קישורים על תהילים צב:א

במעלא דשבתא בתפלת המנחה אומרים מזמור הודו וגו', ובשבת טוב להודות לה' ובמדרש (ויקרא רבה צו פ"ט) כל הקרבנות בטלין וקרבן תודה אינו בטל כל התפלות בטלות וההודאה אינה בטילה וכו' והיינו קרבנות יחיד, שהתורה לא תשתנה לעולם ויביאו קרבנות צבור, אך קרבנות הבאים על חטא כמ"ש במדרש (תנחומא צו) שכל הקרבנות באין על חטא, חטאת ואשם, ואך עולה באה על הרהור הלב, ולע"ל שיבוער השארו שבעיסה ולא יהיה שום חטא יתבטל כל קרבנות יחיד לבד קרבן שלמים שהראשון שבהם תודה, והיה בא לת הודאה על אשר ניצול משאור שבעיסה, וכל כל התפלות הוא על צורכי האדם שיחסר לו, ולעתיד שיהיה ה' אחד ושמו אחד ויהיה כלו הטוב והמטיב כדאיתא (פסחים נ.) אז יהיו כל התפלות בטלות רק תפלות ההודאה אינה בטלה שיודו לה' שנפטרו מעניני עולם הזה והבליו, וכן בכניסת שבת כתיב וירא ה' את כל אשר עשה והנה טוב מאד, שהיה לעשי"ת אז נייחא בעולמו (וכמ"ש בב"ר) וראה שהכל טוב מאד כמו לעתיד צריך להודות על כל העבר בו' ימי המעשה, ובא הסדר דהמזמור בד' שצריכין להודות כסדר פיתוי היצר הרע ע"ד מ"ש (סוכה נב:) בתחלה קראו הלך ולבסוף קראו אורח ולבסוף קראו איש, תעו במדבר בישימון דרך, היינו שתחלת פיתוי היצר הרע לבטל את האדם מתלמוד תורה שיהיה הולך בטל כמדבר, שמכביד עליו ומראה לו שהוא טרוד ואין לו פנאי לעסוק בתורה, ואף בעתות הפנאי מבלבל רעינויו ומחשבתו שמראה לו שאין לו נייחא ואין שפוי בדעתו לעסוק בתורה, וזה עיר מושב לא מצאו, מושב היינו נייחא וישוב הדעת ועל זה אמרו (יומא לה:) הלל מחייב את העניים ר"א בן חרסום מחייב את העשירים וכו' רעבים גם צמאים וגו' עדמש"נ לא רעב ללחם וגו' ועל ידי הצעקה לה' וידריכם וגו' ללכת אל עיר מושב, שיהיה להם נייחא, כי השביע נפש שוקקה ונפש רעבה מלא טוב, והיינו ד"ת וכמ"ש (ע"ז יט:) אין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב וגו' ונפש שוקקה היינו שהנפש נכסף וחושק לד"ת עדמ"ש (ברכות יז.) רצונינו לעשות רצונך ומי מעכב וכו' ולנפש כזה השי"ת ממלא ומשביע ד"ת, והוא על סדר היצר הרע כשנקרא הלך, ואחר כך יושבי חשך וצלמות אסורי עני וברזל, היינו שהיצר הרע אוסר אותם במאסר שלא יוכלו לזוז, שעל זה אנו אומרים בברכת אתה גבור ומתיר אסורים שמתיר את האדם ממאסר היצר הרע, כי המרו אמרי א' היינו עומק הד"ת שנאמר עליהם תזל כטל אמרתי, שהוא יינא דאורייתא דבעל פה שהוא יין מסכתי, ועצת עליון נאצו שכל הד"ת קרוי עטו דאורייתא שהם עצות לנטוע בלב מאמר אנכי ה"א. ואז כבר נקרא היצר הרע אורח ומ"מ גם כן מועיל צעקה יוציאם וגו' ומוסרותיהם ינתק, ואחר כך מדבר מכת ג' שנקרא אצלם היצר הרע איש. אוילים מדרך פשעם ומעונותיהם יתענו, שכבר מצא היצר הרע להכשילם במעשה פשע ועון, עון זה זדונות פשע אלו המרדים כמ"ש (יומא לו:) כל אוכל תתעב נפשם, אוכל היינו ד"ת עדמ"ש במד"ר (קהלת ג') כל אכילה ושתיה שנאמר במגילה זאת בתורה ומעשים טובים הכתוב מדבר, וכבר תתעב נפשו הד"ת ויגיעו עד שערי מות, וגם לזה מועיל צעקה ישלח דברו וירפאם. שכל פיתוי היצר הרע היא שלא יכנסו הד"ת בלבו, אבל כיון שישלח דברו היינו ד"ת, וירפאם כי הוא לכל בשרו מרפא, ואחר כך מדבר בכת ד' שהוא בלומדי תורה, וזה יורדי הים באניות הם היורדים בים התלמוד, ע"ד מה שפירשו מ"ש בגמרא נחותי ימא דקאי על העוסקים בים התלמוד עושי מלאכה במים רבים, מים היינו דברי תורה שנמשל למים כמ"ש הוי כל צמא לכו למים, ולהם מפתה היצר הרע יעלו שמים, שיגבה לבם וידמו שעולים לשמים, ועל ידי שמתנשאין ירדו תהומות וגו' יחוגו וינועו כשכור וכל חכמתם תתבעל שהד"ת נתן לתקן הרב כעס, ואצלם כשכור וכל חכמתם תתבלע ויצעקו וגו' וישמחו כי ישתוקו וינחם אל מחוז חפצם, שהד"ת מיישר דעתם ומחזירן למוטב, וכנראה הוא כנגד ד' קליפות שזכר יחזקאל רוח סערה, ענן גדול, ואש מתלקחת, ונוגה לו סביב, שהג' הראשונות הם כנגד פיתוי היצר הרע בג' מדרגות שלו שנקרא הלך אורח איש, והרביעית קליפת נוגה הוא כנגד כת הרביעית שמתגרה בת"ח ורוצה להטריד דעתם ולרומם לבם, ושבת שהוא מעין עולם הבא, וכיון שנכנס לשבת שצריך להיות כאלו כל מלאכך עשויה (כמ"ש במכילתא) היינו שמתקן אף העבר עדמ"ש (בתנחו' בראשית) נוחו בי' כי היכי דנחי' בי' אנא, דכ' וירא א' את כל אשר עשה והנה טוב מאד (כמשנ"ת כ"פ) לכן אומרים הודו כמ"ש טוב להודות לה', והסעודה נקרא קרבן תודה שאוכלין משלחן המלך:

ויום השביעי משבח ואומר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' לפיכך יפארו ויברכו לאל כל יצוריו כו'. הוא מיוסד עפמ"ש בזוה"ח (בראשית ד"ו יז ב) עד שלא נברא העולם לא היה מי שיקלס להקב"ה כו' כיון שברא עולמו ברא המלאכים וחיות הקודש השמים וכל צבאם וברא את האדם וכולם מוכנים לשבח ליוצרם ולפארו ועדיין לא היה פאר לפניו עד שנכנס שבת כו' ופצחו רנה ושבחה העליונים ותחתונים כו' ואפילו יומו של שבת ממש משבח לו כו' עש"ב וז"ש ויום השביעי משבח ואומר כו' ואז פתחו כולם בשירה וז"ש לפיכך יפארו כו'. ובזוה"ק (פ' זו רכז ב) מאי עלמות שיר אלא כד"א ועלמות אין מספר כו' מסטרא דנוקבא אתמנן על השיר כו' על עלמות שיר וכלהו נפקו ברזא דה' כו' ו' דא רזא דדבירא דקיימא למיהב מזונא לנוקבא כו' והיינו דשירה לשון נקבה שיר ה' ה' בתראה כנסת ישראל וכמו שאמרנו דכ' הקל קול ראשון חסר מרמז קל ה' וב' מלא קל ו' קל ו' דאיקרי אות אמת כמ"ש בזוהר הקדוש (ריש ויקרא) אמת זו תורה כמ"ש (ברכות ה :) וז"ש בזוהר הקדוש לעיל (רכו סע"ב) ו' עלאה רזא דקול דאשתמע כו' ודא קול גדול רזא דאורייתא וע"ד כ' קול גדול ולא יסף והיינו תורה שבכתב. קל ה' היינו מדת מלכות שמזה בא שירה כמ"ש (שוח"ט תהלם קמח) הכל מקלסין את המלך כו וכן מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה וז"ש בזוהר הקדוש (רל א) ונפקי מקול חד דקיק כו' והיינו בינה שמבין דבר מתוך דבר. ואמר שם ונפקי גו קלא אחרא דאיהי אבן דכ' משם רועה אבן ישראל והיינו מלכות קל ה' כמש"ש וגללו את האבן דא שכינתא. ודוד המלך ע"ה שהיה מרכבה למדת מלכות היה שורש שירות ותשבחות כמ"ש (ברכות ז :) דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותושבחות. וז"ש (סנהדרין צב :) ביקש לגנות כל שירות ותושבחות שאמר דוד בס' תהלים ולא אמר סתם שאמרו ישראל רק דדוד המלך ע"ה שורש שירות ותשבחות ועל כן יסד ספר תהילים שמיוסד על שירות ותשבחות. והוא על פי מ"ש במכילתא (בשלח סו"פ ו וכ"ה במ"ר) שבשכר שהאמינו ישראל בה' שרתה עליהם רוח הקודש וא' שירה כו' והיינו עד"ש (זח"ג רל א) ברע"מ איהו אמת ואיהי אמונה שע"י דברי תורה שהוא אות ו' את אמת כנ"ל זוכין להכיר בבחינת אמת והוא קל ו' וע"י אמונה היינו שאין מפורש לנגד עין ומכל מקום ע"י שישים אל לבו שממ"ה עומד עליו ורואה במעשיו יגיע אליו היראה (כמ"ש בהג"ה דריש או"ח) שבת דמע"ש איהי יראה ושריא בה יראה (כמ"ש זח"א ה ב) וזהו ויראו העם את ה' שזכו למדת יראה. ויאמינו בה' איהי אמונה וע"י כן שרתה עליהם רוח הקודש שהוא ג"כ ממדת מלכות כמ"ש (מגילה יד :) ותלבש אסתר מלכות שלבשתה רוח הקודש ונפתח פיהם לומר שירה. ואי' (שם יב :) שבת היה ישראל שאוכלין ושותין מתחילין בדברי תורה ובדברי תשבחות כו' דבישראל ע"י היין נפתח פיהם לומר שירה ועפמ"ש (ברכות לה.) אלהים במה משמח מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין ואף דשם מיירי ביין שנתנסך על גבי מזבח מכל מקום מצינו (פסחים קז.) כגון זה ראוי לקדש עליו ולומר עליו כל שירות ותשבחות שבעולם ושם מחמר מדינה ששותין. ועפמ"ש (ערכין יא.) איזו היא עבודה שבשמחה וטוב לבב הוי אומר זה שירה וטוב לבב מורה שב' הלבבות טובים שגם הלב כסיל נתרוקן מהרע וכולו טוב. וע"י יין מצינו (יומא עה.) שכל עריות דומות עליו כמישור וזה מ"ש (שם עו :) לא זכה משממו וכן (ריש סוטה) הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין וכן (שם ז.) הרבה יין עושה. ומי שע"י היין נפתח פיו לומר שירה בודאי נתיישר לבו וגם הלב כסיל נעשה טוב והוא טוב לבב והוא מ"ש זכה משמחו ואיתא (תענית טו.) ישרים לשמחה דכ' ולישרי לב שמחה וזהו מ"ש עבודה שבשמחה וטוב לבב וליישר הלב שיהיה טוב לבב הוא רק ע"י התגלות עתיקא וז"ש (זח"ב נד א) שחשב דכל תושבחן פתחו באז ואמר כד אתנהיר נהירו דעתי"ק כו' ואל"ף פל"א עליון נהיר לכל עיבר חו"ב ומטו לז' מדת מלכות. ובתקו"ז (תי' יג) תנינא בשיר דא חכמה שר י' כו' וכ"ה ברע"מ (זח"ג רכג ב) בשיר ובברכה חכמה ובינה ע"ש וז"ש שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה דרוח הקודש איתא (שם סא רע"א) כלומר רוח מההוא קודש דלעילא וז"ש בשיר דא חכמה דלומר שירה צריך רוח מקודש עלאה חכמה עלאה. ובאחשורוש דכ' כטוב לב המלך ביין איתא (במ"ר) טובה ואינה טובה דכ' כטוב ולא בטוב