הודעתני וכו' ויאמר הראני נא את כבודך. צריך להתבונן מה ענין הבקשה זו לכאן הול"ל זה בשעת מתן תורה או בשעת עשיית הנסים במקום אחר אבל הענין הוא כי זהו דרך הצדיקים לבלתי לבקש גדולה לעצמם רק מה ששייך לטובת הכלל כל ישראל כמ"ש משה ליתרו כי יהי' להם דבר בא אלי. כי הוקשה הדבר ליתרו על משה מה לו לבלות זמן במשפטי ישראל ועניניהם הלא טוב לו יותר במעלה העליונה לדבר עם השכינה ולזה השיבו כי יהי' להם דבר בא אלי. ר"ל ע"י דבריהם ועסקיהם בא אלי הש"י לדבר עמי. ובכן עתה אחר אותה המעשה רצה להעלות את בנ"י למדרגה גבוה לכן אמר משה אתה אומר אלי העל את העם במעלה העליונה ואני אין בידי כלום ואיך אעלם הודיעני נא את דרכיך למען אוכל להעלות אותם ולהתפלל עליהם בכל עת כדרך הצדיקים המתפללים על דורם. והש"י ב"ה כאשר ראה אמיתית הענין בכוונתו הטובה הורהו שלש עשרה מדות של רחמים וזה הי' כוונתו מתחלה באמת וכאשר הורהו י"ג מכילין דרחמי מיד וימהר משה ויקד ארצה וישתחו ובחי' ההשתחוי' נודע בהאר"י ז"ל שהוא להמשיך החסדים למטה לעולם הזה. וזהו מני אז והלאה גם עתה לא כלו רחמיו וחסדיו מאתנו. וזה שפרש"י בפ' ואתחנן אעפ"י שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים ר"ל להתפלל על השגות וידיעות הבורא אינם מבקשים מאת הבורא ב"ה רק מתנת חנם. ר"ל לתת המתנה לטובת הכלל ולא לכבוד עצמם הם דורשים. והבן:
תפארת שלמה
בפ' כי תשא ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי כו' ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך הודיעני נא את דרכך כו' וראה כי עמך הגוי הזה. הנה יש להבין ולשום לב איך אחרי הכעס הגדול של מעשה העגל מלא לב משה רבינו עליו השלום ליקרב ולבקש לו גדולות כאלה הודיעני נא את דרכך. הראני נא את כבודך למה לא בקש זה בשעת הרצון והיחוד בשעת מתן תורה בהר וכדומה לא בשעת הכעס ופנים זועפות כנ"ל. גם יש להבין פי' וראה כי עמך הגוי הזה מה ענינו כאן. אך הנה ידוע מעלת משה רבינו עליו השלום רעיא מהימנא שהוא הי' שורש במדת הענוה כמו שאמר הכתוב והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה והפי' הוא לא שהי' עניו לבד בעניני עולם הזה בפני כל אדם כמו שפל רוח שאמרו חכז"ל. רק מדת הענוה שהי' במשה רבינו עליו השלום הוא גם בעניני עבדות ויראת שמים הנה הוא הי' עניו מאד היינו שלא הי' רוצה כלל לעלות במעלות ומדריגות הראוים לעובדי השם ולא הי' מבקש מאת הש"י להאיר עיניו בזה כמו שאמר הכתוב גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך הורני נא את דרכך וכיוצא בזה הכתובים בספר תהלים שזה ראוי לכל איש ישראל להתפלל אל ד' והאר עינינו בתורתך ודבק לבנו במצותיך כמ"ש הכתוב ונדעה ונרדפה לדעת את ד' וכמבו' כן בכל הספרים חיוב השתוקקת לעלות כל יום ויום במדריגות עבדות הש"י. אבל משה רבינו עליו השלום הוא לא הי' מחזיק עצמו כלל בגדר אנושי שיהי' באפשר להשיג איזה מדריגה בעבדות ושיהי' לש"י נחת רוח ממנו כלל. וזהו ואל משה אמר עלה אל ד' שלא רצה לעלות עד שנצטוה בע"כ וכן תמיד ויקרא אל משה וכן לכל הדברות. וזה ששבח הכתוב והאיש משה עניו מאד מכל האדם כו'. והנה כל זה ענין הענוה הי' לו ע"י שהגיע למדריגות ומעלת עולמות העליונים וראה גודל הפחד והיראה של כל העולמות וכל צבא השמים והשרפים הגבוהים מפני כבוד ד' ית"ש הנה עי"כ הוא הי' בטל ממציאות בעצמו כלל כמובן. במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו כל מה שהי' גדול יותר הי' מכיר גדולת המלך הקב"ה יותר הגיע לענוה יותר. וז"ש וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר. ר"ל העם בנ"י ראו והכירו במדת הענוה של משה רבינו עליו השלום שלא רצה להיות רב ומנהיג עליהם מעולם. ומה גם עתה שנשתהה במרום ארבעים יום והשיג שם מה שהשיג הנה בודאי בוש יבוש לרדת מן ההר להיות רב ומנהיג על הדור כי בודאי בטל במציאות בעצמו וזה כי זה משה האיש לא ידענו מה הי' לו. פי' כל ימיו הוא הי' בבחי' מה בעצמו מה אני ומה גם עתה שהוא במרום וראה שם גודל כבוד ד' ונתעלה בהשגתו הנה עי"כ נעשה עניו יותר וע"כ בחי' מה שלו עתה לא ידענו איזה בחי' מה הי' לו כי בודאי הוא לאין שיעור יותר. והנה כי כל המעלות והגדולות שביקש משה רבינו עליו השלום לא בקש לעצמו כלל כמו שנתבאר כי אם עבור ישראל להורות להם הדרך הנכון ולהעלותם מעלה מעלה כראוי לצדיק הדור. לכך כשעשו ישראל אותו המעשה הרע הנה הוא התחיל להתמרמר בנפשו כי זה בא מחסרון הנהגתו אותם כראוי ע"ד שאמרו ז"ל כל סרחון הדור תלוי בהגדולים. לכן תלה כל הסרחון בעצמו. כך כשאמר לו הקב"ה לך עלה מזה אתה והעם פי' שיעלה עמהם במעלות ומדריגות. ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי. כי אנכי אין בכוחי להעלותם כלל כאשר אתה רואה כי לא טוב עשו עד הנה ואירע להם כל זאת ע"כ באופן מעלתי הראשונה לא אוכל שאת אותם אך אם חפץ אתה בע"כ רק בי להיות מנהיגם הנה הודיעני נא את דרכך למען אדע להנהיגם באופן הטוב יותר שלא יבואו עוד לידי חטא כלל אזי וראה כי עמך הגוי הזה אזי תראה כי הם עמך גוי הקדוש וטהור ויהי' לך נחת רוח מהם לעולם ועד"ז הראני נא את כבודך להורות להם איך לירא מפני כבוד הש"י לעולם אמן: