יְר֣אוּ אֶת־יְהוָ֣ה קְדֹשָׁ֑יו כִּי־אֵ֥ין מַ֝חְס֗וֹר לִירֵאָֽיו׃
תפארת שלמה
יראו את ד' קדושיו כי אין מחסור ליראיו. י"ל בתרי אנפי. דכבר כתבו הספרי מוסר מדרך הצדיקים בעת שבא להם שפע טובה הם יראים מתרי אנפי. א' אולי נחסר להם מעולם הבא ונוטל שכרו בעולם הזה. וכמאמר המפרשים קטונתי מכל החסדים ומכל האמת. וכן הי' המעשה של ר' חנינא בן דוסא. והב' הוא ירא שמא מרב טוב יבוא ח"ו לידי ורם לבבך ושכחת. וכמאמר החכם רש ועושר אל תתן לי וכו'. והג' ירא שמא מחסר מעבודתו ית"ש שהחיוב בעת שבא אליו הטובה להודות ולהלל יותר וכן כתב בעל חובת הלבבות. והראי' ממעשר וצדקה שאם יש לו יותר הוא מחויב ליתן מעשר יותר וכן צדקה וכן בכל העבודות צריך להיות יותר בהלל והודות ואולי מחסר כמ"ש בקש הקב"ה לעשות לחזקי' משיח אך שחסר שלא אמר שירה על נס סנחרב. וכן אמר בפסוק ויאמר יתרו ברוך ד' אשר הציל אתכם מיד מצרים. שהי' גנאי לישראל שלא אמרו זאת עד שאמרו יתרו. וז"פ יראו את ד' קדושיו. היראה היא בראותם כי אין מחסור ליראיו (ויראה) כי רשעים היינו כפירים רשו ורעבו. ודורשי ד' לא יחסרו כל טוב. עי"ז באה לו היראה אולי מחסר בהודאה. והב' הוא להיפך שמדבר בצדיקים שאין להם מחי' ומוכים ביסורים אינם מתנחמים בזה במה שאמרו חכז"ל שהם יסורין של אהבה וד' חפץ דכאו ואת אשר יאהב יוכיח. אדרבא הוא אומר שעוונותיו גרמו לו והקב"ה מאם אותו. וכמ"ש לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם. וחושב בעצמו שהוא רשע. וגם אמרו חכז"ל עניות מעביר על דעת קונו. וכמאמר ר"מ הרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי. וכמאמר ר' יוחנן דין גרמי דעשיראה ביר הי' על הכוונה הזאת. והראי' שלקח ע"ז הצדיק מחמת שרואה שיש צדיקים שיש להם כל טוב והם גדולים ממנו כמ"ש אשריך בעולם הזה וטוב לך לעוה"ב ורשעים הולכים ודלים ומוכים. וז"פ יראו את ד' קדושיו. מהו היראה כי אין מחסור ליראיו. ועי"כ מה שהוא מוכה ביסורין הוא רק מחמת החטאים. כפירים רשו ורעבו ודורשי ד' לא יחסרו כל טוב וק"ל: (מכי"ק)