דהיינו שנדמה לו שטוב לבו ביין אבל באמת נגלה נבלותו ע"י היין שדרש דבר המגונה אף לעכו"ם מה שאין כן בישראל שהיה אז שבת והיה התגלות עתיקא ע"י היין נגלה מעמקי לבם שנפתח פיהם ע"י היין לומר שירות ותושבחות. ובודאי שזכו שנתיישר לבם ולישרי לב שמחה. עבודה שבשמחה וטוב לבב. ומצינו (שוח"ט תהילים א) שביקש דוד המלך ע"ה שהקורא בתהלים יטלו שכר עליהם כנגעים ולמה לא אמר כקורא בתורה סתם. גם רבי סידר אהלות ואחר כך נגעים ובכ"מ בש"ס שנזכרו נזכר נגעים ואהלות. אך כבר אמרנו דג' קליפות הקנאה תאוה והכבוד מהם נסתעף ג' טומאות מצורע וזב וטמא לנפש. ומקליפת הקנאה לא ישאר מאומה משא"כ מיצר הרע דתאוה יושאר לעתיד להיות חשק לתורה וכמ"ש (זח"א קלח א) דאלמלא יצה"ר חדוותא דשמעתא לא ליהוי. ועל כן מצורע משולח חוץ לג' מחנות וזב אינו משולח רק ממחנה לויה (ונת' פרה מא' ו) ויצר הרע של הגאוה יש מחלוקת (סוטה ה.) ובשמתא דלית ביה ארנב"י לא מינה ולא מקצתה כו' ומצינו אף ברבי שהיה מדוגל בענוה כמ"ש (שם מט :) מכל מקום ציוה לבנו נהוג נשיאותך ברמים וזרוק מרה בתלמידים (כמ"ש כתובות קג :) והיינו שבעולם הזה נצרך לפעמים מה מהגאוה לעבודה. וכנגד הגאוה טומאת מת וכ"ה (מ"ר ומדברי תורה ר"פ ויחי) ואין מות אלא לשון השפלה וע"י שיתן אל לבו ולאן אתה הולך למקום כו' על ידי זה בא השפלות. ולכך טמא מת אינו משולח רק ממחנה שכינה שנוהג אף בגדולים ואינו משולח ממחנה לויה ולעתיד יתבטל. ועל כן ביקש שיהיו נוטלין שכר על שירות ותשבחות שבס' תהילים כעוסקין בנגעים ואהלות שהם ב' הטומאות שכנגד קלי' הקנאה והכבוד שלא יושאר מהם לעתיד כנ"ל שלא יהיה שריד וגו' ויבולע המות לנצח. ועל כן הקדימו נגעים לאהלות דקלי' הקנאה אין לה חלק בישראל כלל מה שאין כן בירור הגאוה שישנו אף בנפשות גבוהות כנ"ל. וכבר אמרנו במ"ש (פסחים נ.) אלו נגעים ואהלות שיקרין הן בעולם הזה וקפויין הן לעולם הבא דר"ל דב' קליפות אלו קשים לנצח ולבטלם בעולם הזה ולעולם הבא יתבטלו מכל וכל כנ"ל (ונת' ויצא מא' ז) וביקש דוד המלך ע"ה על תהלות ושירות ותשבחות שבתהלם שיהיו בשמחה וטוב לבב כנ"ל. שיזכו לבטל כל היצר הרע אף דב' קליפות אלו. והנה ג' האבות בקדושה כנגד ג' קליפות אלו דמדת יצחק אבינו ע"ה פחד יצחק פחד על הקרובים כמ"ש רש"י (בשלח ממכילתא) והיינו שפחד ד' לנגדו תמיד וממילא ניצול מכל חמדה וכמו שאמרנו במה שנאמר והוא יושב בארץ הנגב שהיה לו נייחא במדה זו שהיה מנוגב מכל חמדה ע"ד שדרשו (תמורה טז.) ארץ הנגד שמנוגב מכל טובה והוא מנגד לקליפת ישמעאל דתאוה. ואברהם אבינו ע"ה שהיה אוהב את הבריות הוא מנגד לקליפת עשו הקנאה שהיה שונא הבריות כמ"ש (ב"ר פ' סג) שנאת דמו של אדם בגופו ויעקב אבינו ע"ה שהיה מדתו השפלות כש"נ קטונתי וגו' מנגד לקליפת הגאוה והכבוד (ונת' כ"פ) ושבת בת מתעטרא בג' אבהן ניצולים מהג' קליפות שרשי היצר הרע. ובשבת יש התגלות עתיקא ונפתח הפה ע"י היין לומר שירות ותשבחות. והנה בסל"ש מתחיל פזמון האריז"ל אזמר בשבחין ואומרים נהורא לה ימטי שמבקשים על האור. ובסעודת יום שבת אומרים נהוריא ישרי בה והוא דאף שבזוהר הקדוש (ח"ב רד א') אמרו ש' רזא דג' אבהן בת מתעטרא בהון. מצינו במק"א (רע"מ זח"ג רנז א) ש' ג' כתרין כתר חכמה ובינה ואיהי בת רביעאה לון. והוא עפמ"ש ברע"מ (יתרו צב א) דקחשב ג' קדושות שבת שבת עלאה שבת דיומא שבת דלילה. והיינו בלילה שבת דמע"ש איהי יראה ושריא בה יראה (כמ"ש זח"א ה ב) ובא היראה פחד יצחק איהי אמונה ונפתח הפה לומר שירה ולכן מתחיל הפזמון אזמר בשבחין ומבקשים על האור דאז בת מתעטרא באבהן. ובסעודתא דיומא סעודתא דעתיקא דבת מתעטרא בג' ראשונות כח"ב אומרים נהוריא ישרי בה וג' ראשונות כולם מורים על אור תורה כתר טלא דעתיקא חכמה תורה שבכתב בינה מבין דבר מתוך דבר ובת כנסת ישראל מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה ותורה אור. ודכו"ע בשבת ניתנה תורה והיינו תורה שבכתב ובזוה"ק (ח"א מז ב) ביום השביעי דא תורה שבעל פה דאיהו יום שביעי והיינו מלכות פה תורה שבעל פה כנ"ל:

מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה'. ובפדר"א ובפסיקתא אי' כד"א ומודה ועוזב ירוחם וכאן כתיב רק להודות ולא נזכר עזיבה. ובפסיקתא החדשה על הפ' קחו עמכם דברים דרש בסיני לא בדברים באתם ויפתוהו בפיהם (וכ"כ במד"ר פ' ז'). וקשה לומר כן על מעמד הר סיני שהקדימו נעשה לנשמע וכתיב אני אמרתי אלהים אתם ובמכילתא (יתרו) ויחן ישראל כאיש אחד בלב אחד ובמדרש (שהש"ר פ' א') כששמעו מאמר אנכי נתקע ת"ת בלבם וכו' וכששמעו לא יהי' נעקר יצה"ר מלבם ואיך דרשו שע"ז נא' ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו. אך הפי' ע"ד שא' (פרה פ"ח מ' ט') מים המכזבים אחד בשבוע דכל שפוסק נקרא כזב כי שפת אמת תכון לעד. וכן בסיני אף שנעקר יצה"ר מהם בשעת מ"ת מ"מ אח"כ חזר למקומו כבר נקרא כזב וזה ובלשונם יכזבו לו. ולא נאמנו בבריתו ע"פ שנא' יתד במקום נאמן היינו שהוא לעולם וכיון שחזר אח"כ למקומו ואינו לעולם אמר ולא נאמנו בבריתו. ואמר הנביא קחו עמכם דברים עכ"פ בדברים לבד ואינו מדבר במי שאין פיו ולבו שוין ח"ו. רק שלפי שעה רוצה באמת לשוב אף שאח"כ יצרו מתגבר עליו מ"מ בשעת מעשה נקרא בעל תשובה. וכמו שאמרנו ממה שא' (קידושין מ"ט:) המקדש אשה ע"מ שאני צדיק אפי' רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה ומשמע שרואין בו שמתנהג עדיין ברשעו דאל"כ הרי ודאי שב מרעתו. וא"כ מה אמר שמא הרהר תשובה והוא צדיק הא גדר התשובה הוא עד שיעיד עליו היודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם כמו שכ' הרמב"ם. אך כיון שבשעה זו הי' בדעתו לעזוב רשעו ולשוב אף שנתגבר יצרו אח"כ וחזר לסורו מ"מ ברגע זו נקרא צדיק. וכאן בהפטורה זו דמיירי בתשובה הפחותה כמו שפתח כי כשלת בעוניך שדרשו (יומא פ"ו:) לתשובה מיראה שזדונות נעשין לו כשגגות. והטעם הוא כמו שא' (קידושין נ"ט.) שהדיבור או מחשבה מבטל דיבור ומחשבה וההבדל בין שוגג למזיד שהמזיד הוא עם מחשבה ורצון וזה נתבטל ע"י הדיבור ונשאר רק המעשה לבד ולכן נעשית לו כשגגות. וע"ז אמר הנביא קחו עמכם דברים בפה עכ"פ אמרו אליו כל תשא עון לבקש מהשי"ת שישא העון מכל וכל שע"ז אנו מתפללין והחזירנו בתשובה שלימה לפניך שזהו מהשי"ת לעזור שיהי' התשובה בשלימות ולעולם. וקח טוב כפירש"י ולמדנו דרך טוב היינו שיהי' באמת העזיבה לעולם. וכן אמר אח"כ ארפא משובתם אוהבם נדבה שיעזור השי"ת שיהי' התשובה שלימה מאהבה ואז מדה במדה אוהבם נדבה. ואומר אהי' כטל לישראל הוא ע"פ שא' (כתובות קי"א:) על הפ' כי טל אורות טלך כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו ובתיקונים (הקד' י' א') הלשון כל העוסק בטל תורה טל תורה מחייהו והיינו טל שעתיד להחיות בו המתים (כמ"ש שבת פ"ח:) והוא בחי' טלא דעתיקא שזהו אור תושבע"פ כמו שנא' תזל כטל אמרתי שמרמז לתושבע"פ שאינו ניכר איך שיורד מן השמים כמו שניכר המטר והוא הרב חכמה לתקן הרב כעס כמו שנא' כי ברוב חכמה רוב כעס. וזה שאמר הפ' יפרח כשושנה ויך שרשיו כלבנון והוא ע"פ שא' (שבת קמ"ה:) הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל אלו ת"ח שבבבל שעושין ציצין ופרחים לתורה. וזה הפי' יפרח וגם שרשיו שבבבל הי' עיקר התפשטות תושבע"פ ע"י אנשי כנה"ג שאמרו והעמידו תלמידים הרבה. וזה שא' במד' (שהש"ר ז' י') בב' מקומות פעלו ישראל עם הקב"ה בסיני פעלו בפיהם ולא בלבם שנא' ויפתוהו בפיהם וגו' בבבל פעלו בלבם ולא פעלו בפיהם וכו'. והפי' שבסיני פעלו בפיהם ולא בלבם כיון שנפסק אח"כ וחזר יצה"ר למקומו וזהו יכזבו לו כאמור. משא"כ בבבל ע"י אנשי כנה"ג שבטלו ליצרא דע"ז (כמו"ש יומא ס"ט:) וזה שפעלו בלבם שנעקר מלב לעולם ולא בפיהם שבפיהם הבטיחו להשתחוות לצלם. וזה הועיל ע"י כח בחי' תושבע"פ דטל תורה שבע"פ מועיל לתקן הרב כעס. וזה שמקדימין ברכת חונן הדעת לברכת השיבנו ע"פ שפירש"י (פ' תשא) ובדעת זה רוה"ק והוא בחי' תושבע"פ וכמו שא' (ב"ב י"ב:) דאמר גברא רבה מלתא ומתאמרה משמי' דרע"ק בר יוסף כותי'. ואח"כ מתפללין והחזירנו בתשובה שלימה שיעקר היצה"ר ויהי' התשובה שלימה עד שיעיד עליו היודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם באמת כנ"ל וזה רק ע"י עזר השי"ת. ובשבת דאי' בזוה"ק (ח"ב פ"ח א') והאי יומא מליא רישי' דז"א מטלא דנחית מעתי"ק ואטיל לחקלא דתפוחין קדישין ובפרט בסעודה ב' שהוא סעודתא דעתיקא וכמ"ש בזוה"ק שם. אומרים השיר טוב להודות לה' מודה בעצמו וידוי דברים לבד ואח"כ אהי' כטל לישראל ויהי' נעקר יצה"ר לגמרי מהלב וזה כחה של תשובה שנתוודע לאדה"ר כמ"ש (בר"ר סו"פ כ"ב) ועמד ואמר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה'. וה' יגמור בעדנו לטובה והחזירנו בתשובה שלימה לפניך: