קישורים על תהילים סט:יד

ואני תפלתי וגו' ענני באמת ישעך בזוהר חדש (פ' זו נ"ד ע"ג) רפאני ה' וארפא וגו' כיון דאמר רפאני מהו וארפא כיון דאמר הושיענוי מהו ואושעה וכו' אלא כל אסוותא דעלמא בידא דקוב"ה אבל אית מנהון על ידי דשליחא ואית מנהון דלא אתמסרו בידא דשליחא ואינון דאתמסרו בידא דשליחא אסוותא אינון אבל לזמנין מתהדרין אבל אינון דקוב"ה מסי ההוא מרעא לא מתהדר וכו'. וזה התירוץ יתכן על הכפל לשון רפאני וארפא שיש מהן על ידי שליח כמו על ידי רופא שנתנה לרופא רשות לרפאות (כמו"ש ברכות ס' סע"א) אבל על ידי רפואה זו יכול לחזור החולי ועל ידי השי"ת הוא רפואה עולמות. אבל הכפל לשון הושיעני ואושעה לא תירץ כלל הלא אין מושיע מבלעדי השי"ת. גם בודאי לא דיבר ירמי' הנביא מרפואת הגוף רק מרפואת הנפש שדבריו היו על כלל ישראל לבקש על רפואה מחטאים שבשבילם נגזר חורבן בית המקדש והגלות לישראל. אך הענין שבודאי עיקר רפואה רפואת הנפש הוא על ידי דברי תורה דכתיב ולכל בשרו מרפא וזה על העבר. וכן הישועה מהיצר הרע על להבא הוא גם כן על ידי דברי תורה וכמו"ש (זח"א ר"ב א') דהא לית לך מלה לתברא יצר הרע אלא אורייתא. אך יש שבא הרפואה על ידי דברי תורה שבא על ידי מוכיח שמכניס דברי תורה בלב לשוב בתשובה ושב ורפא לו. ויש חטאים שאין מועיל רפואה על ידי דברי תורה שעלך ידי שליח רק כשהוא על ידי השי"ת. ואף דעיקר דברי תורה לתקן הוא התורה שבעל פה שהוא הרב חכמה לתקן הרב כעס והוא בא על ידי רב. אך כשמאיר הדברי תורה בלב עד שמאיר לו עצם שם הוי"ה כמו שנאמר כי אשב בחושך ה' אור לי אז נקרא הרפואה על ידי השי"ת והאי מרעא לא מתהדר לעלמא. וממילא על ידי זה גם יסורי הגוף שבאין גם כן על ידי חטא שאין יסורין בלא עון כמ"ש (שבת נ"ה.) וכשמתקן החטא יש לו על יסורי הגוף גם כן רפואה עולמית וזה שנאמר רפאני הוי"ה וארפא. וישועה על להבא גם כן יש על ידי דברי תורה שלומד מפי רב ונקרא ישועה על ידי שליח וזה לפעמים מתהדר דלא עדיף ממתן תורה דכתיב אני אמרתי אלהים אתם דלא הוו מייתי (כמ"ש ע"ז ה'.) והיו חירות ממה"מ שהוא היצר הרע שאז נעקר היצר הרע מלבם כששמעו דיבור לא יהיה לך (כמ"ש שיר השירים פ"א) ומכל מקום אחר כך חזר יצר הרע למקומו. ואף אדם הראשון שהיה בג"ע ולא ידע כלל מרע וגם שם נכנס הנחש שהוא היצר הרע לפתותו. מה שאין כן כשהישועה על ידי דברי תורה שמאיר השם הוי"ה בלב אז הוא ישועה עולמית. וזה שנאמר רפאני הוי"ה וארפא הושיעני ואושעה שהרפואה יהיה על ידי שם הוי"ה וכן הישועה לעתיד על ידי שם הוי"ה ואז יהיה הישועה עולמית. ובשבת כשזוכין לשבת עלאה ואתפני יצר הרע מתמן (כמ"ש תי"ז ת' מ"ח) לכן מבקשין בתפלת מנחה דשבת שהוא כנגד יעקב ענני באמת ישעך ושפת אמת תכון לעד שיהיה ישועה עולמית שלא ישוב היצר הרע עוד. ומי שזוכה לזה נגאל מיד מכל וכל:

ואני תפלתי לך ה' עת רצון. הורה לנו דוד המע"ה כשנתפלל בעת רצון על מה נתפלל. שיהיה התפלה אלהים ברב חסדך שמאחר שנוכל לפעול רב חסד בעת רצון. מבקשים אנו שיהיה ברוב החסד שישפיע לנו גם מדת צמצום שע"ז מורה שם אלהים פחד יצחק. היינו שלא יזיק החסד לעבודת השם יתברך כמו שהתפלל שלמה המע"ה ריש ועושר אל תתן לי פן אשבע וכחשתי. וכן הורו לנו חז"ל (ב"ב כה:) שהרוצה שיעשיר יצפין שמי שרוצה בעושר ושלא יזיק לו העושר לעבודת השם יתברך יחזיק במדת היראה פחד יצחק וזהו יצפין צד צפון בחי' גבורה ומצפון זהב יאתה. ענני באמת ישעך שיהיה הישועה ע"ד אמת ושפת אמת תכון לעד שיהיה לעלמי עד לעולם שכולו ארוך. אבל כל שאין בו דבר אמת עד ארגיעה לשון שקר כי כל חיי עוה"ז נקרא עד ארגיעה. ולכן אומרים פסוק זה במנחה בשבת דאי' בזוה"ק דרעוא דרעוין אשתכח בי' ויכולין לפעול כל הטובות רב חסד. ועל זה אנו מתפללין אלהים ברב חסדך כנז"ל. ובברכות כתיב ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך ואומרים בשם רבינו ר' בינם זצלה"ה והשיגוך במקומך היינו שלא תשתנה על ידי הטובות והחסדים והברכות והוא שיהיה אלהים ברב חסדך שלא ישכחו כי ה' אלהיך הנותן לך כח לעשות חיל. וכן מתפללין בצלותא דרב אחר עשר לשונות של חיים חיים שתמלא לנו את כל משאלות לבינו לטובה שכן מצינו במ"ר (במדבר פ"א) שבישראל אין אומר כן רק ככל דרכיו אשר תדע את לבבו אם היה ראוי לו היה נותן לו כו'. והיינו ג"כ שלא יזיק לו הטובה שמבקש. ובשבת מצינו (שבת קיח:) במענג את השבת שנותנין לו משאלות לבו ולא נזכר לטובה. והטעם שבשבת כל מה שישראל מבקש הוא הכל לטובה ולא יזיק לו. וזה דאי' (תנחומא פ' זו) דאין מתענין בע"ש דכבוד שבת עדיף מאלך תעניות. דכבוד שבת דאורייתא ותענית דרבנן ואתי כבוד שבת ודחי עיי"ש. ולכאורה טעם הב' מספיק שכבוד שבת דאורייתא דחי תענית דרבנן. אך מפני שהקדים דעיקר תענית סליחות ורחמים הוא ואתי לאימנועי מכבוד שבת וא"כ מה מועיל דכבוד שבת דאורייתא הא בעינן סליחות ורחמים. וע"ז אמר דכבוד שבת עדיף מאלך תעניות ועל ידי כבוד שבת יוכל להשיג כל משאלות לבו ושיהיה הכל לטובה וא"צ עוד לסליחות ורחמים ןלמה ליה לא מנועי מכבוד שבת דאורייתא וממילא אתי כבוד שבת דאורייתא ודחי תענית דרבנן. ובהיפך בהתוכחות כתיב ג"כ והשיגוך. ונראה ג"כ ע"ד הנזכר שלא ישתנה ממקומו עי"ז ע"ד מ"ש (עירובין מא:) שיש ג' דברים המעבירין את האדם ע"ד קונו וכיון שהשם יתברך שולח יסורין רק לטובתינו כמש"נ כאשר ייסר איש את בנו וגו' אינו שולח יסורין שיעבירו אותו ע"ד קונו רק שע"י היסורין יזכה לחיי עד כמו שנאמר ודרך חחים תוכחת מוסר (עי' ברכות ה:) וכן שבטך ומשענתך המה ינחמוני:

ואני תפלתי וגו' ענני באמת ישעך אומרים במנחה דשבת כמ"ש בזה"ק (ח"ג קכט א) ותפלה זו כנגד קדושת יעקב אבינו ע"ה וכמ"ש בתקו"ז (תי יח). וכ' תתן אמת ליעקב וכ' ושפת אמת תכון לעד. וכן נקראה הסעודה ג' דזעיר אנפין והיינו אות ו' משם הוי"ה ואי' בזה"ק (ר"פ ויקרא) אות אמת דא אות ו' דדא אקרי אות אמת. והיינו מ"ש בגמ' (שבת נה.) חותמו של הקב"ה אמת ובמד' (ב"ר פ' פא) א' בראשון של אותיות מ"ם באמצע תי"ו בסוף ע"ש אני ראשון ואני אחרון. וכהורואת שם הוי"ה היה הווה ויהיה. ובזוה"ק (ר"פ זו) ר"א פתח בטחו בה' עדי עד וכו' באתר דאיהו קיומא וקשורא דכלא ואקרי עד. והיינו ז"א שהוא שפת אמת תכון לעד. ואמר והאי עד תיאובתא דכלא ביה כד"א עד תאות גבעות עולם וכו' אלין אינון תרין אמהן נוקבין יובל ושמיטה דאקרון גבעות עולם. והוא על פי מ"ש (ויק"ר סו"פ לו) והגבעות אלו אמהות. עולם כד"א מן העולם ועד העולם יובל ושמיטה כל חד מנהון אקרון עולם. והיינו עלמא עלאה ועלמא תתאה. ויובל נקרא עולם כמ"ש (קידושין טו סע"א) לעולם לעולמו של יובל. ובין עלמא עלאה ועלמא תתאה יש ע"ד שהוא ו' ז"א שפת אמת תכון לעד. וא' בזה"ק ותיאובתא דלהון בהאי ע"ד וכו' תיאובתא דיובלא לגבי דעד לאעטרא ליה ולנגדא עליה ברכאן וכו' תיאובתא דשמיטה לאתברכא מיניה וכו' והוא על פי מ"ש בזה"ק (ח"א רו ב) כדין תרין עלמין מתקשרין כחדא וכו' דא לאתפתחא אוצרא ודא ללקטא למיכנש בגויה וכו' עלמא עלאה ועלמא תתאה וכו' עיי"ש. וסדר ההשפעה ע"י ז"א שהוא הנהר היוצא מעדן אימא עלאה להשקות את הגן דא שכינתא תתאה (כמ"ש זח"א כו א). ומסיק בזה"ק הה"ד כי ביה ה' צור עולמים צייר עלמין דהא בתרין אתוון אתברין עלמין עלמא דין ועלמא דאתי. והוא כעין דרשת הגמ' (מנחות כט :) העוה"ז בה"י והעולם הבא ביו"ד. עלמא דין מלכות ועלמא דאתי בינה. והעיקר שיהיה הבטחון עדי עד כאמור. ואמר פתיחה זו לפרשת וארא על פי מ"ש בזה"ק (כה ב) מאי מקוצר רוח וכו' עד לא יהיב ליה יובלא ברכה על האי רוחא לאתקיימא נפש תתאה וכו' ומאן איהו רוח דא יעקב דכ' ותחי רוח וגו' שהקוצר רוח היה שנחסר להם הרוח רוח יעקב. וזה דלא יהיב יובלא עלמא עלאה ברכה לאתקיימא נפש תתאה שהוא מלכות. והיינו שלא היה הבטחון עדי עד. שהע"ד ימשיך השפע מעלמא עלאה יובלא לעלמא תתאה שמיטה והוא נפש תתאה. וג"ס שבת ברזא דענג ר"ת עדן נהר גן. ותפלה זו שכנגד סעודתא דז"א אומרים בה ענני באמתן תורה: